מבחנים

- תצלומים: דור אהרנוביץ -

לא תמיד כיהן בארץ שר אוצר, ששיווק את עצמו עם חיוכים דביליים ותוכניות 
גימיק. בתחילת שנות השמונים היה כאן שר אוצר בשם יגאל ('אין לי') הורביץ, 
ששנתיים אחרי שהתפטר בטריקת דלת יצא נגד מדיניות הממשלה בקריאה, 
שהפכה למטבע לשון: משוגעים, רדו מהגג! אי אפשר שלא להיזכר במכתם 
האופוזיציוני והמאוד-לא-פופולרי ההוא למראה עדרים הולכים ומתרבים של 
פנטהאוזים ממונעים, רכבי כבישטח גבוהים ('ג'יפונים' בישראלית). באופנה 
החלולה הזאת כבר נזעקנו לטפל לא פעם – האחרונה מול ההייפ שנוצר עם 
הגעת פיג'ו 3008 וטויוטה C-HR – והנה כבר מזומנת לנו קריאה נוספת לדגל 
הצלת המכונית; סקודה קודיאק עושה גלי הדף כמותם לא זכה לקבל בזמנו דגם 
הרבה יותר ראוי של אותו יצרן, אוקטביה. הפעם שולפים שפוטי האופנה אליבי, 
שעל פניו מחזיק מים: הם צריכים 7 מושבים.

       אם נהיגה חשובה לכם, זה היה חייב 
       להיות שיקול בשלב תכנון המשפחה

בפורום נטקאר כבר נתקלתי אינספור פעמים בדילמה של בעלי משפחות 
מרובות ילדים, שנאלצים גם לשלם יותר וגם להתפשר על פחות ברכישת 
מכונית חדשה. הייתי נוהג להשיב להם, שאם נהיגה חשובה להם, זה היה חייב 
להיות שיקול בשלב תכנון המשפחה. וכבר לא מדובר רק מהילד הרביעי; גודלם 
של התקני הריסון והצורך בצירוף חברים-של-הילדים להסעות ולהקפצות, מאלץ 
גם הורים לשלושה צאצאים לחרוג מהגודל של קומפקטית או משפחתית. אם 
מדובר על הורים חובבי שטח – או כאלה הסבורים שחינוך ילדים מחייב לנתק 
אותם מהמסכים שבגב המושבים הקדמיים ולחבר אותם לטבע – הפתרון של 
רכב שטח אמיתי מרובה מושבים בהחלט לגיטימי. הבעיה מתחילה עם מי 
שמתרצים רכישת כבישטח נטול הנעה כפולה בצורך בשורת מושבים שלישית.
מדוע זו בעיה? כי עבור 5+2 מושבים לא צריך "ג'יפ", מספיק מיקרוואן אמיתי 
בתצורה כזאת (אמיתי, כי ג'יפונים נטולי הנעה כפולה מסווגים במדריך גם 
בקטגוריית מיקרוואן). מספיק או עדיף? 

 מיצובישי אאוטלנדר מציע תצורה דומה, אבל
   לאור יכולתו במבחן האחרון, העמדתו מול
הסקודה כבר היתה גובלת בהתעללות בגווייה

