טור העורך

נטקאר בפייסבוק
טור העורך
לה-מאן 24 שעות
היום הארוך ביותר
נכון לתמיד
נו, אז מה קונים?
מי הכי נמכרת, למי יהיה שוק, מי תהיה אמינה ומי בטוחה
רצח באוריינט
המלחמה בתאונות: עם הנהגים, לא נגדם
מכונית המאה
התחרות הרשמית - והבחירה שלי
ראלי - קולין מקריי
PlayStation ושעון החול
מירוץ ירוק - חסכון בדלק
25 ק"מ לליטר? אכן
SAVE F1
התכנית המלאה להצלת פורמולה 1
פאריז-דקאר
ההרפתקה המוטורית האמיתית האחרונה
F1 - איירטון סנה
בן-תמותה
אינדי 500
ראש בקיר
בראנז'ה
מותו של 'אוטו מגזין'
עיתון כותב לקוראיו - פרסומון למפרסמיו
עיתונות או יחצנות
המדריך הבלתי מצונזר לקריאת 'מבחן דרכים' בעברית
ההשקה
בווידאו זה נשמע יותר טוב
לידיעת באי אוטומוטור
'עיתונות הרכב' משת"פית עם האמרגן הנוכל
השקות רכב בחו"ל
גם למכוניות עושים פרמיירה
תחקירים
סקר: עמדת היצרנים בנושא הגה חשמלי
ההסברים והתירוצים: קלות החניה גוברת על חדוות הנהיגה
NCAP - ניסוי הריסוק נכשל במבחן
הארגון מסרב לגלות איזה יצרנים משלמים לו עבור הניסוי
יקחו לך את הרשיון
אוננות והתנצלות בכנסת (אהרנוביץ VS חוטובלי)
נסיון לסכל חקיקת תעבורה דרקונית
אשמתם, בגדתם
מי מתנקש בחיינו, דוחף ידו לכיסנו, מתנכל לחופש שלנו
להעיף את מארבי המהירות מהשוליים
מלכודות הלייזר בשוליים לא חוקיות ומסכנות את חיינו
בג"ץ ועצומה
בעד העלאת המהירות, נגד מצלמות המהירות
מקומון
התנצלות
גם השנה אני לא מפרסם נתוני מכירות
טור אורח. עיר בלי כבישים
עיר לא צריכה כבישים
חישוקים וצמיגים, אלפא וחרטא, כתבתבים ויבואנים
מקבץ סצינות משוק הרכב המקומי
טור אורח. פ"ח וצבע
גם אני נפלתי בטרייד-אין
שודדי הנתיב המהיר
מכת מדינה מעצבנת ומסוכנת. והמשטרה? מתעלמת
אג'נדה
בחדר הלידה של המכונית האוטונומית
עדות ראיה מכנס היסוד לתכנית רצח המכונית, 1986
וישמן ישורון
מדור לדור הולכות המכוניות ומתנפחות
מסמך. הקשר שלי עם מימרן
התרומה של מימרן לא היתה כסף, אבל שווה יותר ממה שקיבל נתניהו
פצאל זה לא ישראל
עוד פעם משתמשים בחובבי המירוצים המורעבים למטרה פוליטית
הולך ופוחת הדור
10 מכוניות מקוריות, שהמחליפות שלהן ניתקו את השושלת
סליחות
הפאקים שמקלקלים לנו את המכונית המודרנית
בטיחות? הצחקתם אותם
דרושים: מכונית המנטרלת סלולארי וחגורות באוטובוס
דצמבר 2015

נו, אז מה קונים?
מכונית, לא סיפור אהבה

מי הכי נמכרת, למי יהיה שוק, מי תהיה אמינה ומי ממש בטוחה


מה הולך היום הכי חזק בשוק
אתם בטח חולמים בשחור-לבן. כנראה שזה דלף איכשהו, כי את מכונית 
חלומותיך מנסים במאי הקליפים למכור לך בכל מיני תנוחות מוזרות – 
משפריצה על ילדים רכים (הונדה), צולחת אגמים (סובארו), משבטת את עצמה 
(סיאט) ואפילו נחבאת מעין המצלמה (סיטרואן) - העיקר שהפרסומת תהיה 
בשחור-לבן. צילום רך, רומנטי. 

