מבחנים

- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -

בימים אלה, כשמכוניות קומפקטיות עממיות מציעות הרבה יותר איכות ואבזור, 
קטגוריית הקומפקטיות פרימיום מתקשה להצדיק את קיומה. זוג גרמניות, 
יריבות בדם, באות להוכיח שהן לא סתם עוד פורד פוקוס עם תג מחיר מנופח.
לחובבי ההגה, גרמניה מסמלת מכונות נהיגה מהליגה הגבוהה ביותר, בעיקר 
בזכות השילוש הקדוש - אודי, מרצדס וב-מ-וו - מותגי פרימיום שייצרו מכוניות 
עם אדרנלין בתא הכפפות עוד הרבה לפני שהאמריקאים למדו מהו הגה 
והאיטלקים מצאו את דרכם החוצה מהמוסך. בנוסף לקרבות קרבון-בקרבון על 
מסלולי אליפות DTM האקסלוסיבית שלהן, שלושת היצרנים הגרמנים מתחרים 
היום על האמריקן אקספרס פלטינום של הלקוח בר המזל בעזרת מיגוון חסר 
תקדים של דגמים, החל מספינות פאר ועד למיני קטנטנות. כמעט שאין 
קטגוריה שלא זוכה לייצוג מרשים במשפחות הדגמים הענפות של שלוש 
הגרמניות.

מרצדס אוחזת בסמל הראוותנות המועדף על סוחרי מניות ועגבניות, 
ב-מ-וו פונה למחפשי הנאה מנהיגה (לפני עידן X6 של משפחות הפשע) ואודי 
מדברת לשכלם של מהנדסים עם משקפיים מרובעים החפצים בשפיץ 
הטכנולוגיה. במבחנים קודמים לקומפקטיות "פשוטות" גילינו, שחלק מהזולות 
בקטגוריה יכולות להשתוות אפילו למכונית חצי-פרימיום כמו VW גולף, אשר 
כיכבה עד היום כאמת המידה במשפחת הקומפקטיות. לא יכולנו לעצור שם 
והיום אנחנו מנסים להשיב על השאלה, האם מכוניות כמו סיאט לאון ומאזדה 3 
יכולות להתחרות בפסגה הגרמנית, היוקרתית, של הקטגוריה.

כדי להשאיר את התחרות הוגנת לא השתוללנו יותר מדי במחיר והסתפקנו 
באודי ובב-מ-וו עם המנועים הבסיסיים (אך ברמת הגימור הגבוה). למרבה 
הצער, מרצדס A בסיסית לא היתה זמינה לעימות והגירסה שכן הצלחנו להשיג 
היא A200 עם אבזורAMG  שעולה כמעט כפליים ולא מתאימה למבחן הנוכחי 
(היא נאלצת להסתפק בתיבה עם קצת שלג בסוף הכתבה). 

אודי A3 משתמשת בפלטפורמה המודולארית החדשה (MBQ) של קונצרן 
פולקסווגן. בדיוק כמו לאון וגולף אך בשונה מהן, גם הגירסה הבסיסית של 
האודי מצויידת במיתלה אחורי נפרד, שמעניק נוחות נסיעה וניהוג עדיפים 
(מעבר לים קיימת גם אופציה לבולמים מתכווננים). 50 אלף שקל מפרידים בין 
הסיאט לאודי ולא צריך לחפור עמוק מדי כדי למצוא עוד כמה הבדלים בין 
השתיים. העיצוב החיצוני לאו דווקא לטובת האודי והוא מאופק מדי, תא 
הנוסעים נראה כאילו נשדד בזה הרגע ולמעט פתחי מיזוג בצורה של מנועי 
סילון ושלוש חוגות השולטות על המזגן, חסר משהו לבידור העין. השליטה על 
מסך המגע הדק והנשלף מתבצעת דרך ממשק לא הכי אינטואטיבי השוכן 
במשענת היד המרכזית. בדיוק כמו במאזדה  3. ועדיין, בלאון יותר נוח להחליף 
תחנה ברדיו. למרות שלא ביצענו את נסיעת המבחן ראש בראש עם הסיאט, 
הבדל נוחות הנסיעה הקטן והפרש כוחות-הסוס המזערי (17 ליתר דיוק), אינם 
מוחשיים מספיק כדי להצדיק את פער המחירים בין השתיים. האודי לא מפגינה 
מספיק "איכותיות" ולא ממש הצליחה לשכנע אותנו לבחור דווקא בה ולא 
באחותה הזולה. 