כאשר הוסר האיסור הראשוני על מבחן השוואתי – צעד מגונה של יותר ויותר 
יבואנים, שסבורים שעיתונאים אינם אלא יחצנים ועומדים על עריכת מבחן סולו 
בלבד לרכב חדש בארץ, "כדי לקבל רוח גבית בשיווק הרכב" (ציטוט אמיתי) – 
היה ברור לי מי הראשון שצריך להתייצב מול קודיאק, כפי שהבהרתי כבר 
בכותרת שנתתי עם חשיפת הרכב בחו"ל ("סקודה עושה סורנטו"). קודיאק 
מיוצר ומשווק גם עם 5 מושבים ו/או הנעה כפולה, אבל רכב המבחן הגיע 
בתצורתו המבוקשת ביותר במדינת "ברוכות הילדים": הנעה קדמית עם 5+2 
מושבים. קיה סורנטו מציע גירסה כזאת וזימונו היה טבעי. הבעיה היתה עם 
הנבחן השלישי. מיצובישי אאוטלנדר מציע תצורה דומה, אבל לאור יכולתו 
במבחן האחרון, העמדתו מול הסקודה כבר היתה גובלת בהתעללות בגווייה. 
מתחרה פוטנציאלי נוסף, ניסן אקס-טרייל, מוצע בארץ רק עם מנוע דיזל ותא 
הנוסעים הצפוף שלו פשוט לא ממלא את ייעודו. נותר רק לנד-רובר דיסקאברי 
ספורט המפתה, אבל מחירו כפול מזה של קודיאק. לא מתאים. כן מתאים – 
ונכון – לצרף מיקרוואן, שנולד כמיקרוואן טהור ולא ככבישלג שהנעתו סורסה. 
יהיה מי שיבוא ויטען, במידה רבה של צדק, ששפוטי האופנה לא יגעו במיקרוואן 
כזה עם מקל של סלפי: הם רוצים ג'יפון, נקודה. אבל בדיוק כדי להתמודד עם 
זה אנחנו כאן.

    'שפוטי האופנה לא יגעו במיקרוואן עם
    מקל של סלפי: הם רוצים ג'יפון, נקודה'

מיקרוואנים 5+2 (אני מקפיד להשתמש במינוח הזה: עבור 7 מושבים אמיתיים 
יש מיניוואנים, לא מיקרוואנים, כפי שהסברנו בסקירה קודמת), לא חסרים, אבל 
המוצלח מכולם הוא סיטרואן C4 גרנד פיקאסו והוא נבחר לייצג את הקטגוריה 
בעימות מול הג'יפונים. כמו קודיאק, פיקאסו קיים גם בגירסת 5 מושבים אלא 
שהיא מקוצרת. ולהבדיל משני המיקרוואנים המוסבים, אין לו גירסת הנעה 
כפולה. מאחר שיכולת שטח אינה עומדת על הפרק במבחן כזה, וגם לא 
ברשימת השיקולים של רוב רוכשי הג'יפונים, השלישיה שנבחרה אמורה לתת 
תשובה לכל השאלות שהוצגו לעיל, כמו לאלו של הקונה הפוטנציאלי. 



אחרי בחירת הדגמים, הבחירה ברמת הגימור אינה קשה. ילדים יקרים 
לתחזוקה ואין טעם להיכנס לחובות רק כדי לזווד את האוטו בתופינים מיותרים, 
אז בחרנו בגירסאות הבסיסיות. קודיאק מציע מעל Ambition הבסיסית גירסת 
Style המוסיפה צמיגים בחתך 55 נמוך יותר (מדוע סבורים רוב היבואנים, 
שבחירה ברמת אבזור גבוהה יותר מחייבת להעניש את הלקוח גם בצמיגים 
הגוררים נוחות נסיעה מופחתת? כי הדיוטות אינם מודעים לזה ונשבים בקסמי 
הלוק של הג'נטים?), מנופי פיקוד לגיר מההגה, פנסי לד ראשיים, מצלמה 
אחורית, חיישני חניה קדמיים, מושב נהג חשמלי, ריפוד אלקנטרה, פתיחת תא 
מטען חשמלית, מטען אלחוטי לנייד ומערכות זיהוי רכב בשטח מת והתראת 
תנועה מאחור. המחיר: 20 אלף שקל. מבחינת עזרי בטיחות אקטיביים, אפילו 
אמבישן הבסיסית מצויידת בבלימת חירום אוטונומית, שמירה על נתיב ובקרת 
שיוט אדפטיבית. האבזור כולל בקרת אקלים מפוצלת, מסך מגע 8 אינץ' בעיצוב 
זכוכית ומפתח חכם.

