- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -
שלום, קוראים לי דור. אני בן 22, ספורטאי, גובה 1.86 מ' ומשקל 80 קילו.
וכסא ריקארו הספורטיבי בפוקוס ST צר עלי. כששותפי למסע המבחן, הידוע
בכינויו אבא, בישר לי, "אתה נוהג בפורד", שיערתי שזה מכיוון שהוא אינו מוכן
להיראות בעיר מולדתו נוסע באוטו צהוב-נועז-מדי עם מדבקות ערס אדומות.
ביג מיסטייק. מצאתי את עצמי מתקשה להיכנס למושב הריקארו הצר של
הפורד, הרגליים נצמדות, הגב התחתון נלחץ והברכיים מכוונות לשמשה (מה
שמקשה על סחיטה של הקלאץ' וגורם לי לקרב מדי את המושב). למרות
המאמץ אני מרגיש יותר כלוא מאשר נתמך. שיט. הנדסת האנוש הגרועה,
איכות החומרים הזולה והתצוגה הבלתי ברורה, מבאסים אותי עוד יותר.
"בקטלוג הוא הרבה יותר מוצלח," שידרתי לאבי, שבינתיים התרווח במושב
משבצות הווינטאז' בגולף וכבר הגיע לשלב שמירת התחנות המעודפות ברדיו,
בעוד שאני מנסה בתמימות לכוון את פתחי המזגן כדי שלא יקפיאו לי את היד.
שתי ההצ'בק החמות מגיעות ברמת אבזור קבועה ודומה מאוד, שכוללת
מערכות מולטימדיה עם כל החיבורים האפשריים (בפוקוס זו התקנה מקומית
ומרגישים את ההבדל), משודכות לרמקולים זולים שלא מספקים את הסחורה
המצופה מאוטו צעיר וצעקני. בשתיהן תמצאו סאנרוף (בגולף גדול יותר), בקרת
שיוט, תאורת אווירה אדמדמה, כיתוב GTI או ST בהתאמה על גלגל ההגה,
התנעה ללא מפתח (בגולף זו אופציה בתשלום), פנסי ערפל, ג'נטים מהודרים
ועוד. פנסי קסנון, לעומת זאת, אין בצמד אפילו לא כאופציה (פיצ'ר אלמנטרי
באוטו מהיר - על מנת לפנות את הנתיב השמאלי מנודניקים). הספסל האחורי
מרווח יותר בגולף, שרק היא מצויידת בפתחי מיזוג אחוריים.
קאט דה בולשיט. לא באתי לספר לכם על חוויות מאולם התצוגה. הגיע הזמן
לצאת לדרך, המנוע כבר חם והשמש סופרת אחורה לשקיעה. בהיבט הביצועי
הדמיון ממשיך; שתיהן יביאו אותכם מעמידה למאה קמ"ש בשש-וחצי שניות
בול וימשיכו בדהירה מטורבתת עד למאתיים-ארבעים ומשהו. מנוע האקובוסט
2.0 ליטר של הפוקוס מוביל על הנפח הזהה של הגולף בשלושים סוסים, כלומר
250 כ"ס לאוטו במשקל של משפחתית סטנדרטית. המומנט - לא פחות חשוב -
כמעט זהה ועומד בשתיהן על נתון מרשים סביב השלושים-ושבעה קג"מ.
לשתיהן דיפרנציאל אלקטרוני חכם ושישה הילוכים, אבל רק לפוקוס שלוש
דוושות. יבואן פולקסווגן החליט לוותר על הגירסה הידנית והגולף GTI נמכרת
כאן מצויידת בגיר רובוטי כפול מצמד בלבד. ואם הפשרה הזאת לא מספיקה,
באירופה קיימת חבילת ביצועים אופציונלית (ולא יקרה, 8,000 שקל בלבד כולל
מס), שמעניקה לג'י-טי-איי מערכת בקרת נהיגה המאפשרת בחירה בין שלושה
מצבי נהיגה שונים - לכל מכלול, בנפרד כולל מנוע, גיר ומיתלים - מחליפה את
הדיפרנציאל הקדמי לאלקטרו-מכני הראשון מסוגו בקטגוריה ומוסיפה עשרה
כוחות-סוס. לא מדובר בעוד תוספת ויזואלית, אלא בכזאת, שלפי דיווח קולגה
אירופאי מהימן, בעלת השפעה דינמית חיובית – ובגדר ציוד חובה. חבל מאוד
שאינה זמינה בארצנו.