לפי הטרנד הזה, אפשר לחשוב שהישראלי מנהל רומן סוער עם המכונית. 
וזה לא הסימן היחיד. ראה את אורחות הפנאי של הישראלי, הנוהג לבלות את 
סופי-השבוע שלו בהתגודדות לפתחי מנהרות רחיצה משוכללות, בהתנהלות 
פגוש-לפגוש בכבישים העולים על גדותיהם ובהסתערות ארבע-על-ארבע על 
דיונות מצולקות. לרושם דומה לא קשה להגיע כאשר מצותתים לשיחות סאלון 
בערבי-שבת ולסמול-טוק המזדמזם לו ברקע ארוחות עסקיות. וכמובן שאין 
טעות גדולה מזו.

האמת היא, שמערכת יחסים זו אינה סיפור אהבה אלא נישואי תועלת: 
חשבונאות זעירה בלי שמץ של תשוקה. הישראלי אינו מחפש סיפוק בחיק 
האוטו, רק רווח. בכבישים לא נשמע צליל משכר של פמפום מצערת, אבל בכל 
רמזור שלישי יתעניין מישהו אם אתם מוכרים. אולמות התצוגה אינם אפופים 
בניחוח תשוקה מתקתק והסאונד העמלני השולט בהם הוא של מחשבונים 
ומיקוחים.

מהיכן נובעת הכמיהה המקומית לדכא כל רגש, להכניע כל העדפה אישית, 
להתעלם מכל הגיון בריא, לדחוק הצידה כל שיקול צרכני ולרוץ לקנות בדיוק את 
אותה מכונית אנונימית שקונים כולם?
 
בישראל, לקנות אוטו שונה מ'מה שהולך היום הכי חזק בשוק' זה יותר מאשר 
לצאת פראייר: זה הדבר הכי קרוב להצהרה על נכונות להיקבר מחוץ לגדר. 
- אנחנו מוכרים הכי הרבה מכוניות! , מכריז יבואן במודעות שלו.
- המכונית שלנו מס' 1 במכירות, מגיב המתחרה.
- 120,000 ישראלים לא טועים(...), נותן השלישי את הקונטרה שלו.
מה הם מנסים לומר לך בפרסומות האלו? שדגם מסויים, שהם מציעים, מתאים 
יותר לצרכים האינדיווידואליים שלך? שפופולאריות היא מדד בדוק ותקף 
לאיכות? שהשכן שלך מבין יותר ממך, ואם הוא קנה - סימן שזה טוב גם 
עבורך? שבינכה אין לך מושג במכוניות - וחבל על המאמץ לשכנע אותך בצורה 
עניינית ואינטליגנטית?
לא, המסר הוא במישור אחר לגמרי: כת המאמינים שלנו הכי גדולה – בואו 
הצטרפו אליה! ומאחר שהדת היהודית סולדת מפעילות מסיונרית, אפשר לתת 
לזה ניסוח מחודד יותר: מה, אתה לא רוצה להיות שייך לעדר? 

באתר הזה, בניגוד למקובל בכלי תקשורת אחרים, לא תמצאו נתוני מכירות
לא בחרתי לעסוק בתחום הזה כדי לעודד או לשרת תרבות עדר. נטקאר נותן 
לכם מידע וביקורת אשר יאפשרו לכם לבחור במוצלחת שבין המכוניות 
המתאימות לכם. במוצלחת, לא במצליחה. לא, זה לא אותו הדבר.

ביסודם של הרגלי קנייה עדריים אלה עומדת תפיסת המכונית כרכוש. השקעה. 
מכונית אינה השקעה, היא הוצאה. מכשלה נוספת הניצבת בפני מי שמתלבט 
מה לקנות היא מחסור במידע שהוא אמין, בלתי תלוי ומוגש בצורה המובנת גם 
למי שאינו לוגם בנזין אוקטן 98 במקום הקפה של הבוקר.

