הדור השביעי של ב-מ-וו 3 מגיע ארצה ולמראה התצלומים (שורה עליונה) איני
יכול שלא להיזכר בהשקת הדור החמישי ב-2005. פגשתי שם את המעצב הנודע
(והמושמץ...), האמריקאי כריס באנגל, ביקשתי ממנו להיכנס איתי למכונית וחקרתי
אותו על מיקומם הנמוך מדי של פתחי המיזוג (למטה משמאל). באנגל הופתע
מהשאלה ולא ממש ירד לסוף דעתי. בדור השישי של ה-3 ב-2011 (למטה מימין),
כבר חזרו פתחי המיזוג למקומם הראוי בפנטהאוז. באנגל כבר לא בב-מ-וו והנה,
בדור החדש חוזרים ב-מ-וו על אותה טעות (בדיוק כמו ב-X5 החדש) וקוברים את
הפתחים מול הברכיים. חבל. הסיבה? חורים שחורים לא מוכרים, מסכים צבעוניים
כן.
נהגים שאוהבים גם לנהוג והשקל מצוי בכיסם, ידעו עד לא מזמן שלפחות בקטגוריה
אחת הם פטורים מחיפוש והתלבטות: למי שיכול להרשות לעצמו, לב-מ-וו סדרה 3 –
שגרירת הסלוגן מכונת הנהיגה המוחלטת - לא היתה אלטרנטיבה בין מכוניות
המנהלים. ומי לא ניסתה לכבוש את תואר 'מלכת הקבוצה' – קבוצה שכבר מזמן
נקראת על שמה של השלוש? כמעט כולן, בעצם. לרובן, ללא הנעה אחורית, מראש
לא היה כל סיכוי.
ואולם, מאז הושק הדור הקודם, לפני שבע שנים, הופיעו שני דגמים שטילטלו את
כס המלכות הבווארי, לפחות בכל מה שקשור להנאת נהיגה צרופה. מול השלוש,
שתפחה והשמינה, המשימה של אלפא ג'וליה ויגואר XE היתה קלה יותר. ב-3
החדשה מבטיחים הגרמנים לשוב למקורות הטהורים ולפסגת קבוצת הספורט-סדאן.
זה לא יקרה בגירסה היחידה שתיובא בינתיים לארץ, החל מספטמבר הקרוב.
330e ההיברידית הנטענת היא אולי חסכונית - ובינתיים גם מזכה בהנחת מס -
אבל לא זאת שתהיה מסוגלת להחזיר עטרה לישנה. אז נחכה ל-330, בלי e
ואפילו בלי 6 צילינדרים, אבל עם מנוע שלא שכח בשביל מה המציאו אותו.
|
נטקאר בפייסבוק
