נוהל החדש יחסית התחיל לכרסם במדיה העורכת מבחני דרכים: ישנם יבואני
רכב, שמתנים העמדת רכב למבחן בתנאי שהוא לא יהיה השוואתי. איך ולמה
נולד הנוהל הפסול הזה?
בכל השנים בהם ערכתי את אוטו מגזין, מיום הקמתו עד יום מותו כל
המבחנים שנערכו בארץ היו השוואתיים (למעט אחד, מסיבה טכנית, ומכוניות
בודדות שלא היו להן מתחרות בשוק המקומי). רק סיבובי הבכורה שנעשו
במסגרת השקות בחו"ל, היו למכונית בודדת. והנה, מיד לאחר נטישתי, החל
בפרסומון הנוהג של מבחן סולו - בארץ, למכונית המשווקת כאן באופן סדיר.
היחס הגיע לשלושה-ארבעה מבחני בדד לכל מבחן השוואתי, במידה שבכלל
נערך. זה היה "המהפך המערכתי" שהנהיג פרומצ'נקו באוטו (והסיבה הברורה
מפורטת ומנומקת בכתבה מותו של אוטו מגזין).
ההתנהלות של פרומצ'נקו מול היבואנים, שכללה כל מיני התחייבויות, כמו
הבטחה לכתבת שער, יצרה נוהג חדש בארץ: דרישה של חלק מהיבואנים,
שמכונית המבחן לא תיטול חלק במבחן השוואתי ("מבחן סולו" או "מבחן
יחידני" הם קוראים ליצור הזה). על הנוהג הנפסד הזה, שמשרת היטב את
המטרות המסחריות של הפרסומון, מגיע כל הקרדיט לפרומצ'נקו - ולו בלבד.
והנה לאחרונה הלך לו והורחב הנוהל: יבואנים אחדים דורשים לדעת מראש,
כתנאי למסירת מכונית המבחן, מול היא היא תיבחן.
בפעם הראשונה שנתקלתי בנוהל החדש הזה, בשנה שעברה, סירבתי כמובן
להיענות לדרישה החודרנית. הנה ציטוט מחליפת מכתבים בנושא ביני לבין
יחצנית אחד היבואנים, האמונה על תיאום מבחנים:
- הי רוני, האם זה מבחן השוואתי או סולו?
- השוואתי.
- מי המתחרות?
- אני לא נוהג להשיב לשאלות כאלו. כעורך אני כותב לקוראיי, לא ליבואנים,
ואני הוא זה שצריך להחליט מה המבחן הנכון עבורם. כפי שלא יעלה בדעת
שיבואן יכתיב את תוצאות המבחן, לא ראוי שהוא יקבע מי ייבחן נגד מי; אם
אינו סומך על המקצועיות של העיתונאי - שלא יעמיד לרשותו מכונית.
- השאלה מול מי אנחנו מתחרים היא לגיטימית ואין בה עניין, גם לא הקטן
ביותר, להתערב בעבודתך או להכתיב לך דבר. פשוט קשה לנו לקבל החלטה
על סמך נתונים חלקיים.
- אני חושש שלא הבנת את מהות העניין. ההחלטה איזו מכוניות לבחון היא
החלטה עיתונאית, לא החלטה מסחרית של יבואן. לתת ליבואן זכות וטו על
השיקול המקצועי שלי היא בדיוק להתערב בעבודתי ולנסות להכתיב לי דברים.
אם יש לכם רכב מסויים שמצבו תקין, ואתם חושבים שאני כשיר מקצועית לבחון
אותו - אין לכם צורך בנתונים נוספים. לאור כל זאת, תנסי להשיב לי מדוע
בדיוק זאת שאלה לגיטימית? האם אתם, כיבואן בעל עניין, יודעים טוב יותר
מעיתונאי מקצועי ומנוסה מי מתחרה במי?
בשלב זה הצטרף לדיון מנהל השיווק של היבואן:
- אנחנו לא מנסים לקבוע לך את מי תבחן לצידה, אלא רק מבקשים לדעת מול
מי היא נבחנת. קרה לא פעם, שנודע לנו שמכונית מסויימת עמדה להיבחן מול
מתחרות מסויימות והסתבר שדגם אחר יתאים יותר מכל הבחינות לעמוד מולן
ואז הצענו לכתב דגם אחר והוא קיבל זאת. לא ברורה לי התעקשותך להסתיר
מאיתנו את המתחרות. האם יש סיבה לכך מלבד עקרון כלשהו? האם אי פעם
הכתבנו לך שינויים בתכניות המבחן ההשוואתי שרצית לבצע?
