- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -
במשך יותר מדי שנים נשבע העדר הישראלי אמונים למשפחתית
אלף-שש-מאות אוטומטית אך הזמנים השתנו והיום השוק מציע לה
אלטרנטיבות מגוונות במחירים מפתים. אפשר להתחיל להריח את גמילת העם
מהסדאן הקומפקטית, השמרנית. יותר ויותר אנשים בוחרים בגירסאות סטיישן
ואפילו בחלופות קטנטנות בחצי מחיר, אבל לא לשם כך נתכנסנו כאן היום.
קטגוריה חדשה של מיקרוואנים מצומצמים באה להציע פתרון לאלו המחפשים
יותר עיצוב, ייחוד, מרחב וישיבה גבוהה מאשר במשפחתית השגרתית. חלק
מאותם מיקרוואנים מנסה להמציא את הגלגל מחדש ומסתפק בפלטפורמה
קצרה של סופר-מיני, אחרים סתם הכניסו שורת מושבים לרכב מסחרי קטן ויש
כמה שאפילו מתחזים להיות רכבי שטח, שזה היום הלוהט שבלהיטים. חלקם
מציע סוג של ערך מוסף לעומת המכונית המשפחתית הקלאסית ועושים זאת
במחיר תחרותי ואפילו נמוך (בעיקר בדגמים הידניים, שפחות פופולאריים
בקרב מכוניות עקרות הבית האלו).
בקטגוריית הקרוסאובר הזאת (מיקרוואן+כבישטח), עם גיר אוטומטי ותקרת
מחיר של טויוטה קורולה, קיימים לא פחות מתריסר דגמים, אבל רובם עיגלו
יותר מדי פינות ומסתפקים במנועים וגירים מיושנים, מרחב פנימי מוגבל מדי או
איכות חומרים מאכזבת. מתוך אותם תריסר דגמים בחרנו למבחן זה בשניים
המעניינים והמוצלחים יותר (השלישי, אופל מריבה, לא היה זמין למבחן בעיתוי
הרצוי).
קיה סול החדש, דור שני, נחת כאן לא מזמן בלי יותר מדי רעש וצלצולים –
העיצוב החיצוני פשוט דומה מדי לדור הקודם - אך עם כמה אסים בשרוול;
המימדים גדלו, איכות החומרים השתפרה, המנוע הוחלף באחד מודרני יותר
(עם הזרקה ישירה) ומבנה הגוף הוקשח למען התנהגות כביש משופרת. לא
צריך להיות גאון הדור כדי לראות שמקור ההשראה של סול אינו אחר מסקודה
ייטי (למען הדיוק, המקור הראשוני היה אבטיפוס של סקודה רומסטר, שהוריש
את הקסם שלו לייטי), אבל הסול מציע אפשרות נוחה יותר לבעלי תקציב
מוגבל.
כמו בהזמנה אישית גם סקודה הולידה לנו ייטי חדשה, או יותר נכון מחודשת.
מתיחת הפנים הרסה את הפרצוף המיוחד אך השנוי במחלוקת של ייטי ואנסה
עליו פרונט מאופק של אוקטביה - לא מספיק כדי להפוך אותה למכוערת, אבל
צריך יותר זמן כדי להיקשר לוויזואליות החדשה. לנו נשאר להתנחם בכך שלא
לקחו לנו את המיתלה האחורי הנפרד בגירסאות הבסיס (כפי שעשו בדגמים עם
השילדה המודולארית החדשה של הקונצרן).
לאור השיפור של סול וחוסר השיפור הממשי של ייטי החלטנו שהגיע הזמן
להוציא את הכלבים לשחק ולהכריע האם סול נשאר אופציה ב' או שהוא כבר
לא פחות מאשר ייטי במחיר אטרקטיבי. בחרנו דווקא בגירסאות הזולות יותר
של שני המיקרוואנים, מכיוון שאנו מתנגדים אידיאולוגית לתוספת המטומטמת
ביותר – ג'נטים מופרזים בגודלם על חשבון חתך (גובה הדופן) הצמיג - הפוגעת
משמעותית בנוחות הנסיעה, במיוחד במכוניות כאלו הממוקדות בנוחות ולא
בספורטיביות.
