- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -
"הקשיבו לילדים, הם אלו שישלטו בעולם," קרא גי'ם מוריסון, סולן להקת
הדורז. והאנשים ברנו הקשיבו. קליאו החדשה מותאמת כמו כפפה לדור
האייפון ומאיימת לקחת מסיאט איביזה המזדקנת את אהבת הנהגים החדשים.
מסך מולטימדיה גדול הממוקם במרכז קונסולה דמויית סמארטפון, בלוטות',
ג'נטים גדולים וספוילר אחורי הם רק חלק מרשימת האבזור הסטנדרטי, שיעזור
לקליאו להיכנס חזק לראשם של הצעירים שוחרי פוזה וחובבי גאדג'טים. זאת
כמובן בנוסף לעיצוב החיצוני הסקסי והמוצלח ביותר בקטגוריה. ואולם, זה עוד
לא הכל; חבילת אבזור אופציונלית "קולקשן" מאפשרת להוסיף טאץ' אישי
לאוטו בעזרת בחירת צבע החישוקים ושאר גורמטים, חיצוניים ופנימיים.
ארבעת אלפים השקלים הנוספים של אותה חבילה יזכו אותכם לא רק בשופוני,
אלא גם בבקרת אקלים, מפתח חכם (נהדר לבחורות שלא צריכות יותר לחפש
את המפתחות בתיק העמוס) ובחיישני חושך וגשם.
הקופסה הפלרטטנית מוצעת בארצנו עם שלושה מנועי בנזין, שניים מהם
מטורבתים, ושתי תיבות הילוכים (בנוסף לגירסאות הספורט המתחרות
בקטגוריה ומחיר שונה). התיבה הידנית הקלאסית משודכת למנוע 1.2 ליטר
אטמוספרי (75 כ"ס, 74,000 ש"ח) או למנוע 900 סמ"ק שלוש בוכנות טורבו
מודרני בנוסח פיאט/אלפא (90 סוסים, 86,000) . התיבה הרובוטית כפולת
המצמד מושלמת לקומבו מודרני בעזרת מנוע 1.2 טורבו בלבד (120 כ"ס, 104
א"ש) וזו גם הגירסה הנבחרת למבחן זה. האמת היא, שזו קליאו 1.2TCE
השניה שאנחנו בוחנים. את הראשונה לקחנו באוגוסט – ומיהרנו להחזיר אותה
לסוכנות. היה ברור לנו שמכונית המבחן סובלת מפגם מהותי; רנו לא היו
מרשים לעצמם להשיק מכונית שממש מתפרקת על כל בור קטן ומתקמטת על
כל באמפר. חשבנו שלא יהיה זה הוגן לשפוט את קליאו על סמך דוגמה דפוקה
והמבחן הנוכחי, שנערך במכונית אחרת, מצדיק את האיפוק הזה.
לעימות מול הצרפתיה החטובה לקחנו גברת מבוגרת, שתנסה להוכיח לקליאו
שנסיון ואיכות אינן מילים גסות. פורד פיאסטה הנוכחית הושקה לפני 5 שנים,
יחד עם האייפון הראשון, ולא ממש מעניינות אותה שטויות כמו מסך מגע או
מפתח חכם. למען האמת, את רשימת האבזור שלה אפשר לרשום על גבי
מטבע של שקל. הגירסה הרובוטית (כפולת מצמד, כמו ברנו) של הפיאסטה
הנמכרת בארץ מצויידת במנוע 1.6 אטמוספרי (105 כ"ס, 100 אלף שקלים),
שאר העולם מקבל מנוע אקובוסט טורבו, ליטר אחד שלוש בוכנות, שהביקורות
מהללות אך נכון להיום אינו מתכוון לעשות עלייה. הפורד משווקת כאן ברמת
גימור יחידה הכוללת בערך כלום, למעט הגה עור, חיבור USB ואת הקללה
הגדולה ביותר שיכולה ליפול על נהג חדש – מערכת MyKey.
מדובר במערכת בקרת הורים מתוחכמת, שתוודא שהסבתא הפולניה לא תצא
מהאוטו, גם אם היא כבר לא איתנו. בעזרת מפתח מאסטר יכול בעל הרכב
להטיל מגבלת מהירות מירבית, מגבלת ווליום לסטריאו ואפילו לבחור השבתה
אוטומטית של מערכת הסאונד (בנוסף להתראות צורמות) בזמן נסיעה ללא
חגורה. ולא, אין דרך לעקוף אותה. ניסיתי. לא הייתי רוצה שלהוריי תהיה
שליטה בווליום בו אני שומע או במהירות בה אני נוהג. כמובן שלצד המשלם
והמפקח, MyKey הוא חלום המעניק שקט נפשי יקר מפז (בינינו, אם אתם לא
סומכים על הילד שלכם, אל תגבילו לו את המהירות, פשוט תלמדו אותו לנהוג;
זה יותר פרקטי ופחות מתסכל).
