דגמים חדשים, עוד לא כאן - 2010   ניסן ליף                   שתפו עם חברים: Share לא ממציאה מחדש את החשמל, רק את המכונית המשפחתית החשמלית העממית של ניסן תצא לכביש רק בשלהי 2010 (ולאירופה לא לפני 2011), ייתכן שהיא לא תזכה להיות הראשונה וגם מבחינה טכנולוגית היא אינה מחדשת דבר, אבל מדובר בלידת המכונית החשובה ביותר מהיום שאני זוכר את עצמי. אז תזכרו היטב את השם: ליף (Leaf) ולא לייף. ניסן ויתרו על נסיון להמציא את החשמל מחדש והתמקדו במשימה הרבה יותר ארצית: להפסיק לפטפט ולהתחיל לייצר. היו מכוניות חשמליות כבר לפני עשרים שנה, אבל אף אחת מהן לא צלחה את מבחן השטח. בניגוד לכל הדגמים החשמליים העוברים היום ניסוי מעשי, החל במיני וכלה בסמארט, ליף אינה גירסה חשמלית של דגם קיים אלא מכונית שתוכננה מראש כחשמלית, כך שמארז הסוללות ממוקם מתחת לריצפה ומשיג בכך שלוש מטרות: שמירה על נפח תא המטען, מרכז כובד נמוך - ואפשרות להחלפת המארז בתחנות מיוחדות בסגנון בטר פלייס, שניסן עצמם כבר הדגימו ביפן. ליף הזאת עדיין לא מציעה אפשרות החלפה בנוסף לטעינה, אבל אין ספק שבעתיד היא תוצע בגירסה נוספת, עם אופציה להחלפת בזק על הדרך. ומאחר שניסן מתעסקים עם טכנולוגיית סוללות מזה שנים, הם יודעים מה ישים כבר היום לשימוש סדרתי. ליף היא מכונית קומפקטית, ארוכה ומרווחת מהנוט, ומחירה יהיה בהתאם (בישראל היא תיהנה ממס קניה מופחת של 10 אחוז במקום 90 עד שנת 2014 ושל 30 אחוז עד 2019). הסוללות עצמן אינן חלק מהחבילה; הן יוחכרו למשתמש כדי שניסן יוכלו לפקח על עמידותן ועל מיחזורן. הסוללות הן מסוג לית'יום-יון (לא מסוג פולימר המתקדם יותר), כך שטווח הנסיעה וזמן הטעינה אינם מדהימים: 160 ק"מ ושמונה שעות (בעמדות טעינה מיוחדות ניתן לטעון 80 אחוז מהאנרגיה תוך פחות מחצי-שעה). חבילת הסוללות, הכוללת 48 יחידות, שוקלת רבע טון, אבל הסירו דאגה מליבכם; המנוע החשמלי, שהספקו 109 כ"ס, קל בהרבה ממנוע בנזין והודות לקבלת מומנט של 28.5 קג"מ כבר מהזינוק, ליף היא מכונית מאוד זריזה בזינוק ובהאצות ביניים עירוניות. המהירות המירבית היא 140 קמ"ש ולמאה היא מגיעה תוך עשר שניות. וצריכת הדלק? זהו, צריך לאתחל מחדש את תפיסת המכונית. למעט הפנסים האחוריים, ליף נראית נפלא ומזכירה קצת את מגאן הקודמת. בהתחשב בכך שהמנוע חשמלי, תא המנוע אמור היה להיות קצר יותר אך היבטים אווירודינמיים ובטיחותיים הכריעו בעד העיצוב הנוכחי. ניסן בחרו ללכת על מכונית שתהיה מזוהה יותר כניסן מאשר כמכונית אקולוגית כדוגמת פריוס ואינסייט; הם רוצים שתראו בה מכונית אמיתית לכל דבר. השטקר מתחבא לו בדיסקרטיות מעוצבת מתחת לסמל שבחרטום. וכיצד יידע הנהג מתי מגיע הזמן להשתמש בו, כלומר איזה טווח נסיעה נותר לו והיכן ממוקמות עמדות טעינה? מחשב הדרך משודך למערכת ניווט לווייני, במטרה לתת לו תמונה מדוייקת; אין דבר שמרתיע במכונית חשמלית יותר מהחשש להיתקע באיילון-דרום עם סוללות מרוקנות. מערכת IT החכמה מסוגלת לשלוח הודעות רלוונטיות לסלולארי של הנהג ואפילו לקבל ממנו הוראות שימושיות, כמו להדליק את המזגן לפני מועד ההתנעה (כדי לקרר את האוטו - איזה כיף! - בלי ניצול הסוללות) או להתחיל את הטעינה כשרשת החשמל עוברת לתעריף לילה מוזל. ורק דבר אחד עדיין מסתירים מאיתנו ניסן: איזה סאונד תשמיע המכונית החרישית כדי להזהיר את העוברים ושבים. אני ממליץ שזה יהיה לבחירת הנהג, אבל שלא יוכל לשלוט על הווליום, לפחות לא בלוונט. מדד הסקרנות