חדש בארץ - 2010   רנו מגאן                   שתפו עם חברים: Share הגם אתה, פטריק? הם כבר לא קוראים לה בשמות של שושלת מלוכה; מגאן דור שלישי כבר לא נקראת מגאן 3 וגם לא מגאן III אלא פשוט מגאן, כאחרונת הפלבאיות. ואולם, בעוד ההכרה המעמדית החדשה מלמדת על גישה חיובית, באה המכונית עצמה ונותנת לך הסבר הולם, תרתי משמע: אני כבר לא נסיכה אלא סתם בורגנית חסרת כל ייחוד. לא, לא למכונית דז'ה-וו ומתפשרת כזאת ציפיתי ממי שמזה דור נחשב למאסטרו של מעצבי הרכב. רק כדי שתבינו על מה אני מדבר, הנה תזכורת, ציטוט מכתבת ההשקה של מגאן II (שנשאה את הכותרת 'ביצים גדולות'): "רנו נטלו זה מכבר את התפקיד המסורתי של סיטרואן כעמוד האש העובר לפני המחנה. אספאס, טווינגו, סיניק, אוונטיים, ול-סאטיס - אין היום יצרן שפורץ את גבולות הז'אנר בתכיפות וברציפות של רנו. ולא במקרה. ... המכונית הקומפקטית קופאת על שמריה מזה חצי יובל. כשנולד הדור הראשון של הקומפקטיות, בשנות השבעים, הגיעו המכוניות הללו למיצוי היצירתיות של יצרניהן, שנאלצו לברוא יש מאין. הם השקיפו אל מעבר לאופק במקום לפזול לצדדים, וכך יכלה להיוולד מכונית חשובה כמו גולף המקורית. כל הקומפקטיות שנוצרו מאז אינן אלא וריאציה כזו או אחרת לגולף (שבעצם אינה אלא אבולוציה של המיני). המחדל הזה איננו תוצאה של אימפוטנציה טכנולוגית או בלוק מנטאלי. אם היצירתיות אינה משתוללת לכל רוחב קשת הדגמים החדשים של אירופה, זה לא בגלל שמאגרי הידע והרעיונות נראים כמו אולם המליאה בפרלמנט שלנו. מכוניות התצוגה הנועזות והכובשות, שדופקות מדי פעם הופעה חד-פעמית בתערוכות רכב ונגנזות אחר כך במוזיאונים, רק מוכיחות שהפוטנציאל קיים ומחכה שיסירו מעליו את האזיקים. האחראים לניוון הם אלה שיושבים על הקופה ומכתיבים לאנשים היוצרים את תחומי המגרש שלהם. הבעיה מתבטאת בשמרנות ויש לה סיבה. לפי הקונספציה הדפוקה השולטת בתעשיית הרכב האירופאית, מי שצריך להכתיב איך נראית ואיך נוסעת מכונית חדשה הוא הצרכן ולא היצרן. במבט ראשון זו נראית גישה טובה, כזו שמשרתת אותנו, לא אותם. הם הרי נותנים לנו את המכונית שאנחנו רוצים. הכל טוב ויפה עד שאתה מתחיל לפענח את הקודים. מי זה אנחנו ומה זה רוצים. בעגה המקצועית זה נקרא קליניקת צרכנים או קבוצת מיקוד. מקבצים אנשים המהווים חתך סוציו-אקונומי מדוייק של קהל היעד למכונית החדשה, מכניסים אותם לאודיטוריום מאובטח היטב ומראים להם תצלומים של דגמים או סקיצות. כדי שלא יוכלו לספר בבית, משתילים גם דגמים מצוצים-מן-המכחול שבכלל אינם בתכנית. והקהל הזה מצביע ואומר, את זה הייתי קונה ואת זה אני חושב שלא. הקהל הזה הוא מדגם סטטיסטי. הוא אמור לייצג מה שיותר צרכנים. וכמו שאנחנו כבר יודעים, המכנה המשותף הרחב ביותר הוא גם הנמוך והשמרן ביותר. והוא זה שקובע איך תיראה המכונית החדשה שלך. איזה כלים כבר יש לאותו קהל קליניקות? הוא יודע מה שהוא מכיר, הוא אוהב מה שהוא רגיל והוא רוצה מה שיש לו - פלוס תיקונים ושיפורים. אין לו את הכלים שיש למעצב, למתכנן, למהנדס. אין לו ידע, מעוף, דמיון או חזון. גם שאיפות מי-יודע-מה אין לו: אחוז חובבי הרכב בקהל הזה לא יותר גדול מהאחוז שלו באוכלוסיה. פעם בכמה שנים קורה שמדינאי ולא פוליטיקאי, יוצר ולא בנקאי, נעמד