"נחשקות" היא מילת המפתח בקטגוריה זו, אם אין לך את אותו אקס-פקטור
שיגרום לאנשים לרצות לקנות דווקא אותך, את לא קיימת. לפורד אין את
הפקטור, אבל עדיין יש לה מספר יתרונות על הקליאו, חלקם הפתיע גם אותנו.
דבר ראשון שאפשר להבחין בו די בקלות הוא האיכות. הקליאו הזכירה לנו את
MG350 הסינית. יש בה הכל אך ללא עומק. למעט מסך המגע שמתפקד
היטב, שאר החומרים אמנם נראים טוב לעין אך הם רכרוכיים ושבריריים למגע.
חומרי הפלסטיק בצבע פסנתר ("פיאנו" לפקאצות) מכרכשים ומזמזמים, על
הרמקולים כתוב באדום בוהק "באס-ריפלקס" – אין לי מושג מה זה אומר, אבל
הסאונד על הפנים. בפיאסטה התמונה יותר איכותית, אבל לא יותר ורודה.
איכות החומרים עדיפה בהרבה ויש תחושה מוצקה ועמידה אך הנדסת האנוש
לא במיטבה וכוללת כמה פאקים הנדסיים תמוהים, כמו היעדר ידית אחיזה
לנוסע והחבאת מתג התאורה. מעבר לזה, חסרה לה האווירה הצעירה שיש
ברנו.
מאחור לא תמצאו הבדל גדול, שתי המכוניות צפופות למבוגרים גבוהים
והחלונות צרים מדי לילדים קטנים, ללא יתרון של ממש לכאן או לשם. מוזר
שרנו, ממציאי הטווינגו - המהפכנית בכל הקשור לניצול המרחב הפנים - לא
מצליחה לגבור על הפורד, למרות בסיס גלגלים ארוך יותר. גם תא המטען די
דומה, עם יתרון קטן לצרפתיה.
ההפתעה הגדולה במבחן זה הגיעה דווקא מכיוון המנוע. בעוד שלקליאו מנוע
טורבו מודרני חסכוני יותר וחזק יותר על הנייר מאשר מנוע האלף-שש-מאות
הארכאי של פיאסטה, מבחני התאוצה הוכיחו פעם אחר פעם שהפורד החלשה
מהירה מהרנו, גם בזינוק וגם בעקיפה. לא יתרון שובר עצמות אך אחד שלא
ציפינו למצוא. מפתיע אפילו יותר הוא עניין צריכת הדלק: המנוע האטמוספרי
הגדול התברר כחסכוני יותר מהקטן והמוגדש בתנאי נסיעה רגילים ורגועים
(בתנאים דורשניים, מנועי טורבו קטנים יודעים ללגום בנזין בכמויות נכבדות).
בעיר ומחוצה לה, פיאסטה חסכונית יותר מקליאו בשיעור של עשרה עד
חמישה-עשר אחוז. בכך לא מסתכמים יתרונותיה הדינמיים של הפורד. היא
נוחה יותר ומשדרת הרגשה של בטחון ואיכות לנהג. גם כאן לא מדובר בהבדל
של שמיים וארץ, כזה שמסוגל להכריע בין שתי מכוניות קטנות אוטומטיות, אבל
בשום שלב לא היה ספק למי מהשתיים מיתלים והגה עדיפים. היתרון היחיד של
קליאו הוא פעולה עירונית רהוטה יותר של הגיר הרובוטי, שבניגוד לזה
שבפיאסטה מציע גם מצב ספורט וגם תפעול ידני נוח.
זו לא פעם ראשונה שאנו פוגשים בשתי מכוניות דומות ועם זאת שונות כל כך.
לרוב מדובר במכוניות עם ייחוד מסויים, אם זו יכולת שטח או ספורטיביות
הארד-קור. במקרים כאלה אפשר לתרץ את ההבדל לכל אחד מן הצדדים. והנה
דווקא כאן, כשמדובר בשתי מכוניות הפונות לאותו קהל, לא מצליחה הפורד
לתרגם את יתרונה הקל ברוב התחומים לנצחון כולל במבחן. אנחנו לא חובבי
גאדג'טים ומסך מגע לא עושה לנו את זה, אבל קליאו פשוט נותנת תחושה
שהיא מכונית מודרנית יותר. הפעם, הסטייל הכובש, הצעיר, של קליאו גובר על
המהות והאיכות של פיאסטה. האם הקומבו שמציעה הפורד מעבר לים –
אקובוסט+פאוורשיפט – היה הופך את התוצאה? שאלה טובה.
נטקאר בפייסבוק
