במחיר של GTI משמימה אתם יכולים לרכוש מכונית
ספורט שלא תוכלו להפסיק לנהוג בה. לרגל יובל 60
שנה ללוטוס 7 אנחנו משווים את הראשונה לנוכחית
- אנדרו פרנקל -
לפני 44 שנה, בפאב נידח בעיירה פריימרוז היל, נולד יצרן רכב חדש.
קייטרהאם קארז פעלה כבר בשנות השישים, אבל רק כסוכנות בלעדית של
לוטוס 7. בשנת 1973, אחרי שמכוניות הפורמולה 1 של לוטוס זכו באליפות
העולם, החליט קולין צ'פמן, מייסד לוטוס, שמכונית הספורט הזולה והקלה
שנמכרה מאז 1957 בעיקר כקיט להרכבה עצמית, לא תורמת לתדמית של יצרן
רציני. היו לו תכניות גדולות לייצר מכוניות ספורט אקזוטיות, אספרי ואליט. הוא
הופתע מזה שמישהו עדיין מעוניין במכונית שתוכננה בשנות החמישים, הרבה
לפני שלוטוס זכו בנצחונם הראשון, ושמח למכור את הזכויות להמשיך לייצר את
ה-7 – יחד עם השרטוטים, המכונות, התבניות וחלפים - לגרהאם נירן
מקייטרהאם. מעניין מה צ'פמן היה חושב אילו ידע, שאותה מכונית ממש תיוצר
עד היום.
אותה מכונית? לפחות בתפישה. כמו כל שבע שיוצרה אי-פעם על-ידי לוטוס או
קייטרהאם, המכונית הנמכרת היום ממשיכה עם מנוע 4 צילינדרים והנעה
אחורית. השילדה היא עדיין מסגרת כלוב פשוטה והגוף עדיין עשוי משילוב של
חלקי אלומיניום ופייברגלאס. הרבה מהמכלולים השתנו, אבל הדי-אן-איי של
שבע נותר זהה. כמובן שהמכונית התפתחה, אירחה אינספור מנועים של
יצרנים שונים, מפורד עד רובר, ושיכללה את מערכת המיתלים: עצמות עצה
כפולות מלפנים ודה-דיון מאחור, שהותקן במכונית ב-1984 (לגירסאות אחדות
יש גם מיתלה אחורי נפרד). השילדה נמתחה כדי לאפשר קצת יותר מקום לנהג
והעיצוב עודכן כדי לעמוד בתקנון הבטיחות. אבל מה עם האופי? כמה מליבה
ונשמתה של קייטרהאם סופר-שבע המקורית שרד את העשורים שחלפו? יצאנו
לבדוק.
קיטרהאם העמידו לרשותנו את 360, גירסת אמצע הדרך של 7 שמתחילה עם
160 (מנוע סוזוקי 3 צילינדרים 660 סמ"ק 80 כ"ס, 7.1 שניות למאה, סרן
אחורי חי, 17,000 ליש"ט) ומגיעה ל-620 הקיצונית (מנוע פורד מוגדש 310
כ"ס, 3.5 שניות, 45,000 ליש"ט). ל-360 יש מנוע פורד אטמוספרי 2.0 ליטר
180 כ"ס, היא מגיעה למאה תוך 5 שניות עגולות ועולה 25 אלף פאונד. מולה
גייסנו סופר-שבע מודל 1981 עם מנוע לוטוס-פורד 1.6 ליטר 'טווין-קאם' (גל
זיזים עילי כפול), מכונית זהה ל-7 הראשונה שייצרו קייטרהאם ב-1974, עם
קוקפיט קצר, סרן אחורי חי, גיר 4 מהירויות ומנוע של לוטוס אלן האגדית,
הרודסטר אותה העתיקו מאזדה בתכנון MX5.
הדבר הראשון שמכה בכם ברגע שאתם רואים את השתיים יחד, זה כמה שונות
הן נראות. הן חולקות את אותו בסיס גלגלים, אבל לא הרבה יותר מזה.
המכונית הישנה נראית הרבה יותר יפה ומעודנת, בעוד שהחדשה מציגה
נוכחות תוקפנית. הפנסים שלה קטנים ונמוכים יותר, הם ממוקמים קרוב יותר
לקצה הקדמי וכבר לא נראים לנהג כמו זוג אוזני מיקי מאוס. חרטום המכונית
שונה לגמרי, יותר קצר וסולד, ובקצה השני, במקום בו המכונית הישנה נושאת
גלגל רזרבי, זנב ה-360 מסתפק בצמד פסי קישוט רייסריים. העיצוב הפנימי
הבסיסי ורוב המתגים נותרו ללא שינוי, אבל כל הקצוות החדים שבמכונית
הישנה עוגלו במכונית המודרנית כדי לעמוד בתקנון הבטיחות. היא גם נוחה
יותר עבור המטר-תשעים שלי מפני שהמושב רחוק יותר. בסופר-7, אם אני
מניח את רגל שמאל במקומה הטבעי, היא לוחצת על דוושת המצמד.
האפשרות היחידה היא לנהוג עם גרביים ולתחוב את הרגל מאחורי הקלאץ'
כשנוסעים במהירות קבועה.
 
