 
- תצלומים: דור אהרנוביץ -
2012. "אנשים שבאים לכאן בשביל לקנות אופטימה יוצאים בסוף עם סורנטו."חלפו כמעט חמש שנים, אבל עד היום זכור לנו המפגש עם איש המכירות
באולם התצוגה המרכזי של קיה. בהתחלה היינו משוכנעים שהבחור המשועשע
מסתלבט עלינו; אופטימה החדשה נראתה מודרנית ואטרקטיבית, מה כבר יש
לכבישטח מגודל ודי ארכאי להציע מולה. יותר מושבים? גובה? קאט.
1988. מערכת המגזין 'אוטו' היתה כמרקחה. זה עתה נחת בארץ הדור החדש
והמרשים של פולקסווגן פאסאט, שלא דמה בכלום לאלה שקדמו לו. מכונית
מודרנית, סופר-מרווחת, איום רציני לכבוש בסערה את קטגוריית מכוניות
המנהלים הלוהטת. מיהרנו לקחת את העולה החדשה והמבטיחה לעימות ישיר
מול מלכת הקבוצה, פיג'ו 405, שיצאה לכביש שנה קודם (אז עדיין לא העזו
יבואנים לדרוש "מבחן סולו" כתנאי לקבלת מכונית חדשה למבחן). נערכנו
לארגן עימות גדול וחשוב, שהצדיק גיוס כללי ותיאום מראש של אתר צילומים
מרוחק. אחרי הכל, מכוניות מנהלים מובילות. קאט.
2015. פאסאט החדשה מבטיחה שהיא כבר לא סתם מכונית מנהלים אלא
"מכונית פרימיום ללא תוספת המחיר של מכונית פרימיום". איש לא ממש
מתרגש; אנשים לא שופטים היום איכות לפי היכולת אלא לפי הסמל,
ולפולקסווגן עדיין אין זה – לפחות לא צפונית לקו הגולף. מילא לא פרימיום,
היום מכונית מנהלים היא אפילו לא סמל סטאטוס; מכונית מנהלים, אפילו יותר
מהמכונית המשפחתית, היא זן בסכנת הכחדה. למה, מה קרה? היא לא נראית
כמו רכב שטח ולא יושבים בה גבוה – שתי תכונות שהכסף שהיא עולה יכול
לרכוש כבישטח פול-סייז, לא איזה ג'וק לאשה. דינוזאור.
 
 
האמנם? האם כבישטח הוא אכן חלופה ראויה למכונית מנהלים טובה, או
שמדובר באופנה חלולה? כדי להשיב על השאלה הזאת נדרש שלב מוקדם:
בחירה במכונית מנהלים שהיא היום בשפיץ של הקבוצה (לא כולל מנהלים
פרימיום יקרות). פורד מונדיאו החדשה עוד לא הגיעה ארצה, אבל שתי
אירופאיות איכותיות כן הגיעו השנה: פולקסווגן פאסאט וסקודה סופרב.
מתבקש מבחן השוואתי ישיר ראש-בראש, כמו אותו מבחן שערכנו בזמנו
ל-405 מול פאסאט, נכון? מבחן כזה אמנם מסקרן מאוד, אבל היבואן עדיין
לא מאפשר מבחן השוואתי לסופרב. במקומו אנחנו מפרסמים סקירה קבוצתית,
בהשתתפות כל הדגמים המובילים (למעט מאזדה 6, שלא היתה זמינה למבחן
בעת עריכתו). לשתי הגרמניות צירפנו גרמניה בולטת נוספת, אופל אינסיניה,
ואת פיג'ו 508 המחודשת. לא מצאנו אף מכונית מנהלים אחרת שיש לה סיכוי
להצטיין בסקירה הזאת.
אופל אינסיניה
תצלומי ריגול של אינסיניה החדשה, שתושק בשנה הבאה, כבר מסתובבים
ברשת. לא פלא; אינסיניה הנוכחית כבר בת שמונה. אמנם חיצונית היא עדיין
נאה יותר משלוש האחרות, יש לה גם הגה טוב מזה של יתר הגרמניות ונוחות
נסיעה עירונית לא רעה, אבל אותות גילה ניכרים עליה. תא הנוסעים לא מספיק
מרווח ואוורירי, מושב הנהג לא נוח, הנדסת האנוש איומה ונוראה, הגיר איטי
ומסורבל, דוושת הגז אנמית ודביקה, צליל המנוע דוחה, צריכת הדלק גבוהה
(גבוהה מאוד בהשוואה לפאסאט) ונהיגה בינעירונית לא משרה בטחון או רצון.