חלקו הראשון של המבחן עובר דרך שלל רמזורים, בורות ופסי האטה, שם צמד
הקשוחות מפתיע לטובה, המיתלים כמובן קשיחים בהרבה מאלה שבגירסאות
הרגילות של השתיים, אבל נוחות הנסיעה הרבה פחות רעה מהמצופה (לאחר
היכרות עם התלתן הירוק של אלפא, ששברה לי את כל עצם בגוף). הגולף
פחות מרעישה וגם כאן משדרת תחושה יותר איכותית ומוצקה מהפוקוס, לגוף
ולאוזן. מושב המירוצים בפורד עדיין לא נוח ומעלה אצלי מחשבות אנורקסיות,
כמה קילו אני צריך להשיל כדי להרגיש נוח? צריכת הדלק העירונית (ללא
מערכת עצור-סע בגולף המכבה את המנוע יחד עם המזגן), די בזבזנית
וההבדל בין השתיים הוא חמישה אחוזים בלבד לטובת הגרמניה הרובוטית.
מטרים ספורים לפני היציאה מהעיר, הצבע הזרחני גובה את מחירו בפעם
הראשונה (מתוך שלוש תוך יממה); זהו כמובן שוטר תנועה חביב שלא העלה
בדעתו לפספס את הצ'אנס לעצור פרחח צעיר באוטו זוהר לבדיקת רשיון
שגרתית (תוך התעלמות מוחלטת מהגולף הבורגנית), רשיונות, ביטוחים,
מספר שאלות בנאליות - והכביש המהיר תחת צמיגינו. גלאי הרדאר מוצמד
היטב לשמשה והגוף מתרגל לתאוצה האגרסיבית של מנועי הטורבו. אמנם אין
כאן את אותה הבעיטה בגב שסיפקו מנועי הטורבו הפרימיטיביים של אימפרזה
ואיוו, אבל זה רק לטובה מכיוון שאלו מכוניות הנעה קדמית ויש גבול לכמה
אפשר לדרוש מהסוליות הקדמיות.
בכביש המישורי, ההבדל בין השתיים מתחיל להראות את פרצופו. הגולף
זורקת את ההילוכים כלפי מעלה ומשייטת בנינוחות כמעט מרדימה צפונית
למאה-והרבה קמ"ש. הפוקוס, לעומת זאת, מתגרה בי ונדמה שהיא צוחקת עלי
בזלזול בכל פעם שאני מעלה הילוך לפני הקו האדום. בעוד שהגולף יוצרת
תחושה של מכונית סאלון קומפקטית ומהירה, השיוט בפוקוס מעט קופצני,
רועש, וכמובן לוחץ בתחת.
הדרך המשעממת ורצופת הניידות נגמרת, מגיע הזמן לבדוק סוף סוף על מה
כל הרעש, הרדיו מכובה, מערכת בקרת היציבות מנותקת (בפוקוס ניתנת
לניתוק מוחלט או חצי מנותקת, הגולף מסתפקת בחצי ניתוק בלבד) והאדרנלין
מטפס. את הכביש המדהים והשומם הזה, שאת מיקומו לא תוציאו ממני גם
באיומי אקדח, אני מכיר בעל-פה, אינספור מכוניות חרכו עליו את צמיגיהן ושאגו
בו את אונן, לחרדת הכבשים והעיזים הנחרדים. פנייה ראשונה וחלקלקה
גורמת לשילדת הפוקוס לפצוח בסיפורי ילדות, כמו מלח זקן שיכור בבר. מושב
הריקארו, אותו קיללתי בדרך לכאן, מודיע לתחת שלי בדיוק היכן התחת של
המכונית - שאינו מהסס לצאת מהשורה ולחכות להוראת רגל ימין כדי לשוב
לנתיבו - וההגה החד נותן פידבק אמיתי (יחסית). מה שהצמיג מרגיש, כפות ידי
מרגישות. הגיר הידני מעט רכרוכי אך לא ממש מפריע לי להרגיש אחוד עם
האוטו. הבלמים מצייתים היטב וסולחים על יציאה מהירה מדי מהסיבוב הקודם,
פעם ראשונה שאני אומר לעצמי בכביש הזה, שזהו, לא צריך יותר סוסים או
יותר מומנט. זה המתכון הנכון. מפנייה לפנייה, התלונות על איכות החומרים
נעלמות ואני מתחיל לחשוב על דרכים יצירתיות לגייס 222 אלף שקלים.