- זה לא קרה, כי זו הפעם הראשונה שאני נדרש לפרט מול מי תיבחן המכונית.
ביום בו אהיה במצב, שיבואן יידע טוב ממני איזה דגם נכון יותר לבחון מול איזה
דגם, אמצא את עצמי נאלץ להחליף מקצוע. העובדה שנתקלתם בכתבים שלא
יידעו, רק מעידה על מצב עיתונות הרכב בארץ.
והנה דיאלוג עם יבואן אחר, שהתרעם לאחר פרסום מבחן על כך שלא יידעתי
אותו מראש שמדובר במבחן השוואתי:
- הי רוני. הנסיעה היתה מיועדת למבחן סולו. מבחנים השוואתיים הם תחת
אמברגו עד לתאריך שנקבע, על מנת שכל העיתונאים יוכלו לפרסם מבחני סולו
קודם, כמקובל. בנוסף – כל עיתונאי שבכוונתו לעשות מבחן השוואתי מעדכן
על כוונתו מראש, כולל ציון של המכוניות המשתתפות במבחן – ואילו אנחנו לא
דיברנו על מבחן השוואתי.
- אנחנו לא דיברנו כלל על סוג המבחן ולא הוצב לי שום תנאי. אני מוכן כמובן
לקבל תאריך אמברגו, אבל לא ידעתי על קיומו לגבי הדגם הזה (אגב, אני רק
שלושים-ומשהו שנה במקצוע - ורק היום אני לומד ממך ש"מבחן סולו קודם,
כמקובל". ממש לא מקובל. גם המבחן שערכנו לא מכבר לדגם אחר שלכם היה
השוואתי, כי הכל הרי יחסי).
- כאשר עיתונאי מבקש לבחון רכב במבחן השוואתי, אנו רוצים לוודא כי אנו
מעמידים את הדגם המקביל שלנו ובנוסף לתת את הדגשים המקצועיים שלנו
במידת הצורך. כמי שעומדת מול כל כתבי הרכב בארץ, עליי לציין שהעדכון
בדבר הדגמים נעשה בדרך כלל ביוזמת העיתונאים או המערכות ובכל מקרה
מעולם לא נתקלתי בסירוב לשתף במידע זה.
ולמה אני פותח את המבחן המשולש הזה בחשיפת ההתנהלות של יבואני רכב
מול המדיה? כי הפעם נתקלתי בתופעה לא פחות מעניינת: שני יבואנים שונים
אליהם פניתי, העלו דרישה אחידה: שהמבחן לא יהיה מול המשפחתיות
הקוריאניות הקטנות, יונדאי i25 ו/או קיה ריו...
גם הנימוק היה זהה: הרכב שלנו הוא משפחתי אמיתי ולא מיני-משפחתי כמו
שתי הקוריאניות.
לא שעלה על דל דעתי לצרף את הקוריאני(ו)ת למבחן הזה, שבמקורו נועד
לעמת את שתי המשפחתיות העממיות שנחתו לאחרונה בארץ, פיג'ו 301
וסקודה ראפיד. מה שהשתיים האלו מוכרות זה הרבה גודל בפחות כסף, ואילו
שתי הקוריאניות מוכרות רק תצורה משפחתית במעט כסף, אבל לא גודל
משפחתי אמיתי (מבחנים לשתיים, יונדאי i25 וקיה ריו, כבר ערכנו בעבר).
בדיוק מאותה סיבה לא היה כל טעם לצרף למבחן מכונית משפחתית מהזרם
המרכזי, כמו מלכת המכירות פורד פוקוס או מלכת הקטגוריה סקודה
אוקטביה, שמחירן גבוה יותר בתריסר אלף שקל. במחשבה שניה צורפה
למבחן MG שגם היא מציעה יותר בפחות, ושאותה טרם הזדמן לנו לבחון.
תוספת מתבקשת; הרי שתי האירופאיות מיועדות בראש ובראשונה לשוק
הסיני.