מעבר מהאופל לאחת הגרמניות האחרות הוא מעבר לעולם ועידן אחרים.
מחכים ליורשת.
פיג'ו 508
למרות שהיא צעירה מאינסיניה בשנתיים, גם 508 כבר לא ילדה. הצרפתיה
אמנם עברה השנה מתיחת פנים, אבל זו התרכזה בעיקר במנוע והגיר. יש בה
מסך מגע מרכזי ולמעט ברמת הגימור הבסיסית גם תצוגה עילית נחמדה (למה
עדיין אין כזו בכל מכונית?), אבל העיצוב הפנימי לא עדכני, החומרים ככה-ככה
והנדסת האנוש מבלבלת; נסו, למשל, לאתר את מתג ניתוק מערכת עצור-סע
(עזבו, לא תצליחו, אבל אנחנו עדיין לא מאמינים שזה המיקום שנבחר. כבר
נתקלנו במוזריות ארגונומיות במכוניות צרפתיות, אבל זה שובר את השיא;
באותה מידה, פיג'ו יכלו למקם את המתג השימושי-בכל-נסיעה הזה בבגאז').
גם מבחינת ביצועים, מרחב הישיבה מאחור ונפח תא המטען לא מצליחה
הפיג'ו ליישר קו עם הגרמניות המודרניות (אבל בניגוד להן, היא כן מציעה
גירסת סטיישן גם בארץ). ואולם, בתחום אחד מצליחה 508 להמשיך את
שושלת 405 ו-406: יכולת השילדה. הנסיעה נוחה מעט מזו שבגרמניות וההגה
הבשרני, שקצת מעצבן בנסיעה עירונית, אפילו מתגמל בעיקולים. מבחינת
ניהוג, 508 מעוללת לפאסאט 2015 מה שעשתה 405 לפאסאט 1988. חבל
שההתנהגות העדיפה הזאת אינה מעניקה חוויית נהיגה ממכרת נוסח 405/6
והיא לא מספיקה כדי להכתיר את 508 כ"מכונית לנהג" או לשנות את התמונה
הכוללת.
פולקסווגן פאסאט
הפרונט המלוטש, ההיי-טקי, של הדור הנוכחי מיטיב עם הופעתה ומיצובה של
פאסאט אך עדיין קשה להכתירה כמכונית יפה או מושכת. נכון יותר להגדיר
אתה צורתה כעכשווית. עיקר כוחה נשאר בהנדסת תא הנוסעים, בו מופגן
באופן מוחשי, למראה ולמגע, פער הדורות מול שתי המתחרות הנ"ל מהעשור
הקודם. מאחר שמדובר בפולקסווגן, לא תמצאו כאן יציאות עיצוביות אוונגרדיות
וזיקוקין דינור (אלא אם תוסיפו 10K שקל לגירסת 1.8 פרימיום היקרה עבור
לוח מחוונים דיגיטלי). בגירסת 1.4 הבסיסית אפילו הריפוד פשוט מדי, מערכת
השמע בינונית בביצועיה ומערכת המצלמות ההיקפית היא יותר גימיק מאשר
כלי עבודה יעיל. ואולם, תא הנוסעים מרווח, מואר ונוח לגישה, תכנון וביצוע
סביבת הנהג מעל לכל ביקורת ויש בה כדי להרחיב את דעתו של "המנהל".
בדקנו שתי גירסאות, 1.4 הבסיסית ו-1.8 היקרה, שתיהן מצויידות במנוע טורבו
ובגיר רובוטי חכם ונמרץ, וקיבלנו שלוש מסקנות ברורות: ראשית, ברמת
הביצועים של 1.4 אין שום יתרון ממשי ל-1.8 (בה פעולת קיקדאון אגרסיבית
ולא רהוטה עבור מכונית מהסוג הזה); שנית, 1.8 ברמת גימור Premium
יקרה מדי וסוכך הסאנרוף – הפריט המהותי היחיד המבדל אותה מרמת
Comfortline - לא מספיק אטום; ולבסוף, שמחנו מאוד לגלות, שפאסאט
הנוכחית הרבה יותר מהנה לנהיגה מהדור הקודם. אין ספק, הפחתת המשקל
המשמעותית של הפלטפורמה המודולרית משלמת דיבידנד לא רק בביצועים
ובצריכת הדלק. השילדה אמנם יכולה לקבל שיעור או שניים מ-508 בהילכות
כביש, אבל היא כבר לא אדישה ומבאסת. פאסאט היא מכונית ששמחה לשתף
פעולה עם נהיגה נמרצת והתנהגותה היציבה משרת בטחון בכל כביש. גם
נוחות הנסיעה טובה למדי, אם כי לא מצטיינת; אולי מערכת מיתלים אדפטיבית
היתה משפרת אותה.