שניים-וחצי נושאים ממקדים את סקרנותו של הנהג הישראלי: שמירת ערך, 
אמינות
ולפעמים גם בטיחות. צר לי לנפץ כאן מיתוסים, אבל אין בנמצא תשובות 
מוחלטות, בדוקות וחד-משמעיות לשלוש שאלות שכיחות אלו. 
ישנן ספקולציות, שמועות, רכילות ודעות קדומות - אבל מעט מידע בעל ערך.

'יהיה לה שוק'

גורמים לא מעטים בענף הרכב ממש יוצאים מעורם כדי למצוא הגיון מאחורי 
השגעון של תרבות העדר, המחליף אצלנו הרגלי צרכנות תבוניים. לגירסתם, 
מכונית פופולארית מיטיבה לשמור על ערכה בשוק המשומשות. לשיטתם, 
מכונית שנמכרת חזק היום היא מכונית 'סחירה' בעוד שלוש-ארבע שנים. בטיעון 
פריך זה מרבים להשתמש הן אנשי מכירות, שזו שיטת השיווק היחידה המוכרת 
להם, והן כתבי רכב, שנתוני מכירות משמשים עבורם תחליף זמין וקליט 
לביקורת מקצועית.

הטיעון לפיו 'פופולאריות זהה לסחירות' , מאוד מפתה, אלא שהוא גורף, 
כוללני ומושתת על יסודות עובדתיים רופפים. כנגד כל דוגמה אפשר לשלוף 
אחת הפוכה. זאת ועוד: מכוניות די נדירות הן לפעמים המבוקשות ביותר בשוק 
המשומשות. מאזדה MX5 דור-ראשון, רנו טווינגו המקורית ופורד פוקוס ידנית, 
שלוש מכוניות משובחות שהייבוא שלהן ארצה הופסק, כביכול עקב חוסר 
ביקוש, הן דוגמאות טובות. 

היומרה לקבוע היום כיצד ינהג 'השוק' בעוד שלוש-ארבע שנים, נעה בתחום 
האפור שבין התנבאות לשרלטנות. 
- האמנם מכונית נפוצה (בעיקר בליסינג), לא תסבול מעודף היצע? 
- האם לא תופיע בינתיים מתחרה אטרקטיבית יותר? 
- האם היצרן או היבואן יהיה בכלל בשטח ביום פקודה? 
מכונית מבוקשת היום עלולה להיות 'מוכרים בלבד' מחרתיים. 

סובארו, עד לא מזמן המכונית הלאומית, נקלעה לפני מספר שנים למצוקה 
גדולה עקב בעיות פנימיות בסוכנות. כמובן שהיתה לכך השלכה על מחירי 
סובארו משומשות. ולכם יש ביטוח שהמותג 'שלכם' חסין?

כשני-שליש מהמכוניות החדשות נרכש על-ידי ציי רכב וחברות ליסינג, הזוכים 
להנחות מפליגות. עסקאות קיבוציות אלו דומיננטיות מאוד במצעדי המכירות. 
העם רואה את נתוני המכירות - וממהר להצטרף. ואולם, השיקולים שלך עשויים 
להיות שונים לגמרי מאלה של חברות גדולות, הרוכשות מכוניות בתנאים 
דמיוניים ולצרכים אחרים.


ישנם יבואנים המעניקים לציי רכב הנחה של כעשרים אחוז. כך מקרבים 
את מחיר הרכישה למחיר המכירה בעתיד והופכים ללהיט אצל ציי רכב. אבל 
הלקוח הפרטי אינו מקבל הנחה, וכאשר ציי הרכב ירצו למכור הם יהיו עשויים 
להתפשר קצת במחיר - תוצאה של רכישה זולה והוצאות מימון ענקיות. 
מבחינתכם, שוק משומשות המוצף בדגמים דומים בהזדמנות אינו המצב 
האידיאלי.