פורמולה באדג'ט
בהיותן מכוניות תקציב, 301 וראפיד חסכו בסעיף היקר ביותר בעלות הפיתוח
של דגם חדש: הפלטפורמה. 301 משתמשת בריצפה מוארכת של 207 בעוד
שראפיד מבצעת תרגיל דומה בשילדת פאביה. ואולם, גם מהבחינה התקציבית
קשה שלא להרים גבה לנוכח בחירת היצרנים; לרשות פיג'ו עומדת כבר
פלטפורמה של 308 בעוד שראפיד היתה יכולה לעשות שימוש בפלטפורמה
המודולארית החדשה שפותחה לאחרונה על-ידי קונצרן VW וכבר מיושמת
במספר דגמים. כנראה שרואי-החשבון שלהם מכירים כמה נתונים שאני לא.
המבחן הזה לא נועד לאניני טעם או לחובבי הגה. לא עבורם נוצרו שתי
האירופאיות הבסיסיות אלא בעיקר עבור "שווקים מתפתחים" שם אוהבים
מכוניות סדאן גדולות וזולות. ראפיד אמנם נמכרת גם באירופה המערבית וצפוי
שגם 301 (ואחותה התאומה, סיטרואן סי-אליזה), המיוצרת בספרד, תוצע גם
שם. אבל הביקוש לסדאן קטנות באירופה המערבית כמעט שאינו קיים; יונדאי
i25 כלל לא קיימת שם ואילו ריו משווקת רק בגירסת הצ'בק. אם תרצו, 301
וראפיד אינן אלא חיקוי של הפטנט המצליח של רנו, דאצ'יה לוגאן. גם את
MG350 לא תוכלו למצוא במערב, למרות שהמכונית הסינית עוצבה ותוכננה
במכורתה הבריטית.
שוק היעד מכתיב לא רק את השילדה אלא גם את המכלולים. לכן, לא מפתיע
למצוא בחרטום הפיג'ו מנוע 1.6 ליטר אטמוספרי שונה מזה שתמצאו בדגמים
האירופאיים (גם מנוע 1.2 ליטר המוצע בגירסה הידנית שונה מזה המשרת את
208), ואת אותו גיר אוטומטי 4 מהירויות עתיק יומין. דווקא כן מפתיע להיווכח,
שראפיד לא מוותרת על מנועי TSI טורבו הזרקה ישירה של הקונצרן, אם
כי לא במהדורה האחרונה שלהם. הפתעה נוספת: גירסת הבסיס של ראפיד,
1.2 ליטר, מוצעת עם גיר ידני בלבד. רוצים DSG רובוטי חכם? רק עם מנוע
1.4 ליטר. אפשר להבין מדוע; מי שדווקא רוצה להתפנק במכונית באדג'ט –
שישלם יותר. MG350 מצויידת במנוע 1.5 ליטר החלש בשלישיה הזאת,
שמסתפק בגיר אוטומטי 4 מהירויות.
אריזת ענק משפחתית
באסיה, הגודל בהחלט קובע (או שצדים פילים). יצרנים אירופאים מציעים בשוק
הסיני דגמי לימוזין ארוכים, שאינם משווקים באירופה. ואולם, ישנם גם סינים
ומזרח אירופאים שלא שיחקו אותה ביג-טיים והם נאלצים להסתפק במשהו
עממי יותר: מכונית משפחתית מרווחת. פיג'ו/סיטרואן הציעו בסין גירסת סדאן
של 307 אבל 301 כבר לא מסתפקת בפלטפורמה מוכנה של מכונית הצ'בק
קומפקטית והיא הולכת על כל הקופה: בסיס הגלגלים שלה – אותו מפתח
למרחב פנימי – ארוך מזה של 308 ומשתווה לזה של פוקוס. בסיס הגלגלים
בראפיד קצר יותר בחמישה סנטימטר, אבל עדיין ארוך מזה של האחות הגדולה
אוקטביה... וכמו בשתי אחיותיה הגדולות, הגוף אמנם נראה סדאן, אבל
למעשה הוא הצ'בק בעל דלת אחורית במקום מכסה תא מטען. MG350 היא
כמובן משפחתית בתצורה הקלאסית - ובמימדים זהים לאלה של פוקוס סדאן
(למעט הגובה, ממנו הוקרב חופן סנטימטרים לטובת הצללית הספורטיבית).