בצבע אדום-פרארי נראה קודיאק פאתטי כמו
שרה נתניהו שמנסה להיראות מלניה טראמפ

סורנטו Urban הבסיסי לא היה זמין למבחן ונאלצנו לקחת את EX, אבל 
דינמית אין הבדל בין השניים מאחר שמידות הצמיגים זהות, לשם שינוי מבורך. 
מערכת בקרת אקלים מפוצלת היא היחידה בין שלוש מכוניות המבחן המצויידת 
בפתחי מיזוג גם לשורת המושבים השלישית, כולל שליטה על הטמפרטורה. 
גירסת EX מוסיפה עבור 21 אלף שקל ריפוד עור, גג זכוכית פנורמי ענק ונפתח 
ופתיחה חשמלית של תא המטען. סורנטו לא מצוייד בעזרי בטיחות אקטיביים. 
פיקאסו חסך מאיתנו את ההתלבטות באיזו גירסה לבחור; היבואן לא היה 
מסוגל – או לא היה מעוניין – להעמיד רכב לנסיעת המבחן. קוראים נאמנים 
ואסירי תודה, שרכשו פיקאסו בעקבות המלצות שלנו, שמחו להעמיד את הרכב 
הפרטי שלהם לרשותנו ותיאום לו"ז הפגיש אותנו עם גירסת Exclusive היקרה 
יותר (10,000 שקל), המצויידת בשלישיית עזרי הבטיחות האקטיביים (בלימה, 
נתיב ושיוט) פלוס עמעום אורות גבוהים ומוסיפה על גירסת Comfort גם צמיגים 
מעט נמוכים יותר (בחתך 55 במקום 60), החנייה עצמית, חיישני חניה קדמיים, 
מפתח חכם ומסך צבעוני מוגדל 12 אינץ' ללוח מחוונים דיגיטלי.

    

למרות הבחירה בגירסה הבסיסית, קודיאק התייצב למבחן בצבע אדום-פרארי
ונראה פאתטי כמו שרה נתניהו שמנסה להיראות מלניה טראמפ. הסקודה אמנם 
פחות שקוף למראה מבן-הדוד סיאט אטקה, אבל הופעתו החיצונית היא עדיין 
הפחות מושכת בשלישיה. לסורנטו חזית מרשימה ואגרסיבית, בעוד שפיקאסו 
החללי נראה כאילו נחת מכוכב ועידן אחרים. למרות שאינם כאלה, הצ'כי 
והקוריאני נראים ג'יפים רכים ומרובעים, הצרפתי בולט וייחודי כמכונית ראווה, 
אפילו שעיר הבירה תל-אביב מוצפת במוניות כאלו, שכבר הרגילו את העין. 
סיטרואן נטשו זה עתה את הפיקאסו הקטן, C3, לטובת איירקרוס הג'יפאי 
למראה, השיקו C5 איירקרוס דומה וכנראה שגם עתידו של פיקאסו הזה כבר 
נגזר להתחפש לשוחר שטח.

במובילי נוסעים, גם אם רובם ילדים, תא הנוסעים הוא סלע קיומם. הנהג יכול 
לחכות. קודיאק וסורנטו מציעים בסיס גלגלים זהה באורכו, אבל הקיה ארוך 
מהסקודה ב-8 ס"מ תמימים וגבוה ממנו בשניים. הסיטרואן קצר משמעותית 
ונמוך משניהם, אבל בסיס הגלגלים שלו הוא הארוך ביותר (פיקאסו קצר בח"י 
ס"מ מסורנטו אך בסיס הגלגלים שלו ארוך בשישה). כבר בכניסה לאחורי הרכב 
מזהים סדר עדיפויות דומה: שורת המושבים השניה בפיקאסו מורכבת 
משלושה מושבים נפרדים לגמרי, בעוד ששני הכאילו-שטח מסתפקים בספסל 
המתפצל לשניים. אין ספק באיזה רכב יהיה יותר נוח לילדים, בין אם הם 
רתומים למושב או להתקן ריסון. בפיקאסו הם גם נהנים משדה ראיה נדיב יותר 
הודות לחלונות הצד הגדולים ומשולחנות מתקפלים בגב המושבים הקדמיים. 
בשלושתם אין בעיה למבוגרים בשורה האמצעית, כשקודיאק מציע מעט יותר 
מרחב לרגליים. 

