טור העורך

טור אורח. פ"ח וצבע
10 מוקשים שמחכים רק לכם במגרשי הטרייד-אין
- קובי ניב* -
(פורסם ב"הארץ" 2 יולי 2016)

אני צריך להחליף את המכונית המאוד ישנה שלי במכונית ישנה פחות. החלטתי
ללכת על טרייד־אין, כי אין לי הכוחות הנפשיים לעמוד בשני מעמדים של קנייה
ומכירה מול מוכרים וקונים והגיסים שלהם שמבינים במכוניות. אני אפילו לא
בטוח שבסופו של דבר עניין הטרייד־אין יעלה לי יותר. אבל גם אם כן - זה מחיר
שאני מוכן לשלם.

שמתי אפוא פעמי למגרש מכירת המכונית הקרוב לביתי, ושטחתי בפני
המוכרת את מאוויי. היא הציעה לי מכונית מסויימת שיש להם במגרש, שנתוניה
התאימו לי, וסרנו לפיכך לראות את המכונית, שדי נראתה לי, ואף עשינו עליה
סיבוב (קצר מדי - פה חשדתי לראשונה, או בקיצור פ"ח 1) והיה בסדר. אחר
כך ביקשה המוכרת לראות את מכוניתי שלי בחנייה, רק מבחוץ, וגם לא אמרה
מילה על כך שהם הולכים לעשות לה בדיקה (פ"ח 2), ואז חזרנו ללשכתה לדון
בפרטי העסקה.

'היא אמרה שאין להם בדיקה, אבל שהאוטו בסדר'

אחרי התדיינות חשבונאית לא ארוכה, כולל ה"הליכה למנהל" המתבקשת, היא
הציעה לי הצעה שהייתי מוכן לקבל, והסכמתי. עכשיו ביקשתי לראות את
תוצאות הבדיקה של המכונית שהם מוכרים לי. היא אמרה שאין להם בדיקה,
אבל שהאוטו בסדר (פ"ח 3. בדיעבד אני אומר לי וגם לכם - אם במגרש
למכירת מכוניות משומשות אומרים לכם שאין בדיקה, או לחלופין לא מתחייבים
לתקן את הליקויים שיתגלו בבדיקה - קומו ולכו!). אמרתי "אני רוצה בדיקה".
התחילו להגיד לי "למה לך" ו"לא צריך" וכאלו, אבל אני שמרתי על צלילות דעתי
והתבצרתי בעמדתי, ואף הוספתי שרק אחרי שאעביר את תוצאות הבדיקה
לחמי (בפועל), שהוא בעל מוסך ותיק, אקבל את ההחלטה.

אז נוסעים לבדיקה של הרכב שלהם, ופתאום גם של הרכב שלי (פ"ח 4).
"איפה?" "פה קרוב," אמרו, ונקבו בשם של מכון בדיקה (פ"ח 5, שייצר אחר כך
עוד מסקנה שלאחר מעשה: לעולם אל תלכו למכון הבדיקה שמציעים המוכרים,
אלא בחרו בעצמכם את מכון הבדיקה). נסענו. שילמתי 490 שקלים בעבור
בדיקת הרכב שלהם, ואחרי משהו כמו שעתיים זימן אותי הבודק לסיכום, בכתב
ובעל־פה, של הבדיקה.

מה שהוא אמר נשמע אפילו לי, לא מבין במכוניות שכמוני, לא כל כך טוב. אבל
מצד שני, אמרתי לעצמי, בכל זאת מכונית ישנה וזה, נראה מה משה (זה חמי
בפועל) יגיד. לסיכום שאלתי את שתי השאלות המסורתיות: "האוטו עבר
תאונה? איך השילדה?", ואז הבודק אמר לי שני דברים - שלעולם הם לא
כותבים תאונה, אלא אם הם רואים את התאונה בעיניים (פ"ח 6), ושאין דבר
כזה יותר שילדה, אלא זה מרכב עם קורות, או משהו כזה (פ"ח 7). טוב, נו
יאללה, שיהיה. חוזרים למגרש המכירות.

הולכים המוכרת ואנוכי למנהל, וכצפוי הוא אומר לי שגם למכונית שלי יש
בעיות. והוא מראה וקורא מהבדיקה של הרכב שלי, שמונחת לפניו, שרשום שם
שהאוטו שלי עבר תאונה ושיש פגיעה בשילדה (פ"ח 8 ואף 9, עם אזעקה עולה
ויורדת - הרי לי אמר הבודק שהם לא משתמשים יותר בכלל במילים "תאונה"
ו"שילדה", אז איך? מה?!), והם יתקנו את שלהם אם אני אתקן את שלי, או
שנתקזז במחיר.

'לעולם הם לא כותבים תאונה, אלא
אם הם רואים את התאונה בעיניים'

טוב, אמרתי להם, אני לא אקבל החלטה עכשיו, כי אני צריך להראות את
הבדיקה לחמי, בעל המוסך (בדיעבד אני חושב שהם חשבו שאני סתם ממציא
איזה "בעל מוסך" לצורך המשא ומתן. כי הרי, חשבתי, עוד פעם בדיעבד,
שנטייתם של בני אדם היא לחשוב שכולם כמותם. לכן רמאים חושבים שכולם
מרמים אותם, וישרים חושבים שכולם ישרים אתם. והרי לא היא ולא היא),
וביקשתי לקבל צילום של הבדיקה של הרכב שלי, כדי שאוכל לעשות הערכה
של עלויות התיקונים של כלי הרכב זה מול זה.

המנהל אמר שבסדר, בתנאי שאתן לו עכשיו כרטיס אשראי, כי במידה שאני לא
קונה בסוף את האוטו, הוא יוריד לי את ה-400 שקל שעלתה להם הבדיקה.
בתמימותי אמרתי: "רגע, אבל אני שילמתי 490, למה אתה רק 400?", ואז הוא
אומר לי "יש לנו הנחה, כי אנחנו עובדים איתם הרבה" (אהה! פ"ח 10 חזק
ביותר! אם הם עובדים איתם הרבה, אז בעצם למכון הבדיקה יש הטייה, טבעית
או מכוונת, לטובת מגרש המכוניות, לא ככה?).

אז לא הסכמתי. אמרתי להם: "אני הולך הביתה לבדוק את הבדיקה, ואדבר
אתכם מחר בבוקר." אלא ששיחת הטלפון ממשה, אחרי שעיין בבדיקה
הסרוקה ששלחתי לו, היתה חד־משמעית: "זה אוטו גמור. אחרי תאונה. אל
תקנה אותו בשום אופן," וכך זה נגמר.

למחרת צילצלתי אליהם, ולא רק שהודעתי להם שאני לא קונה את המכונית,
אלא שגם דרשתי שיחזירו לי את 490 השקלים שהם גרמו לי להוציא לשווא,
שכן ברור שהיתה להם בדיקה של האוטו שהם לא הראו לי (מה, מגרש מכוניות
קונה ומוכר מכוניות שהוא לא בודק?), ולכן כל מהלך הבדיקה, והתשלום שלי
בעבורו, לא היו צריכים בכלל להיעשות.

האם הם החזירו לי את הכסף? האם ביבי שילם אי־פעם במסעדה שהוא אכל
בה? האם כדור הארץ הוא בעצם ביצה שהתקשתה? היש אלוהים? כל
התשובות שליליות.

*) קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לקולנוע

באותו עניין:
כללי הזהב ברכישת מכונית משומשת