MG350 היא אכן המכונית היפה בחבורה (הצבע השחור האופנתי-לשעבר
של מכונית המבחן עושה לה עוול ומבליע את חיטובי גופה), ובסיס הגלגלים
שלה זהה לזה של הפיג'ו, אבל היא הפחות מרווחת בין השלוש. פחות מרווחת
בהשוואה, אבל המרחב הפנימי בהחלט עונה על דרישות ארבעה מבוגרים.
[הפסקה מתודית. לעיתים קרובות אני נשאל לגבי מרחב מאחור לשלושה
ילדים. התשובה שלי: קנו מיקרוואן, התצורה המתאימה יותר והידידותית
לילדים – או שתטריחו את עצמכם לאולם התצוגה, מצויידים בהתקני הריסון
של הילדים, ותבדקו פיזית; הרוחב הנדרש לילד גדול שונה מזה של מושב
בטיחות.]
שום דבר לא מכין אותכם למרחב הפנימי הנדיב בשתי האירופאיות; לא
הנתונים ולא ההופעה החיצונית. הן לא ממש ארוכות וגם לא גבוהות במיוחד,
שזה מפתח נוסף למרחב פנימי. מלפנים הוא טוב, אבל מאחור מרחב הרגליים
פשוט ענק, לא נופל מזה שברנו פלואנס הגמלונית. ולא שזה בא על חשבון תא
המטען; לראפיד תא מטען עצום – כמעט זהה לאוקטביה, שגם הוא מסתייע
בדלת אחורית סופר-שימושית – וגם בפיג'ו תא מטען של מכונית מנהלים, לא
של משפחתית. מבחינת המרחב הפנימי ונפח תא המטען, שתי המשפחתיות
הזולות הללו משאירות את המשפחתית הפופולארית, פוקוס, הרחק מאחור.
ויש בה הכל?
בעוד שהסינית מוצעת בארץ ברמת אבזור אחת ועשירה, שתי האירופאיות
מציעות שתי רמות (בנוסף לגירסה ידנית בסיסית אחת). הפרש המחיר בין שתי
הרמות דומה בשני הדגמים, בסביבות חמשת אלפים שקל. גירסאות הבסיס של
שתי האירופאיות כוללות הגה עור, חלונות ומראות חשמליים, מחשב דרך, פנסי
ערפל ושליטה מההגה על מערכת השמע. בפיג'ו פרימיום מקבלים עבור תוספת
המחיר צמיגים 195/55X16 במקום 185/65X15 (עם חישוקי סגסוגת קלה),
חיישני חנייה עם תצוגה גרפית יעילה, פיקוד אלקטרוני למזגן (הכולל מתג
לקירור מירבי מיידי), חיבור USB ודיבורית בלוטות' , עיטורי כרום חיצוניים
ומשענת יד מרכזית (הכוללת תא אחסון חיוני). בקרת שיוט היא אופציה בשתי
הגירסאות, המסתפקות בארבע כריות אוויר בלבד. אפילו הגירסה הבסיסית
כוללת אבזור לא אופייני במכוניות זולות, כמו פתיחה חשמלית מרחוק של תא
המטען, ומראות ופגושים בצבע הרכב.
ראפיד אמבישן הבסיסית כוללת 6 כריות אוויר, משענת יד מרכזית עם תא
אחסון ותאורת יום ייעודית. גירסת אלגאנס מוסיפה צמיגים 215/45X16
וחישוקי סגסוגת קלה במקום 185/60X15 , בקרות אקלים ושיוט וצמד
רמקולים מאחור (שחסרים באמבישן). בשתיהן אין חיבור USB ובלוטות' .
רשימת האבזור של MG נראית כאילו נלקחה מהמפרט של מכונית סאלון
פרימיום: ריפוד עור, מושב נהג חשמלי, סאנרוף, מזגן מפוצל עם בקרת אקלים,
מערכת מולטימדיה, חיישני חנייה, חישוקי סגסוגת קלה, 8 רמקולים ודיפון
פנימי דמוי עץ.