ומה קורה בפלוס-שניים מאחור? סורנטו מבטיח יותר, אבל הגישה למושבים 
האחוריים מצריכה יכולת אירובית, מרחב הראש מצומצם ושדה הראיה פשוט 
חסום. בקודיאק צפוף יותר אך התחושה פחות קלאוסטרופובית. הגישה 
לירכתיים בפיקאסו קלה יותר, מרחב הרגליים נחות מזה שבסורנטו, מרחב 
הראש דומה והמושבים ניתנים לשליפה. רק בקיה יש פתח מיזוג אחורי, אבל 
פתחי המיזוג האמצעיים בסיטרואן, הממוקמים בקורות הצד ולא למטה, 
מספקים משב אוויר סביר ויש הכי הרבה חלון.

          קרוסאוברים הם בני-כלאיים; 
    בג'יפונים, תפסת מרובה – לא תפסת

בכל השלושה ניתן לקפל את חמשת המושבים האחוריים כדי לקבל משטח 
הטענה עצום (2181 ליטר בפיקאסו, 2066 ליטר בסורנטו ו-1968 ליטר 
בקודיאק). קיפול שורת המושבים השלישית יוצרת נפח מטען של 1077 ליטר 
בקיה, 704 ליטר בסיטרואן ו-593 ליטר בסקודה. הקוריאני ממשיך לשמור על 
נפח עדיף בבגאז' גם ללא קיפול מושבים: 320 ליטר מול 233 ליטר בצ'כי ורק 
130 ליטר בצרפתי, שאולי יכול להתנחם בפתח הטענה הרבה יותר נמוך. 

    

    



איכות החיים של הנהג די תלויה בטעמו האישי. לסורנטו אין מה להציע, עם 
עיצוב מיושן ותחושה חקלאית-משהו. הישיבה בו גבוהה יותר אך מצריכה 
טיפוס. לזכותו אפשר לומר, שגם אחרי 30 אלף ק"מ הוא שמר על איכות 
גבוהה. קודיאק הוא מין גולף על סטילטו – וזו גם ההרגשה ליד ההגה, עם 
הנדסת אנוש מושלמת, עיצוב אירופאי נקי ומסך מגע מודרני ונעים למגע 
ולתפעול. בדלתות מצאנו חבויים פסי פלסטיק הנשלפים עם פתיחת הדלת כדי 
להגן מפגיעת רכב החונה במקביל, פריט נחמד ומקורי מהסוג שמצדיק את 
הסלוגן הסקודאי Simply Clever. פיקאסו ממשיך בעיצוב המיניוואני גם 
בסביבת הנהג, עם שמשה ענקית משופעת (סוככי השמש נעים לאחור כדי 
להגדילה), לוח מחוונים מרכזי, משטח ענק שמפריד בין הנהג לזכוכית וחלונות 
צד גדולים. תאי אחסון מודולריים, חומרים מעניינים למראה ומראת בייביסיטר 
פנימית משלימים את העיצוב המקורי והתכנון המוקפד. לא קשה להתרגל 
לקוקפיט השגרתי בקודיאק, זה שבפיקאסו דורש הסתגלות.

רק סורנטו דורש סיבוב מפתח כדי להתניע ורק המנוע שלו נושם ללא עזרת 
מגדש טורבו. פירוש הדבר שהוא נזקק לנפח גדול של 2.4 ליטר, שלמרות כל 
188 סוסיו אינו מתגמל בביצועים או בסאונד. להיפך. הקומבו המוכר של 
קודיאק – מנוע 1.4 ליטר 150 כ"ס וגיר רובוטי כפול מצמד 6 מהירויות - מספק 
כהרגלו את הסחורה ולא מותיר את הנהג עם שאיפה למנוע חזק יותר (שמוצע 
בגירסת הנעה כפולה). מה שכן חסר לו זה מנופי פיקוד על הגיר מההגה, חוסר 
מרגיז שמצאנו ביותר מדי דגמים שמשווקת צ'מפיון (ע"ע גולף ולאון). פליפרים 
כאלה דווקא כן מותקנים בפיקאסו, המשדכת את הטורבו 1.6 ליטר 165 כ"ס 
לגיר אוטומטי פלנטרי מייד-אין-ג'פאן. אהבנו יותר את הקומבו בסקודה, אבל 
מבחינת ביצועים נטו רשמו השניים שוויון מוחלט; יתרון המשקל של הסיטרואן 
– 200 קילו, לא פחות – עושה את שלו והוא לא מפגר בשום טיפוס או האצה.