 
כשהמגזין 'אוטוקאר' בחן את הטווין-קאם ב-1975, הביצועים שלה כמעט שלא
ניתנו להסבר; מכונית הקיט שיכולתם לבנות בחצר הגיעה למאה קמ"ש תוך
6.4 שניות – בדיוק כמו פרארי 512 ברלינטה בוקסר עם מנוע 5.0 ליטר. היא
היתה מהירה יותר ממאזראטי בורה ואיטית בעשירית השניה בלבד מפורשה
911 טורבו, למרות יתרון המשיכה שהעניק משקל המנוע האחורי בזינוק. היום
המנוע שלה נעור מיד לחיים עם חרחור הסכמה של צמד מאיידי דלורטו. אני
כבר מת לנהוג בה.
מאחר שקייטרהאם נותרו נאמנים כל השנים לנוסחת השבע המקורית, אין שום
בעיה למי שמכיר את המכונית העכשווית לקפוץ לזאת בת השלושים-ומשהו בלי
לחשוב על איך להפעיל אותה. למעט מרחב הרגליים, מודל 1981 כמעט זהה.
זה כמו לחזור לבית ילדותך ולדעת אינסטינקטיבית איפה נמצא כל חפץ. היא
נשמעת נפלא, שקטה מהצפוי בסיבובי סרק אך קולנית, עשירה ומלאה אופי
כשהטורים עולים. היא גם מהירה; למנוע האלף-שש-מאות יש רק 126 כ"ס
צנועים, אבל זה הרבה עבור מכונית במשקל 527 קילו, מספיק כדי להעניק יחס
משקל/הספק טוב מזה של פורשה בוקסטר S עם 315 כ"ס. מהר מאוד אתה
מגלה שנתון התאוצה המרשים שהשיגה המכונית באותו מבחן ב-1975 עושה
עוול לביצועיה האמיתיים; עם צמיגים מודרניים ומיתלה אחורי ראוי, היא היתה
יכולה להשיג זמן הרבה יותר מהיר. סובייקטיבית זה נראה יותר כמו 5.5 שניות.
ופריסת המומנט מספיק רחבה כדי לפצות על הפערים בין ארבעת ההילוכים של
הגיר הנהדר.
אבל התגלית האמיתית היא הניהוג. המיתלים כל כך רכים עד שלא רק
מרגישים את החרטום צולל בבלימה, אפשר אפילו לראות את זה. בכל הפנייה
קלה של ההגה מרגישים איך המכונית נעה סביב צירה המרכזי. זה עלול להיות
מתכון לאסון, אבל בגלל המשקל הקל זה עובד מבריק. אפילו על כביש רטוב
המשיכה מצויינת עבור מכונית עם סרן אחורי חי, וכשהיא מחליקה את הזנב,
מה שהיא עושה ללא היסוס, זה לא קורה בשבירה חדה אלא בגלגול עדין
להיגוי-יתר סלחני. על המסלול היא תהיה איטית יחסית, בעיקר כי אין לה
דיפרנציאל מוגבל החלקה, אבל על הכביש היא מפליאה לרקוד בין הנתיבים
לצלילי נגינת הטווין-קאם. האכזבה היחידה ממנה היא נוחות הנסיעה; על
אספלט משובש היא מקפצת וההגה משדר את המהלומות, מה שלא תורם
לחווייה נוחה ומרגיעה.
המכונית החדשה ממתינה לתורה, ברייה מאיימת בצד הכביש. מאוד מרשים
