- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -
אנחנו נמצאים בתקופה מוטורית מוזרה. אמנם בשמיים עדיין אין מכוניות
מעופפות כפי שהבטיחו לנו בסרטים עתידניים משנות התשעים – ובכבישים אין
מכוניות שמטפסות על קירות כמו שדמיינתי בתור ילד צוציק שגיל רישיון
הנהיגה היה רחוק ממנו שנות אור - אבל בין אם נרצה להודות בכך ובין אם לא,
מנוע הבעירה הפנימית נמצא בדרך החוצה. טכנולוגיית החשמל הטהור
ממתינה ממש מעבר לפינה ותאי המימן לא מפגרים הרבה מאחור. לפני שנשב
כולנו מאחורי כלום, למעט מסך מגע, במכונית אוטונומית מונחית GPS , לא
נותר לנו אלא לנסות ליהנות מכל מיני סלטים היברידיים (ואני לא מדבר על
פריוס).
הטרנד האחרון במכוניות הפרימיום לוקח את הקונספט ההיברידי למקום
ספורטיבי והורג שתי ציפורים במכה אחת; גם מנוע גדול וגם אחד חשמלי עם
בטריות לאקסטרה כוח מתי שצריך אותו, או לזחילה בפקקים. ככה חוסכים
בדלק ועל הדרך מקבלים דירוג זיהום עדיף אצל אנשי גרין-פיס והאוצר.
לקסוס משכללת זאת כבר שנים ולאחרונה עלו גם התותחים הגרמניים על הגל.
אינפיניטי לא איחרה בהרבה והשיקה השנה את מחליפת G37 הלא היא גברת
Q50 . קיו החדשה עושה קצת בלאגן בעולם המנועים הצנוע של אינפיניטי;
G37 היוצאת צויידה במנוע בנזין 3.7 ליטר ומכאן שמה, אבל Q50 מוצעת עם
שלושה סוגי מנועים שונים; 2 ליטר טורבו בנזין (211 כ"ס), מייד-ביי-מרצדס,
2.2 ליטר טורבו דיזל (170 כ"ס, לא קיים בארץ), והפנינה אותה אנו בוחנים
היום – בנזין היברידי 3.5 ליטר אטמוספרי המפיק 306 כ"ס, פלוס מנוע חשמלי
שמוסיף למדורה עוד 68 סוסים. לפי החשבון שלי מדובר ב-374 כ"ס, אבל
אינפיניטי נשבעים שיש 364 סוסים "בלבד". בעברית פשוטה זה אומר,
שמכונית המנהלים האוטומטית השמנמנה והמפנקת הזאת, ששוקלת כמעט
שני טון, מאיצה מהרמזור למאה קמ"ש יותר מהר מאימפרזה טורבו חדשה עם
נהג מירוצים על ההגה.
"החיים הם לא אפס-למאה" © אך הכוח של העלמה קיו ההיברידית פשוט
ממכר. סחיטת הדוושה הימנית תגייס את כל המשאבים הנזילים ותדביק אתכם
למושב בצורה ליניארית ומהפנטת. הנקודה הכי מתוקה נמצאת מעל קו 6000
סל"ד, שבדרך-כלל מלווה בנפילת מומנט (או בקוצר נשימה במנועי טורבו), אבל
תחת זאת שולפת האינפיניטי את האס החשמלי, שמרגיש קצת כמו מבער
אחורי המתעורר לחיים וגורם לתאוצת ההיפו ההיברידי להיות מהנה אפילו יותר
מזו של מכוניות מהירות ממנה.
מכוניות היברידיות חלשות סובלות מנפילת כוח דרסטית לאחר קטע נהיגה
דורשני, מכיוון שהסוללות מתרוקנות להן והמנוע האנמי נותר לבדו מול העליות
והעיקולים. סבלנו מזה במבחן של הלקסוס IS300h אך באינפיניטי - המגובה
במנוע חזק כשלעצמו - היינו צריכים ממש להתאמץ כדי להגיע לנקודת השבירה
החשמלית, וגם אז היא נשארה מהירה למדי (רק חבל שסאונד המנוע המשובח
נשאר מבודד לו מחוץ לתא הנוסעים).
תיבת ההילוכים האוטומטית בעלת 7 מהירויות עובדת טוב למדי, אבל היא עוד
לא ברמה של הגרמניות, עם העברות הילוכים בלתי מוסברות וסירוב מזדמן
לקיק-דאון. הרושם מיחידת הכוח לא רע בכלל והעובדה שהיא מחוברת ישירות
לגלגלים האחוריים רק ממתיקה את העוגה. מערכת בקרת היציבות ניתנת
לניתוק חלקי בלבד, מה שאנו מכנים "מצב שומאכר" , ונותנת לנהג לשחק קצת
עם הזנב עד שהוא מתחיל להגזים ואז היא מתערבת בצורה אלגנטית אך
שאינה פוגעת באגו, כפי שקורה עם הרבה בקרות אגרסיביות ומסרסות אחרות.
אחרי שסיימנו לחגוג עם המנוע, הגיע הזמן ללמוד מושג חדש בעולם הנהיגה.