  
שווי שימוש
בביצועים אין ניסים. הקומבו המודרני מנוע/גיר בראפיד מציב אותה בליגת
ביצועים אחרת מול המנועים האטמוספריים המתנשפים ותיבות ההילוכים
המוגבלות והמגבילות של המתחרות. לראפיד יתרון כוח משמעותי – הרבה
יותר כוח ממה שמכונית כזאת צריכה; מנוע 1.2TSI היה מספיק בהחלט – וגם
מומנט בשרני וזמין יותר. מול גיר רובוטי חכם, יעיל וזריז, בעל 7 מהירויות,
פיקוד ידני ומצב ספורט בסקודה, נאלצת הפיג'ו להסתפק בגיר 4 מהירויות
מסרס, גם הוא עם פיקוד ידני ומצב ספורט. הגיר MG350 אמנם מצוייד באותו
כפתור-פלא שנמצא גם ב- MGB שלי בזמנה, אבל בעוד שמתג האוברדרייב
ברודסטר הקלאסית העניק יחסי-העברה נוספים לגיר הידני, כאן הוא מאפשר
להשבית את ההילוך הרביעי, לא יותר. אז בכל זינוק והאצה השתרכו להן
הפיג'ו והאם-ג'י הרחק הרחק מאחורי הסקודה, כשבדו-קרב על המקום השני
נרשם תיקו שכולו הפסד.
נו, ולביצועים העדיפים האלה יש מחיר בתחנת הדלק? רק אם אתם מאמינים
בניסים... ראפיד היא המכונית החסכונית בתת-הקטגוריה, כשבמבחן היא היתה
חסכונית ב- 22 אחוז מהפיג'ו וב- 28 אחוז מה- MG (ומנסיון העבר היא
חסכונית משמעותית גם משתי הקוריאניות הנ"ל). אם תרצו, ההפרש בצריכת
הדלק אינו נופל בהרבה מההבדל בביצועים. הבחירה בטכנולוגיה מתקדמת גם
עבור מכונית בסיסית מאפשר לראפיד להשיג ציון ירוק מרשים של 3 (לעומת 8
בפיג'ו ולא פחות מ- 12 ב- MG ). מן הסתם, זה מה שמאפשר לראפיד להציע
גם מחיר דומה למרות המכלולים היקרים יותר.
במכוניות תקציב לא באים ליהנות. שלושתן מכוניות יעילות ובטוחות, אבל על
הנאה מנהיגה אין טעם להרחיב את הדיבור. ראפיד היא הצייתנית בין השלוש,
גם בלי להפגין התנהגות ברמה של אוקטביה. MG350 מפתיעה כאן לטובה עם
ההגה הטוב ביותר; רק אחרי שהלכתי אצל המפרט הטכני ולמדתי שזה הגה
כוח הידראולי ולא חשמלי, הבנתי מדוע. חבל שההגה המוצלח לא יכול
להסתייע במערכת מיתלים מגובשת. בפיג'ו הרכרוכית והאילמת אתם מתקלים
עיקולים רק בגלל שאתם צריכים, לא בגלל שאתם רוצים.
301 מפצה על איכויות הניהוג הנחותות שלה בנוחות נסיעה עדיפה, הן בעיר
והן מחוצה לה. בעיר היא אפילו נוחה יותר מאחותה 308 (שלא לדבר על אמה
207). למרבה הצער, הגיר המוגבל שלה יוצר טורים גבוהים וקולניים מדי אפילו
במהירות שיוט רגועה. 350 אמנם רכה יותר מראפיד, אבל הגניחות הרמות
הבוקעות ממיתליה, ברמה של זעקות שבר, פוגמות קשה בנוחות הכוללת.
הסקודה הנוקשה משדרת יותר זעזועים לנוסעים – הרבה יותר ממה שהורגלנו
לצפות ממכונית עם הסמל שלה – אבל ריסון הגוף מוצלח יותר מאשר בשתי
המתחרות ומעניק פיצוי מסויים. ומומלץ מאוד לזכור שמדובר בגירסת אמבישן;
על צמיגים מיותרים בעליל בחתך 45 עלולה גירסת אלגאנס להיות הרבה פחות
נסבלת.