גירסת LX של סול עולה 120,000 ש"ח והיא מגיעה עם גג סטייליסטי בצבע
לבן, שחור או אדום (תלוי בצבע הגוף), שמוחלף באחד בצבע האוטו עם חלון
יירוטים (סאנרוף) בגירסת EX היקרה יותר בעשרת אלפים שקלים (ונא לא
לשכוח את הצמיגים המגוחכים). העיצוב הפנימי שופר משמעותית ולמעט מגש
הפיתות המוזר בפסגת הדשבורד (אין לנו הסבר אחר בשבילו), הוא מצליח
להיות רענן, מקורי ועם זאת לא מקושקש מדי כמו בכמה מהמתחרים שניסו
להיות צעירים ומגניבים אך הלכו רחוק מדי. איכות החומרים לא רעה כלל, אבל
הייתי רוצה לקבל מסך מגע גדול יותר מזה שבאייפון שלי. פאול תמוה: למרות
שסול מצוייד בבקרת אקלים, אין בו פתחי מיזוג למושבים האחוריים. ברכב
שנועד למשפחות עם ילדים – לפחות בארץ – זה מחדל תמוה.
בייטי אין מחסור בפתחי מיזוג אחוריים אך העיצוב הפנימי כלל לא מנסה להיות
מרענן, להיפך; הוא מקפיד להישאר פולקסווגני בוגר ובכך הוא מצליח בצורה
יוצאת דופן. הנדסת האנוש מעולה, תנוחת הישיבה טובה ומסך המגע המקורי
נותן אווירה מעט יותר יוקרתית מזה שבקיה. הקוץ שבאלייה הוא המחסור
הבלתי מוסבר בחיבור USB (חסר המשותף לרבים מדגמי הקונצרן).
בעוד שהמושבים הקדמיים בייטי נוחים יותר, המרחב בשורת המושבים
האחורית בסול מעט נדיב מזה שבייטי (על חשבון 60 ליטרים תמימים מתא
המטען). כראוי למיקרוואנים, בשניהם מרחב טוב מזה שבמשפחתיות
קומפקטיות, עם בונוס של ישיבה גבוהה יותר המקלה על גישה ויציאה (בלי
שתעניש בצורך לטפס כמו בכמה מדגמי הכבישטח). נקודת בונוס נוספת
בשניהם היא הגודל הנדיב של חלונות הצד האחוריים, שהופכים לאחרונה
בתעשיית הרכב לחריכי ירי קלסטרופוביים לטובת עיצובים חיצוניים מנופחים,
צלליות "ספורטיביות" - וילדים שלא מרימים את המבט מהמסך ולא יודעים היכן
הם חיים. לכו אחר כך ודברו איתם על תבנית נוף מולדתם.
עד כה לא ממש היה ברור על מה ייטי דורש מאיתנו כמעט עשרים אלף שקל
יותר מסול, אז התנענו את המנועים (1.6 ליטר הזרקה ישירה 132 כ"ס
המשודך לגיר אוטומטי 6 מהירויות בסול לעומת מנוע טורבו 1.2 ליטר הזרקה
ישירה 105 כ"ס מודרני בשילוב עם תיבת הילוכים רובוטית חכמה 7 הילוכים
בייטי) ויצאנו לדרך. לא עברו יותר מדי רמזורים לפני שיתרונות הסקודה
בסביבה העירונית החלו לצוץ - הוא נוח יותר מהסול על גבי מהמורות
ובאמפרים (אך עדיין לא ברמה של גולף), יותר זריז הודות לגיר הפנטסטי
וכמובן שיש לו את "אפקט הייטי" הידוע, שמקרין תחושה של נהיגה בטנק קטן
ומאוד עמיד (תחושה הנפגמת בגירסאות המצויידות בצמיגים נמוכים). צריכת
הדלק הפתיעה דווקא לרעה ובעוד שצפינו מראש חסכון של עשרות אחוזים
לטובת הגיר הרובוטי והמנוע החסכוני של הסקודה גילינו שמדובר ביתרון זניח
של חמישה אחוזים בלבד (בקיה קיים מצבECO אשר מזרז העלאת הילוכים
ומעמעם את תגובת הדוושה, שפעל לאורך רוב המבחן).