שלושת היצרנים מציעים גם גירסאות דיזל למיטיבי נסועה (קיה רק עם הנעה 
כפולה, שמאוד מאכזב בשטח). צריכת הדלק, כצפוי מרכבים גמלוניים כאלה, 
ממש לא נמוכה ואף אחד מהם לא הראה תוצאה דו-ספרתית, גם לא כשבורר 
מצבי הנסיעה מכוייל על 'חסכון'. מנוע הקודיאק מנתק שני צילינדרים בשיוט 
ובסיוע הגיר הרובוטי הוא הפחות בזבזן בחבורה: בעיר רשם הסקודה צריכה 
נמוכה ב-18 אחוז מהסיטרואן וב-34 אחוז מהקיה, מחוץ לעיר, בנסיעה רגועה 
יחסית כיאה למוליכי ילדים, הצטמצם ההפרש בין קודיאק לפיקאסו ל-2 אחוז 
זניחים והקדים את סורנטו ב-26 אחוז משמעותיים. קיה משלם את מחיר הפער 
הטכנולוגי גם בתחנת הדלק.



וממשיך לשלם אותו בנסיעה, גם בעטיו של משקלו הגבוה. סורנטו הוא הפחות 
נוח ונותן הרגשה של רכב שטח עם שילדת סולם (הוא לא), המעניש את 
הנוסעים עם התנדנדות ג'יפאית וטלטלות רוחביות. לפי נוחות הנסיעה 
הבינונית, אפשר לחשוב שקודיאק – כמו אטקה – מוותר על מיתלה אחורי נפרד 
בגירסת הנעה קדמית (הוא לא). בחו"ל מציע קודיאק אופציה מומלצת של 
מיתלים אדפטיביים, אבל לא בארץ; את המיתלים הרי לא רואים מבחוץ... 
פיקאסו "כראוי לסיטרואן" מציע את נוחות הנסיעה הפחות מתפשרת – למרות 
הצמיגים הנמוכים יותר - ובאופן די מפתיע לא מפגר אחרי קודיאק גם 
כשההורים מבקשים להראות לילדים איך האוטו לוקח סיבובים. מיקרוואן בסיסי 
אינו אוטו שלוקחים לגיחת נהיגה, אבל אם צריך קצת למהר עדיף לעשות זאת 
בסקודה; הנהיגה בו יותר דומה לנהיגה במכונית מאשר ברכב, כשהוא ממש 
מתכווץ סביב הנהג ומצליח לעמעם את גודלו ומשקלו. 

    תוכלו ללמד את הילדים, מדוע אסור
 שהרצון להרשים חברים ינהל את החיים        

אולי לא חשבתם על האוטו כשעשיתם הרבה ילדים, אבל זו אינה סיבה 
להתנקם בהם. מי שהמשפחה בראש מעייניו, חייב להעדיף מיקרוואן מיומן, 
כזה שתוכנן מראש למען הילדים. בין השלושה, פיקאסו הוא היחיד בו איכות 
החיים של הנוסעים לא עושה שום פשרות, היחיד שמתחשב, דואג ומפנק. 
ג'יפונים אופנתיים פשוט לא בנויים לזה. יש המכנים אותם קרוסאוברים, או 
בני-כלאיים בעברית. וכשמנסים לרקוד על כל החתונות, עלולים ליפול בין 
הכסאות. במכוניות חל הכלל, פחות זה יותר; בג'יפונים הכלל התקף הוא, 
תפסת מרובה – לא תפסת. אם אתם מכלים את חייכם במילוי הציפיות שיש 
מכם לאנשים אחרים, הצטרפו לטרנד ותבחרו בקודיאק; הוא היום המוצלח בין 
הג'יפונים מרובי המושבים. לעומת זאת, אם בחרתם להיות אותנטיים, השיקול 
של טובת הילד מצביע על פיקאסו (וזה גם ייתן לכם הזדמנות ללמד את 
הילדים, מדוע אסור שהרצון להרשים חברים ינהל להם את החיים).
___________________