שלוש המתחרות אמנם מציעות אבזור עשיר יחסית, אבל לא כדאי לכם לצפות
לאיכות חסרת פשרות. למרות שהיא מסתפקת בחומרים פחות איכותיים ממה
שתמצאו באוקטביה, אי אפשר לטעות במוצאה של ראפיד. זה העיצוב הנקי
וחסר ההתחכמויות של לוח המחוונים, הנדסת האנוש הפולקסווגנית המיומנת
(רק בראפיד ההגה מתכוונן גם לעומק) והשפע בתאי אחסון שנותנים תחושה
של נסיעה במכונית מקטגוריה גבוהה יותר מאשר שתי המתחרות. אבל למה
לעזאזל אין לנהג שליטה על חלונות החשמל מאחור(...) ומדוע אין רמקולים
אחוריים? היושבים מאחור עלולים לסבול גם מתפס החגורה התקוע בישבנם
כמו קוץ בתחת.
הפיג'ו רשאית להתגאות במושבים הקדמיים הנוחים ביותר ובמרחב רגליים הכי
נדיב מאחור, אבל הנדסת האנוש ירודה, העיצוב הפנימי מקושקש, איכות
הגימור נמוכה והמחסור באפשרויות אחסון מעיק – אם כי מעיק פחות מצליל
הצופר הקטרי, שנשמע כאילו בוקע מתוך תא הנוסעים. לא להאמין שאותו יצרן
עצמו חתום גם על מכוניות איכותיות ומעוצבות למשעי כמו 3008 או 508 ...
MG350 היא מכונית שתקסום לישראלים רבים, הן אלה השבויים בפיתוי
מועדוני הנופש הטורקיים של הכל-כלול – והן אלה שמפנטזים על יגואר, עם
העור והעץ והמושב החשמלי. קל מאוד להתפתות מהשפע שמציעה הבריטית
מייד-אין-צ'יינה, שכולל גם מד מהירות דיגיטלי וחלון נהג המופעל בנגיעה אחת
(שמשום מה חסר אצל שתי המתחרות החוסכות); קשה יותר ללקוח הממוצע
לחדור לסדקי שכבות עומק של איכות. מסך המגע קורץ באולם התצוגה, אבל
על כביש שאינו מוצל או חשוך אין שום אפשרות שבעולם לדעת אם הוא כתוב
בעברית צחה או בסינית עתיקה.
בין הכסאות?
אם המבחן הזה היה מוגבל לשלוש המכוניות ולהן בלבד, דומה שהיה מיותר
לנקוב בשם המנצחת, עד כדי כך ברורה עליונתה. גם אם האיפור המפואר של
MG350 מסנוור אותכם, ראפיד היא המכונית הטובה בחבורה. טובה בהרבה.
דומה שרק המיסוי הירוק מאפשר למכונית כה יעילה להציע מחיר כה נמוך, כזה
המשייך אותה לתת- הקבוצה הזאת. היא אמנם מסתפקת בשתי שנות אחריות
(חמש על הגיר), אבל היא היחידה עם ציון 5 כוכבים בניסוי הריסוק האירופאי.
שאלה קשה יותר היא, האם לשלישיה הזאת יש בכלל זכות קיום בתווך שבין
הקוריאניות הזולות למשפחתיות המבוססות.
מצד אחד, אם התקציב באמת לוחץ הרי שיש אופציות זולות יותר למשפחתית
אוטומטית. אם הפרש מחיר של 7,000 שקל לעומת הקיה או 6,000 שקל
לעומת היונדאי (שהופכים ל- 4,000 שקל בגירסת 1.6 שלה), הוא ממש קריטי
מבחינתכם, אז הוא קריטי. ואולם, אין ספק שהשלוש נותנות תמורה טובה יותר
מהפרשי המחיר הזעומים האלה; מצד שני, תוספת נכבדה יותר של 12,000
שקל כבר קונה משפחתית מיינסטרים עדיפה כמו אוקטביה (מבחינת שימושיות
ועלויות דלק, פוקוס או i35 נחותות מראפיד). ללקוח הפרטי זה אומר תוספת
של 333 שקל לחודש, בחישוב לשלוש שנות בעלות. אם התקציב שלכם
מאפשר תוספת ששקולה לארוחת ערב זוגית במסעדה לא יקרה, ההפרש שווה
בהחלט. (בליסינג, שווי השימוש בראפיד הוא 2,852 שקל לעומת 3,150
בפוקוס ושות'). שלוש מכוניות התקציב הללו אכן נותנות תשובה טובה למי
שתקציבו מוגבל אך לא מוגבל מדי. ולפחות במקרה של ראפיד, הפתרון הזה
לא כרוך בוויתורים גדולים וכואבים.
|
נטקאר בפייסבוק