סקודה סופרב
לעומת הפאסאט, סופרב כן מצויידת במערכת מיתלים אדפטיבית - יחד עם
בקרת מצבי נהיגה - החל ברמת הגימור Style (השניה מתוך ארבע). שתיהן
עובדות יפה, אבל לא כל נהג אנין מספיק כדי למצוא בזה הצדקה לתוספת
מחיר של 25 אלף שקל לעומת גירסת Ambition הבסיסית (אם כי זה אינו
הפריט היחיד המבדיל בין השתיים). גם בסופרב בדקנו את שתי גירסאות
המנוע, 1.4 ו-1.8 ליטר, וגם כאן לא מצאנו כל צידוק לבחור במנוע הגדול –
להיפך; מנוע ה-1.4 ליטר 150 כ"ס בסופרב (אך לא בפאסאט), מצוייד במערכת
"אקטיב צילינדר" חכמה לטובת חסכון בדלק: במצערת רפויה או קבועה, בין
1000 ל-4000 סל"ד ובמהירות של עד 130 קמ"ש, המערכת מנתקת שני
צילינדרים, בלי שהנהג יחוש בניתוק או בחיבור מחדש. צג בלוח המחוונים
מדווח על הניתוק, וזה בהחלט משחק נחמד לנהג המשועמם, בנוסף לבונוס
נאה של חסכון בדלק (עד 10 אחוז, לפי היצרן).
סופרב החדשה משתמשת בגירסה מוארכת של הפלטפורמה המודולארית
המשרתת את פאסאט (וגולף), וקשה שלא להבחין בדמיון באופי הנסיעה של
השתיים. מצאנו שפאסאט קצת יותר מהנה ולא פחות נוחה מסופרב; לא כאן –
ולא בביצועים הדומים – תמצאו את שובר העיסקה בבחירה בין שתי האחיות.
סופרב אמנם איבדה את עיצובה הייחודי יחד עם מיצובה כמכונית סאלון, אבל
יש לה לא מעט יתרונות על פאסאט, בנוסף לשתי מערכות הנהיגה הנ"ל: מרחב
אפילו נדיב יותר מאחור (כולל שני שקעים וחיבור USB), תא מטען שימושי
יותר (זהירות! הדלת החשמלית שלו עלולה להיפתח תוך כדי נסיעה עקב נגיעה
מוטעית במתג שבקונסול המרכזי – פאול בטיחותי חמור ומאוד לא אופייני
ליצרן), מערכת בלימה עירונית אקטיבית, ריפוד מושבים נאה יותר, חיישני
רוורס ברורים במקום מצלמה גימיקית, שפע תאי אחסון ומערכת שמע מצויינת,
פיצוי על צליל מנוע לא הכי נעים ובידוד רעשי כביש ורוח שאינו מושלם.
 
ובחירת המנהלים היא:
המונח "מכונית מנהלים" קצת מטעה: לא רק מנהלים קונים מכוניות משפחתיות
בגודל מלא, גם בעלי מקצועות חופשיים, בעלי באסטות ובעלים של נשים
אמידות נוהגים לנהוג במכוניות מסוג זה. אם לשפוט לפי מה שמכונה אצלנו
מכוניות מנהלים, המנהל הישראלי הוא די פוץ. קשה למצוא מכונית יותר
מהוגנת, יותר מרובעת, יותר אמצע-הדרך מזו בה בוחר המנכ"ל למצות את
הצ'ופרים הבאים עם המעמד. מכונית כזאת – תמיד אוטומטית, כמובן - מבצעת
היטב אך נמנעת, כאילו במכוון, לגעת באיזושהי נקודה מתחת לקו המצח של
הנהג. בגירסתה הישראלית, מכונית המנהלים המקובלת פשוט מסכלת כל
אפשרות למעורבות אמיתית במלאכת הנהיגה, כאילו אומרת לנהג - עזוב
שטויות, הפעילות הארצית הזאת קטנה עליך, אני מאפשרת לך לפנות את
הראש לדברים חשובים באמת. מדד המניות, למשל.