מיד אחרי פרסום הדברים האלה במתכונתם המקורית (2008), יכולתם 
לקרוא בידיעות אחרונות את נביא 'השוק' לוי יצחק, אומר דברים בזו הלשון:
"מכיוון שחברות ההיי-טק מתמקדות בדגמים מסויימים, אנחנו מצפים
לראות מה יקרה כאשר חברות הליסינג יוציאו לשוק בבת-אחת מאות
מכוניות מדגם מסויים. אנחנו חוששים שהדבר יגרום לירידת מחירים
רצינית."

חלפו להן ארבע וחצי שנים, ואותו 'נביא השוק' קבע שקשה למכור לאנטיס 
וקורולה יד שניה. לאנטיס דורגה במקום ה-17 בלבד בדירוג הסחירות, קורולה 
ב-14. הסביר כתב ידיעות המופתע, בני ברק: 
"קחו רק בחשבון שהסיבה לירידת קרנה של המאזדה בשוק המשומשות
אינה קשורה לטיב המכונית. מדובר עדיין במכונית אמינה וזולה יחסית לאחזקה.
אלא שהלאנטיס הפכה ל'מכונית של ציי רכב' , חביבת חברות הליסינג. ואלה
מציעות כעת למכירה כמויות גדולות של דגמי מאזדה שסיימו את שירות הליסינג
שלהן, והשוק מוצף."
 

אז על כל 'מקור מוסמך' המתנבא על שמירת ערך אפשר למצוא 3 אחרים: 

- פותחת קלפים;
- קוראת בקפה;
- רואה בכוכבים.

'לא רואה מוסך'

גורמים נחשבים בברנז'ה יודעים לספר, שמי שמקבל רכב צמוד ממקום העבודה 
מעדיף מכונית אירופאית כי היא נוחה ומהנה יותר. לעומת זאת, הקונה הפרטי 
מעדיף יפנית כי 'יש לה שוק'. אני מחכה ליום בו מישהו יוכל להסביר לי, מדוע 
שלמכונית טובה יהיה שוק פחות טוב מאשר למכונית נחותה ממנה.
ברחוב מתרצים זאת בכך שהיפניות אמינות יותר. אני עדיין ממתין לראיות 
מוצקות. סקרי צרכנים מתיימרים לתת מענה לשאלת האמינות. ואולם, השיטה 
בה נערכים הסקרים רחוקה מזו המקובלת במדעים מדוייקים. כנ"ל פרסומים 
אינטרסנטיים של חברות ביטוח תיקונים ושירותי חילוץ. 
מוניטין? טרם נולד היצרן שכל דגמיו מושלמים. 
ומשום-מה עוד לא יצא לי לראות מוסך למכוניות יפניות עומד שומם.

שמעתי ש... אומרים ש... היא שיטה בדוקה ליצירת מיתוסים מקומיים... 
על כל מכר-של-חבר עם סיפורי בלהות על תלאות האוטו שלו, תוכלו למצוא 
לפחות אחד עם הסטוריה הפוכה. פולקלור? כן; מדד תקף? לא ולא.

שאלה: מי אמינה יותר, טויוטה או סיטרואן?
מר ישראלי צפוי לעבור משבר אמון לא קטן אם תלחשו לו, שסיטרואן C1 
וטויוטה אייגו אינן אלא אותה מכונית ממש. ישנם אמנם הבדלים שוליים בעיצוב, 
אבל למעשה מדובר במכונית אחת עם שלושה סמלים (ישנה גם פיג'ו 108). 
היצרן הצרפתי והיפני שיתפו פעולה בפיתוח מכונית המיני הנאה, המיוצרת 
באותו מפעל צ'כי, ואף הקימו עבורה מאגר מכלולים משותף. 

 

ישנה רק דרך אחת בדוקה ומוסמכת לדעת מי היא מכונית אמינה באמת: 
תביעות היבואנים מהיצרנים בגין תיקונים שנעשו במסגרת האחריות (לא מדובר 
ב'ריקול' שפורסם ברבים). תביעות אלו אכן מסוגלות לייצר ולצייר סטטיסטיקת 
אמינות תקפה ואובייקטיבית. יש לכם גישה לתביעות הללו? כמובן שלא. לאף 
אחד אין. מה שלא מונע מכל מיני שרלטנים להמשיך ולפמפם רכילות רחוב 
ואמונות טפלות.