פורד אקספלורר: השיטה האמריקאית 



- דור אהרנוביץ –
אם בכל זאת אינכם מוכנים להיראות במיקרוואן אך לא רוצים לדפוק את הילדים 
עם שורת מושבים שלישית צפופה או קלאוסטרופובית, הפתרון המושלם 
עבורכם מגיע כמובן מהאומה השמנה בעולם – ארצות-הברית. עם כל הכבוד 
לקיה ולסקודה, האמריקאים הם אנשים גדולים, חלקם אפילו מאוד, וילדים 
שמנמנים זקוקים למרחב ואיכות חיים שקוריאנים צנומים לא מצפים לקבל. 
כשמשפחה אמריקאית פטריוטית מחפשת ג'יפון מרווח, ההתלבטות היחידה 
היא באיזה גוון יהיה ריפוד העור בפורד אקספלורר החדש שלהם. 



כמו סורנטו, שהחל את דרכו כרכב שטח אמיתי, גם האקספלורר המיתולוגי 
נטש עם השנים את יכולות השטח והחספוס של דורותיו הראשונים ומהווה סוג 
של חלופה פוזאיסטית למיקרוואן. רכב המבחן אמנם צוייד בהנעה כפולה, עם 
בורר מצבים למשטחים שונים - ממש כמו בלנד-רובר - אך עם חצאיות פלסטיק 
שבירות וצמיגים נמוכים האקספלורר מתאים יותר לחופשת סקי ופחות לטיול 
שטח חוצה מדבריות או נחלים מסולעים. אם תהיו מוכנים לוותר על מסאז' 
במושבים הקדמיים (פונקציה שאף פעם לא התחברנו אליה), תוכלו בהחלט 
להסתפק באחת מרמות הגימור המוצעות עם הנעה הקדמית. 



גם אקספלורר הבסיסי לא ממש זול אך התמורה בסטנדרט אמריקאי: מנוע V6 
בנפח 3.6 ליטר עם 290 כ"ס הגורם לשני הטון שלו להיות בלתי מורגשים 
ואבזור מכף רגל עד ראש: מערכת מולטימדיה בעלת תריסר רמקולים משובחים 
של סוני, ריפודי עור (עם חימום וקירור – קירור אמיתי, לא אוורור כמקובל - 
לצמד הקדמיים), מפתח חכם (כולל מפתח נוסף עם "בקרת הורים" להגבלת 
מהירות האוטו והווליום של הסוני), מצלמות אחורית וקדמית ודלת תא מטען 
חשמלית עם פתיחה בעזרת דוושה וירטואלית. אמריקה.

למרות שתא נוסעים ראוי הוא הדבר האחרון שניתן לצפות מרכב אמריקאי, 
אקספלורר מפתיע לטובה ושומר על איפוק עיצובי והנדסת אנוש הוגנת, עדיין 
לא ברמה אירופאית אך יותר מעודן מההיצע הקוריאני. המרחב הנדיב בשורת 
המושבים האחרונה (שמתקפלים חשמלית בצורה אלגנטית) והגישה הנוחה 
אליהם עושים את אקספלורר לג'יפון הזול ביותר שהוא תחליף של ממש 
למיקרוואן (למרות מחסור בפתחי מיזוג אחוריים). רק אל תחשבו שיצאתם 
בזול; לאחר שתשלמו פרמיה של מאה-אלף-פלוס שקל מעל אותו מיקרוואן עליו 
פסחתם, תיאלצו לספק את צמאונו הבריא של המנוע האמריקאי הגרגרני, 
שיזכיר לכם בכל תדלוק כואב שישראל זה לא אמריקה: בדמוקרטיה אמיתית
לא שודדים את הנהגים עם מס של 70 אחוז על הבנזין.