המנוע האטמוספרי הגדול של סול חזק בכמעט 30 סוסים מהטורבו הקומפקטי
שבסקודה אך יש לו פחות מומנט והילוך בגיר, מה שגורם להתנהגות עדיפה
וצפויה הרבה יותר של ייטי בנהיגה בינעירונית. סול מפצה על המחסור במומנט
על-ידי הורדת הילוכים לא רצויה ומכיוון שאין בגיר שלה מצב "ספורט" כמו זה
שבסקודה, על מנת לחסוך בדלק הוא ישר מעלה חזרה הילוך או שניים בלי
לשאול יותר מדי שאלות, וחוזר חלילה, מה שגורם לנדנוד מציק בכל נסיון רגוע
לעלות את מהירות השיוט או במהלך טיפוס. אם הופתענו מההבדל הקטן
בצריכת הדלק לטובת ייטי בנסיעה עירונית, פה כבר התחלנו לגרד את הראש.
כנראה שאותם הנדנודים בקיה לא היו לחינם והתוצאה הסופית (אחרי בדיקה
כפולה) בישרה על יתרון גאה של קצת יותר מעשרה אחוזים לטובתו, למרות
שהוא מצוייד דווקא בקומבו הפחות חסכוני.
לא שזה נורא משמעותי במכוניות הסעה כאלו, אבל הקיה שמר על יתרונו גם
בניסוי הביצועים, החל מזינוק מעמידה ועד האצות ביניים לעקיפה. סול הוביל
בהפרש לא גדול, אבל מספיק כדי לתקוע את הדגל. את מנוע 1.2TSI של הייטי
אנו מכירים משלל דגמים אחרים של קונצרן VW והוא תמיד הפתיע לטובה
ביכולת שלו לפוצץ את בועת האלף-שש-מאות סמ"ק ולהטיס מכוניות כמו גולף
ואוקטביה בצורה מפתיעה לכיוון מהירות לא חוקית. ואולם, כנראה שכאן נמתח
הגבול, בייטי הכבדה והלא אווירודינאמית המנוע הזה הוא יותר פוני מאשר סוס
הרבעה.
אותו מחסור בכוח גולמי גורם לייטי להישאר מאחור ברמזור ולשתות יותר דלק
בנסיעה מהירה. בשונה מסול שקיימת אך ורק עם אותו מנוע (יש גם גירסת
דיזל למוניות), ייטי מוצעת גם עם מנוע 1.4 טורבו 122 כ"ס ואפילו עם מנוע
1.8 ליטר טורבו והנעה כפולה (עם יכולת שטח לשבילים לבנים וקצת יותר),
אבל גירסאות אלו כבר ממש יקרות. המנוע ה"משתלם" הוא אותו 1.4TSI
החזק יותר מזה שברכב המבחן, אבל קחו בחשבון תוספת של 10,000 שקלים
נוספים על ההפרש הגדול גם ככה מסול.
למשפחה עם ילדים שאינה זקוקה לתא מטען ענק, מיקרוואן מוצלח הוא פתרון
שימושי ונעים יותר מאשר משפחתית או סטיישן. ובמקרה הזה מדובר בשני
המיקרוואנים הכי מוצלחים בין אלה שאינם חורגים ממחירי המשפחתיות. סול
הצליח להתגבר על רוב פגמי העבר ולהשאיר אבק לרוב המוחלט של
המתחרים שלו, תוך כדי טיפוס של חצי שלב בסולם הקטגוריה. למרבה הצער,
נוחות הנסיעה העירונית, פעולת הגיר בבינעירוני, ההגה האדיש והיעדר פתחי
מיזוג אחוריים מוכיחים שאין כאן ארוחה חינם והוא עדיין נשאר מאחורי איש
השלג הצ'כי, גם כשגורם המחיר נכנס למשוואה.
נטקאר בפייסבוק