'הצליחה בניסוי ריסוק'


לכאורה, נושא הבטיחות דווקא זוכה לטיפול מדעי. עיתונים וארגונים עורכים 
מבחני ריסוק למכוניות. הבולט והנחשב שבהם הוא NCAP האירופאי. ואולם, 
גם מבלי להתייחס להתנהלות המפוקפקת של הארגון הזה, תוצאותיו של ניסוי 
ריסוק ישימות לתנאי הניסוי בלבד ואינן אמת-מידה נחרצת לרמת הבטיחות 
המוחלטת של המכונית. כך, לדוגמה, לא נבחנת מידת ההגנה על הנוסעים 
בפגיעה מאחור או בהתהפכות – וגם לא במהירות גבוהה מ-64 הקמ"ש בה 
נערך הניסוי (ניסוי אלטרנטיבי ב-80 קמ"ש הביא לתוצאות קטלניות במכונית 
שזכתה בדירוג המירבי בניסוי התקני...). מעבר לזה, יש לוודא שהמכונית אותה 
אתם שוקלים לרכוש היא מאותה גירסה שעברה ניסוי ריסוק, בעיקר מבחינת 
מספר כריות האוויר. 

זאת ועוד: ישנם גם ניסויים שטחיים, אבל הקהל והעיתונות(!) אינם מבחינים 
ביניהם. יבואני רכב מסתערים על בורות זו כמוצאי שלל רב. הניסוי המשמעותי 
בארה"ב, המקביל לניסוי NCAP האירופאי (ENCAP), לא נערך על-ידי הרשות 
הלאומית לבטיחות (NHTSA) אלא דווקא על-ידי איגוד חברות הביטוח (IIHS).


שתי הערות:
א. לא כל המכוניות עוברות ניסוי ריסוק - ואין בכך כדי להעיד על בטיחותן;
ב. ניסוי ריסוק בוחן את הגנת הנוסעים בפני פגיעה ('בטיחות פאסיבית') אך לא 
את יכולתה של המכונית שלא להיקלע למצב מסוכן או לחמוק ממנו ('בטיחות 
אקטיבית'). עזרי נהיגה, כמו בלימה אוטונומית למניעת תאונה בעיר, מסייעים 
לבטיחות האקטיבית.

נו, ואיך היא נוסעת?

בחירת מכונית יכולה להיות עיסקה כלכלית משמימה או מימוש חלום. כמקור 
הנאה, מעניין איך המכונית נוסעת. בתור רכוש, השאלה היא עד כמה הנכס הזה 
אמין וסחיר.


בעוד שאמינות וסחירות הן אכן בגדר נעלם, קל מאוד לברר או לבדוק איך 
מכונית נוסעת: קוראים ביקורת רכב שמותר לסמוך עליה ו/או עורכים נסיעת 
מבחן. אבל למרות שמדובר במכונית, כלומר הכלי בו נוהגים ומבלים שעות 
ארוכות, רוב הישראלים כלל אינו מתעניין ביכולתה הדינמית של המכונית עליה 
הוא הולך להשכיב הון תועפות. כשמכונית היא חוויה, חלומות מקבלים צבע.

היחס לנהיגה כאל מטרד גורר זלזול, שכלתני כביכול, במכונית כמקור להנאה. 
זלזול די אופנתי ומאוד תקין פוליטית בחברה נטולת שמץ של תרבות מוטורית. 
אדם ומכונה בנישואי תועלת. 


מעניין כיצד הייתם מגדירים את עולמם התרבותי של אנשים המפגינים יחס 
דומה כלפי רכיבי תרבות אחרים. כאלה שקוראים רק אנציקלופדיות, צופים 
בסרטים דוקומנטריים בלבד, צורכים מזון במקום לצאת לאכול ומאזינים אך ורק 
למוזיקה שמגבירה את הפריון בעבודה. לא חבל?