להיווכח שהמשקל שלה תפח בשמונה קילו זניחים בלבד. עם מנוע 2.0 ליטר
180 כ"ס, ברור שהיא תהיה הרבה יותר מהירה. אבל האם גם יותר מהנה?
בואו נראה.
משהו מהסאונד של כל קייטרהאם אבד באותו יום בשנות התשעים בו היצרן
נאלץ לעבור ממאיידים להזרקת דלק. מנוע פורד דוראטק אמנם נשמע תכליתי,
אבל אחרי הטווין-קאם יש געגועים גדולים לצלילי היניקה של הקרבורטורים
הכפולים. ואולם, אי אפשר להתכחש לזריזות המוגברת. בכל מהירות היא
בורחת ללא קושי מהסבתא שלה. רק גיר 5 המהירויות של פורד סיירה מאכזב,
יתרונו היחיד על גיר הקורטינה שבטווין-קאם הוא מספר ההילוכים. שוני גדול
יותר נמצא בניהוג. עם מיתלי עצמות עצה כפולות מלפנים, סרן דה-דיון מאחור,
צמיגי מסלול, קפיצים מוקשחים בפראות ובולמים קשים כמו אגרופן, ה-360
חיצית כמטוס מנייר. היא הרבה יותר מדוייקת, מתוחכמת וזריזה, מציעה לנהג
מיומן על הכביש הנכון – ועדיף על מסלול – חווייה מעבר לדמיונו של מי
שהתנסה רק בנהיגת המכונית הישנה. כאן טמון ההבדל בין מכונית פנאי
משעשעת לנשק כביש רציני.
הבחירה בין השתיים היא תרגיל חסר טעם. 360 לא רק צעירה מטווין-קאם
בשלושים שנה, היא גם יקרה ממנה כפליים. אם אתם מתכננים לקחת את
השבע שלכם לימי מסלול, המכונית המודרנית תעשה דברים שהישנה לא תכיר
והיא הבחירה העדיפה. ואולם, אם אתם משתוקקים למכונית ספורט מהירה
ומהנה לגיחות כביש מעוררות, תגלו שעל מה שחסר לקייטרהאם המבוגרת
בביצועים צרופים היא מפצה – ועוד נותנת עודף - עם קסם טהור.
_____________________________________________________
הרומן שלי עם שבע
- רוני אהרנוביץ -
ב-1978 היתה לי MGB מודל 74', שקניתי בגרושים מתייר שנמלט מהארץ
ביום בו עמד להתחתן. היא היתה אמורה להיות שדרוג של MG מידג'ט,
מכוניתי הראשונה, שנגנבה ונשחטה. מהרבה בחינות היא אכן היתה, אבל
הניהוג שלה היה נחות. התגעגעתי למידג'ט, אבל לך תמצא אחת. לאשתו של
חבר היתה לוטוס אלן 130+2, וסיבוב אחד קצר בה הראה לי איך מכונית יכולה
וצריכה להתנהג. לג'ף טולמאן, יבואן הרהיטים, היתה אחת כזאת והוא הסכים
למכור לי אותה עבור אותו סכום שיכולתי לקבל עבור ה-MGB. שלא תעיז,
הזהיר אותי החבר, הלוטוס אוכלת צלבים לארוחת בוקר ויוצאת מכיוון בערב
(מנועים עם יחס-דחיסה גבוה לא היו מוכנים לעכל את הבנזין הישראלי של