כדי לשים יד על הגה עור של מכונית מנהלים מהנה ומתגמלת לנהיגה צריך
כבר לפרוץ את מחסום 300 אלף השקל וללכת אצל סיגמנט הפרימיום. בסקירה
הזאת, כשהמחסום נמוך ממאתיים אלף, אפשר לשכוח מסעיף חדוות ההגה
ולהסתפק בנוחות, שימושיות, איכות – והרגשה טובה מזו שמוצאים במכונית
משפחתית זולה יותר. אפילו צמד עזרים, שאמור להיות מצרכי יסוד בקטגוריה
הזאת – ולא רק בה – בלימה אוטומטית בעיר (ציוד תקני רק בסופרב) ובקרת
שיוט אדפטיבית (מוצעת רק בסופרב מגירסת Exclusive ומעלה), אינו חלק
אינטגרלי בחבילה. בראש הסקירה הזאת מתייצבות ללא קושי שתי מכוניות
חדשות יחסית, שהגיעו ארצה רק השנה.
אז זאת פאסאט או סופרב? התחרות צמודה, צמודה מאוד, וקשה לומר שיש
כאן מנצחת ומפסידה. אם המרחב והבגאז' העדיפים של הסקודה אינם בראש
סולם העדיפויות, נהנית הפולקסווגן מיתרון קל שבקלים. בקהל המטרה שלהן,
מעטים יבחינו באותו הפרש זעיר באיכות ובהנאה, אבל הוא בכל זאת קיים.
משוגעים, רדו מהגג!
האם כבישטח גבוה ואופנתי יכול להציע אלטרנטיבה למכונית מנהלים טובה?
התשובה שלילית, באופן חד-משמעי. לא ערכנו מבחן השוואתי ישיר בין נציגי
שתי הקטגוריות; לא היה בכך כל צורך. במקביל לעריכת סקירה זו ביצענו
נסיעת התרשמות ממצה בנציג הבולט של רכבי הכבישטח הגדולים (מחוץ
לקטגוריית הפרימיום), קיה סורנטו בנזין. הוא אמנם מציע תנוחת ישיבה
גבוהה ואופציה של שורת מושבים שלישית, אבל בכל מה שקשור לאיכות
הנסיעה והנהיגה, לביצועים, לנוחות, להנדסת האנוש ולאותו נכס סופר חשוב
במכוניות מנהלים, Feel Good Factor , סורנטו החדש – והמשופר
משמעותית לעומת קודמו – פשוט נמצא בליגה נמוכה יותר.
כבישטח פחות מגושמים, כמו סובארו פורסטר, לא משנים את התמונה (הוא
לפחות מציע קצת יכולת שטח...). למעשה, זה כלל לא משנה אם מדובר
בסורנטו או סנטה-פה, בפורסטר או אאוטלנדר – או בכל כבישטח אחר באותה
קבוצת מחיר. המבנה הגמלוני, המשקל הכבד והייעוד הכפול גובים את מחירם.
מחירה הגבוה של אופנה חלולה.
לא שאין חלופה אטרקטיבית למכונית מנהלים. בין פאסאט לסופרב יצא לנו
לערוך נסיעת מבחן בגירסה החדשה של פולקסווגן גולף, עם מנוע 1.4 ליטר
150 כ"ס – אותו מנוע המותקן בפאסאט ובסופרב (אך ללא מערכת ניתוק
הצילינדרים). חיצונית זו אמנם אותה גולף נדושה למראה, המושב האחורי שלה
קצת פחות מרווח והבגאז' פחות גדול, אבל היא נוחה מאוד, שקטה, בנויה
לתלפיות, זריזה וחסכונית יותר מאחותה הגדולה (באופן תמוה, בניגוד למכוניות
המנהלים אין בגולף פליפרים להעברת הילוכים), והיא גם זולה משמעותית –
רק במחיר, לא בתחושה.
  |
|
נטקאר בפייסבוק