עד היום הכרנו שלושה סוגי היגוי: קלאסי של פעם - מכאני ללא שום תגבור
(שעבר מהעולם ועושה קאמבק באלפא 4C ), הגה מתוגבר הידראולית (עוד
מהטובים, בקושי תמצאו כאלו היום) והגה עם תגבור חשמלי, שקיים ברוב
המכוניות בשוק כיום (למעשה ישנם שני סוגי הגה חשמל, שעליהם ועל מכת
החשמל בכלל תוכלו לקרוא בסקירה המאלפת הזאת). בגירסאות הבנזין והדיזל
הבסיסיות של Q50 תמצאו הגה מתוגבר חשמלית אך בגירסה ההיברידית שעל
שולחן הניתוחים נמצאת המילה האחרונה במירוץ לקידמה - steer-by-wire
או בקיצור אלחוטי, מה שאומר שלמעט מצב חירום אין שום קשר פיזי בין גלגל
ההגה בו אתם אוחזים לבין הגלגלים עצמם. נראה פנטסטי בפרוספקט אך
פחות מעודד כשמפקדים עם רגל ימין על צבא סוסים לא קטן במהירויות לא
נמוכות.
הקטלוג של הקיו מתגאה בהיגוי האלחוטי וביכולת "סינון הוויברציות הלא
רצויות" שלו, אבל בזמן נהיגה המצב דומה יותר לנאומו המוכר של לפיד על
נתניהו, "ראש הממשלה, אתה מנותק". ההגה הוא ראש הממשלה של האוטו
ויחסית לזה שבאינפיניטי, ביבי הוא רובין הוד. בעוד שיצרנים מכובדים נלחמים
על מנת לתת לנו "פידבק מוגבר" בהגה, אינפיניטי יורקים לבאר, עושים בדיוק
ההיפך והופכים את הנהיגה בקיו ההיברידית לנהיגה בסימולטור ממוחשב.
ההגה מבטיח שלא תדעו איפה הגלגלים הקדמיים ומה מצבם, בעוד שהבידוד
המשובח מרעשים מקשה לחוש במהירות הנסיעה, שילוב שמהר מאוד הוציא
אותנו ממצב רוח של נהיגה. הבלמים, שאופן פעולתם אינו ליניארי וצפוי (כמו
בהרבה היברידיות, כתוצאה מבלימה חשמלית בלחיצה עדינה ומעבר לבלימה
מכאנית בבלימה חזקה), חתמו את העסקה והחזירו אותנו לשיוט רגוע יחסית
בקו ישר. נחמד, אבל בשביל זה לא צריך 364 כ"ס והנעה אחורית.
Q50h תעלה לכם 360,000 שקלים ורכב המבחן צוייד בחבילת "ספורט"
המוסיפה – עבור תוספת של 30 אלף שקל - מושבים קדמיים ספורטיביים עם
זכרונות לשלושה נהגים ונסיגה אוטומטית של מושב הנהג לכניסה ויציאה קלים
יותר (תוך כדי מעיכת היושבים או הציוד שמאחור), מפתח חכם, קישוטי
אלומיניום בפנים ובחוץ, והחשוב מכל לחובבי הפוזה - חישוקי מגנזיום בגודל
19 אינץ' במקום 17 בדגם הסטנדרטי.
נוחות הנסיעה ביפנית המהודרת לא מרהיבה והרבה פחות טובה מהמקובל
בקטגוריה (אולי בגלל הצמיגים הנמוכים שעל רכב המבחן; מיתלים בכיול
ספורטיבי, כלומר קשה, הם ציוד תקני גם ללא חבילת הספורט). מהר מאוד
תגלו את מחיר היופי החיצוני (שאכן סקסי ביותר), כאשר תשפשפו את הפגוש
הקדמי בפסי האטה ומדרכות לא גבוהות במיוחד. רכב המבחן היה די חדש ודי
משופשף בספו התחתון.
אבזור הבסיס לא צנוע כלל וכולל מערכת בטיחות אשר אמורה לשמור עליכם
במרכז הנתיב (מבלי שתרגישו את מעורבותה) אך אי אפשר לסמוך עליה יותר
מדי וצריך לזכור להדליק אותה בכל התנעה מחדש. מערכת הסאונד של
BOSE נשמעת לא טוב והמסך המרכזי (העליון, יש שני מרכזיים) מציג בעיקר
את מערכת הניווט, שאינה זמינה בארץ ולכן הופך למיותר 98 אחוז מהדרך.
הנדסת האנוש פחות טובה ממה שציפינו וכל מיני רסיסי מידע מפוזרים ביותר
מדי מקומות על פני לוח המחוונים. ככל שלמדנו להכיר את האוטו לעומק, ככה
התרשמנו ממנו פחות לטובה - למעט צריכת הדלק שאכן היתה חסכונית; לא
ממש פריוס, אבל בערך עשרים אחוז פחות ממש שאנחנו רגילים לקבל
במכוניות חזקות כאלו.
אחרי יומיים ארוכים וממצים יצאנו עם רגשות מעורבים לגבי Q50 ההיברידית.
מצד אחד, היא סקסית בטירוף ומהירה בדיוק כמו שאנחנו אוהבים; מצד שני,
יש בה יותר מדי פאולים וסימני שאלה, שהתשובה לרובם היא ב-מ-וו 3 (בתנאי
שלא תקחו אותה עם ההגה האקטיבי המתחכם).
נטקאר בפייסבוק