שנות השבעים). הפתרון: קייטרהאם סופר-7 עם מנוע פורד קנט 1.6 הבסיסי
של קורטינה. נשאר רק למצוא כזאת.
נסיעה לקורס נהיגת מסלול בברנדס-הץ' פתחה חלון הזדמנות. התקשרתי
לקייטרהאם והופתעתי לגלות, שאין להם סוכנות בלונדון. אין בעיה הם הסבירו
בנימוס, קח רכבת לקייטרהאם ונבוא לאסוף אותך מהתחנה. מי שבא היה
גרהאם נירן בכבודו ובעצמו, נוהג לאכזבתי ב-TVR ולא ב-7 (קייטרהאם היו גם
סוכנים של TVR). במשרדו שבמפעל, שנראה יותר כמו מוסך מיושן, ישבנו
ובנינו הזמנה מיוחדת לסופר-סבן שלי: שילדה ישנה (כדי לחסוך מכס), עם
ניתוח שיאפשר הזזה קלה של המושב אחורה, מנוע חדש, הגה שמאלי וגוף
בשני צבעים, חלקי האלומיניום ללא צבע וחלקי הפייברגלאס בצהוב חלמון.
את החזרה לתחנת הרכבת עשיתי ליד ההגה של סופר-7 טווין-קאם. לא יצאנו
לכביש אמיתי ומה שאני זוכר מאותן דקות זה צפיפות בלתי אפשרית בקוקפיט,
תאוצה דמיונית, הגה ישיר וקל כנוצה – כמובן ללא תגבור – ומוט הילוכים
קצרצר עם מהלך קצר אפילו יותר. רוצה, בטח רוצה.
כשחזרתי לארץ חיכתה לי הפתעה: "צו יבוא חופשי" שהיה הכל חוץ מחופשי:
הצו אסר על יבוא מכוניות בנות למעלה משנה ו/או מדגם שאינו מיובא ארצה
באופן סדיר. הודעתי לקייטרהאם שאני נאלץ להבריז והתחלתי לעבוד על
עתירה לבג"ץ לביטול הצו. הבעיה היתה, שאז לא ניתן היה להגיש עתירה
בנושא עקרוני אלא רק אם לעותר יש נגיעה אישית, מה שנקרא "זכות עמידה".
אחרי שנה ומשהו איתרתי תייר עם פיאט X1/9 בת ארבע, שהסכים למכור. לא
שאני רציתי לקנות, אבל הסירוב של המכס לרכישת הפיאט נתן לי זכות עמידה.
למרבה הצער, המדינה הודיעה לבג"ץ ערב הדיון שהיא מוכנה לוותר "במקרה
הפרטי של העותר" ואין לה התנגדות לרכישת המכונית. לי כן היתה התנגדות
והודעתי לשופטים שיש כאן עניין עקרוני ואני מבקש לדון בעתירה. מצטערים,
הם השיבו, באת על סיפוקך, אנחנו לא דנים בעניינים תיאורטיים. אז דיון
בעתירה לא התנהל, טיעוני המשפטי לא נשמע, אבל זה לא מנע מהשופט הלא
נכבד, דוד בכור, לתת את פסק-הדין האחרון שלו כשופט עליון. העתירה נדחתה
והקייטרהאם לא עשתה עלייה.
 
גרהאם נירן (מימין) עם קולין צ'פמן נירן עם פטריק מקגוהן (כוכב הסדרה 'האסיר')
ה-7 נמכרה - ועדיין נמכרת - גם כקיט להרכבה עצמית
גלריה: 7 דורות של 7
 
1957
 
1969
 
1980
 
1989
 
2005
 
2014
TV וידאו 60 שנה ללוטוס 7
|
נטקאר בפייסבוק