ובינתיים בגולף, הגיר הרובוטי עובד בהרמוניה נהדרת עם הפליפרים שצמודים
לגלגל ההגה, שמקולל ביותר מדי לחצנים (גם בפוקוס הוא מקושקש מדי,
מחלה מודרנית של עידן האייפון) ודואג להפליץ מהאגזוז בק-פאיירים קטנים
ומפתים בהעלאת הילוך. המנוע בשרני וכלל לא מרגישים שהוא חלש מזה
שבפוקוס. זה המשקל, טמבל, אני מהמהם לעצמי. הג'י-טי-איי מגהצת את
אותם הסיבובים איתם נלחמתי קודם בפורד באדישות רבה, אפילו נהג לא
מוצלח ירגיש בה כמו שומאכר קטן. הנהגים היותר מיומנים יתלוננו על ההגה
השותק, תנוחת הנהיגה הרופסת (יחסית לפורד) ואופן פעילותה האגרסיבית
מדי של מערכת בקרת היציבות, שמסרסת באלימות כל נסיון להוציא את הסרן
האחורי לטיול. הגולף אמנם לא נותנת לפוקוס לברוח ממנה אך היא עושה זאת
בצורה אנמית ומשעממת. גולף GTI דור שביעי אמנם הרבה יותר כיפית מהדור
הקודם, האילם, אבל לפי מקורות זרים, המצב עם חבילת הביצועים הנ"ל היה
יכול להיות אפילו טוב שבעתיים.
בסוף היום המהנה עצרנו לתדלוק אחרון מני רבים (בנסיעה בינעירונית, הפרש
צריכת הדלק תפח לטובת הגולף עד תריסר אחוזים), בו הרגענו את הדופק
וחזרנו למציאות. מיד אחרי שסיימנו את ארוחת הבוקר, ששכחנו שבכלל לא
אכלנו, החל הויכוח הקבוע, מי חוזר הביתה באיזה אוטו, מתחנת הדלק
המרוחקת לעיר מגשר כביש ישר מדי ועמוס מדי, המציאות היומיומית בארצנו.
מפתחות הגולף נחטפו מידי באיומים קלים. שוב אני נאלץ להתמודד עם המושב
הלוחץ והקלאץ' בפקקים. החסרונות שהפכו ליתרונות, חזרו בהם.
אם אתם מבלים את רוב זמנכם בכבישים הרריים מפותלים ונטושים או על
אינספור מסלולי המירוצים שפזורים בארץ, ולא אכפת לכם לחיות עם אוטו מעט
פלסטיקי וצפוף, הפוקוס היא ללא ספק הבחירה הנכונה (אלא אם אתם לא
זקוקים למושב אחורי אמיתי; במידה וזה המצב, רוצו לרכוש סובארו BRZ או
טויוטה GT86 בעלות הנעה אחורית). אם אתם אנשים נורמטיביים עם רגל
כבדה, שמחפשים קצת פלפל ואפשרות לצפרר שיירת מכוניות תמימות
משמאל, או לחמוק ממלכודות המשטרה בתחפושת זאב בעור כבש, מוכנים
להקריב את הנאת הנהיגה הצרופה בתמורה לנוחות, איכות ופרקטיות, הגולף
היא ברירת המחדל.
נטקאר בפייסבוק