מאז ומתמיד היתה לי חולשה לבימרים. שילוב פשוט של הנעה אחורית, גיר 
ידני ומנוע שישה צילינדרים טורי אטמוספרי הוא מתכון בטוח להנאה מירבית. 
מחבקי העצים פחות אהבו את זה ומכיוון שהם רבים יותר ממחבקי ההגאים, 
אני מוצא עצמי בב-מ-וו 116 עם מנוע ארבע בוכנות מטורבת ודי חלשלוש 
(136 סוסים), גיר אוטומטי עם לא פחות משמונה הילוכים (אחד שלם יותר 
מהגיר הרובוטי שבאודי/לאון), והקצפת שבדובדבן – הגה חשמלי. לפחות 
ההנעה האחורית נשארה בשלמותה ומשאירה מקום להיות אופטימי. 

'המחיר לא בריצפה, חבל שהריגוש לא באותה קומה'

בעוד שהציפיות שלנו לאיכות גרמנית חסרת פשרות גרמה לאודי להשאיר 
אותנו עם גבה מורמת וטעם מריר בפה, הבימר מצליחה להחזיר את ההגיון 
למשחק ומסמנת שאולי התיאשנו מהר מדי. היא איננה מושלמת; במבחן 
הסטטי היא אפילו מפסידה לאודי – היא פחות מרווחת, אין לה פליפרים 
להחלפת הילוכים, היא פחות נאה למראה, גג השמש שלה קטן יותר, הריפוד 
דמוי העור העוטף את המושבים מבייש סטנדרטים גרמניים קודמים ולמרות 
שאין לה גלגל רזרבי, תא המטען זהה בגודלו. עם כל המגרעות הללו, ההרגשה 
הכללית עדיפה בהרבה, עבודה הרמונית של תנוחת ישיבה טובה, גלגל הגה 
קטן ובשרני יחסית, מערכת מיתלים מעולה ושקטה, עיצוב פנימי מוצלח והנעה 
אחורית יוצרים תחושה כללית של איכות עדיפה אבסולוטית. הבימר הקטנה 
מתנהגת ומרגישה ממש כמו אחיותיה הגדולות, בעוד שהאודי לא מצליחה 
להתנער מהעובדה שהיא פשוט לאון בבגדי עור. לא בושה אבל גם לא ממש 
ב-מ-וו סדרה 3. 

אותו מנוע ארבע בוכנות אכן לא עושה כבוד למעמד ואינו מאפשר יותר מדי 
הנאה אחורית, אבל בה בעת דואג להשאיר אבק לאודי, הן ביציאה מהמקום והן 
במהירויות עקיפה. אבק זה בא כמובן על חשבון שתיית הבנזין של הבימרית 
ובכל שלבי המבחן (אפילו שהשתמשנו במצב ECO-PRO המבטיח נפלאות) 
היא צרכה 15 אחוז יותר דלק מהאודי. 

לקראת סוף יום המבחן, כשהשמש צובעת את השמים בכתום והכבישים 
המפותלים נראים כמו ציור שמן דמיוני, קלטתי שמכוניות אלו הן חלומו הרטוב 
של כל צעיר בגילי, אבל אינן מצליחות לעורר בי הנאה מיוחדת או אפילו חיוך 
מטופש. המחיר לא בריצפה, חבל שהריגוש לא באותה קומה. 

ישנם שלושה דברים הגורמים לאנשים מסויימים לקנות אודי ולא סיאט: הסמל 
בחזית, הסמל מאחור, והכי חשוב – הסמלון הקטן על מחזיק המפתחות, 
שמונח בצורה אסטרטגית על השולחן. אם אתם לא נמנים על אנשים אלו, סיאט 
לאון או פולקסווגן גולף יהיו קניה חכמה יותר מ-A3 . רוצים סמל וגם מכונית? 
הקומפקטית של ב-מ-וו עדיפה על זו של אודי. ואם אתם מעוניינים גם ליהנות 
קצת מהנהיגה ועל הדרך גם לזרוק קצת זנב בכיכרות, תעשו לעצמכם טובה 
ותגדילו בשקל-תשעים את הבימר החדשה שלכם ל-118 החזקה משמעותית.