על רגליו האחוריות ומקבל החלטה אמיצה. פטריק לה-קוואמן, המעצב הראשי של רנו, היתנה את קבלת הג'וב בכך שהעיצובים שלו לא יאלצו לקבל אישור של קבוצות ביקורת. כך יכלו להיוולד האוונטיים והוול-סאטיס, משעשעות החיך לקראת המגאן 2 . הפעם, ההימור על טעם הקהל גדול שבעתיים. מגאן II היא המכונית החשובה ביותר של רנו, וסלידת הקהל מהעיצוב האקצנטרי עלולה להיות הרת-אסון. האם הכשרת הלבבות שביצעו קודמותיה עמוקה דייה? מאוד כדאי לקוות שכך הדבר, כי כשלון העיצוב הנועז עלול להחזיר אותנו למצב של כולן-גולף. " סוף ציטוט. ממש לא מעניין אותי איזו הצלחה מסחרית היתה או לא היתה מגאן הקודמת וגם לא אתפלצן סביב השאלה אם הגה ראוי למאכל אדם היה עושה אותה מבוקשת יותר. כל מה שיש לי לומר למראה מגאן החדשה הוא, אשר יגורתי בא; חתכו לפטריק את הביצים ואנחנו נותרנו עם עוד-גולף (ואין בפריט "נועז" אחד, כמו מכסה מנוע, כדי להכשיר את מעשה הכניעה). מבט בגולף החדשה והעוד-יותר-פושרת-ומשמרת, המושקת במקביל, מלמד עד כמה נפוצה המגיפה. בשלב ראשון מראים לנו רנו רק את מרכב 5 הדלתות, שנראה נמוך ורחב מקודמו - וגם ארוך ממנו ב- 9 ס"מ תמימים. בסיס הגלגלים, לעומת זאת, מסתפק בתוספת צנועה של סנטימטר-וחצי. הבגאז' בגירסת ההצ'בק מתנפח מ- 330 ל- 372 ליטר. בנוסף לגג המשופע - בעידן מרצדס CLS ופאסאט CC כבר איש אינו מדבר על מרחב ראש מאחור - מתאפיינת מגאן השלישית במכסה מנוע קעור (מלכודת לכלוך?), בכנפיים בולטות ובפסי מגן שחורים ובולטים בצד לתגבור הלוק הבטיחותי אצל הדיוטות. פנסים מוגדלים בחזית ופנסי 911 מאחור אמורים להוציא אותנו מהאדישות למראה מגאן החדשה. הבשורות לא הרבה יותר משמחות בחזית הטכנולוגית. כמו ארכי יריבתה 308 לא יכולה מגאן להתגאות באף חידוש טכנולוגי. כמותה, גם היא ממשיכה להסתפק במיתלה אחורי מתפשר ונטול עצמאות. אם תפריט הפינוקים, הבידור והגאדג'טים עשיר למדי, הרי שאין יותר מדי פרטים מסקרנים מעל הליפט. מתחת למכסה המנוע יש דווקא מיגוון לא רע, עם טריליון מנועי דיזל בהספקים שבין 85 ל- 160 כ"ס (כולל 150 כ"ס עם גיר אוטומטי). מנועי הבנזין כוללים את 1.6 ו- 2.0 ליטר המוכרים (2.0 ליטר 140 כ"ס יוצע גם עם גיר אוטומטי רציף), אליהם מתווסף מנוע טורבו קומפקטי המייצר 130 כ"ס (גם עם גיר ישראלי) או 180 כ"ס. כשתצא גירסת 3 הדלתות נתבשר על מנועים יותר בשרניים. ומה בתא הנוסעים? בנוסף ללוח מחוונים אנלוגי (באירופה הוא מעורב עם דיגיטלי), מציעה מגאן את השיפור העיקרי לעומת הדגם הקודם (פתחי מיזוג בגובה הפרצוף ולא הידיים) - ואת החידוש היחיד בו מתגאה המכונית. ומאחר שמרוב התרגשות קשה לי לתרגם, הנה עדות היצרן על "החידוש המיוחד" : One particular Renault innovation is New Megane's cruise control/speed limiter which comes with a new interface. When this function is activated, the speed selected by the driver is displayed at the top of the speedometer which is itself ringed by a sequence of lights that take the form of an arc around the central display. In speed limiter mode, the red segment lights up as the speed increases, while the selected speed begins to flash if exceeded. למפרט המלא במדריך