מבחנים

- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -

למרות שנולדתי לדור הפלייסטיישן ולא הפטיפון, גדלתי על סיפורים ואגדות 
אודות מכוניות קטנות וזולות שמספקות טונות של הנאה, לרוב הן היו מכוניות 
צנועות וקלילות עם מנוע חזק רק במקצת ממהדורת הפלוני שלהן. קטנטנות אך 
פרקטיות, מכוניות כמו פיג'ו 106 וסיטרואן AX היו כרטיס הכניסה של חובבי 
הגה מתחילים, דרכן למדו מהו הגה ומהי הנאה - ללא צורך בהנעה אחורית. 
היום, בעידן זיהום האוויר ודירוגי בטיחות, הנאה מנהיגה היא לרוב מילה גסה 
וטוב חיבור בלוטות' טוב מהגה טוב. לחובבי רכב צעירים לא נשארו הרבה 
אפשרויות לקנות אוטו חדש מהנה לנהיגה בלי להיכנס לחובות בשוק האפור 
ונדיר למצוא אקסמפלר אייקוני מהעבר במצב ראוי לנהיגה (בואו נודה על 
האמת, הן לא הזדקנו בכבוד), ועל מכוניות "רגילות" אין על מה לדבר כלל; אם 
פעם אפילו הגירסה הסטנדרטית של פג'ו 306 הצליחה לדגדג את קצות 
האצבעות, לא זה המצב היום. תעשיית הרכב בודדה כל גרם של הנאה 
מהדגמים לפשוטי העם ושמות כמו אלפא או פיאט שבזמנים הטובים עוררו 
מינית כל חובב הגה, כבר לא מבטיחים מאומה.  

למזלנו, עדיין קיים קומץ מכוניות קטנות (אבל לא קטנות מדי כמו אבארט 500), 
בתקציב הגיוני שנולדו בדיוק במטרה לספק אנשים מוזרים כמונו שאוהבים 
משום מה את את מטלת הנהיגה. בעוד שהגירסאות הרגילות שלהן פושרות 
כמו תה בן שעתיים, רנו קליאו, פיג'ו 208, אופל קורסה, סיאט איביזה, אלפא 
מיטו ומיני קופר (היחידה שגם גירסת הבסיס שלה מהנה) מציעות חבילות 
ספורט מתוגברות ומסוקסות. ויכוח של שני דורות, אבא ובן, על טהרת הנהיגה 
ומה צריך או לא צריך להיות באוטו, הביא אותנו לכביש הררי עם שתי מכוניות 
קטנות, ספורטיביות ו...אוטומטיות. בחרנו בצמד ספורטיביות שבכל מקרה 
קיימות רק בגירסתן האוטומטית. רנו קליאו RS CUP ומיני קופר S (למיני קיים 
דגם ידני אך לא בארץ). נכון, אפילו פרארי משתמשת היום רק בגיר אוטומטי, 
ומבטיח לכם שלא תדרשו גיר ידני במרצדס AMG סופר-חזקה אך במכוניות 
הצ'בק קטנות וספורטיביות הדבר נחשב לחצי טאבו. שתי המתמודדות שלנו 
בטוחות במאה אחוז שאין שום צורך בדוושה שלישית. לקחנו על עצמנו את 
העול וחיממנו מנועים כדי לבדוק האם גיר ידני אכן מיותר בעידן האייפון. 

רנו קליאו ספורט הראשונה נולדה בסוף שנות התשעים לאחר שדילגה על הדור 
הראשון של קליאו (למעט כמה אלפי מכוניות במהדורת וויליאמס מוגבלת) וישר 
קיבלה מקום של כבוד על פודיום הספורטיביות הקטנות, מאז היו עוד שני דורות 
משובחים ולכולם מכנה משותף; מנוע 2 ליטר אטמוספרי, משודך לגיר ידני 
בלבד. הדור היוצא של הקליאו ספורט היה מהנה ומהוקצע עד מאוד, עם 
שילדה מעולה, הגה בשרני ומנוע ספרטני אך לא היה להיט מכירות גדול 
בישראל מכיוון שהיה דל מאוד באבזור וצוייד בתא נוסעים אפור ומיושן.

במהלך אופנתי, קליאו החדשה החליפה את המנוע האטמוספרי לטובת אחד 
קטן יותר בעל מגדש והתיבה הידנית הוחלפה באחת רובוטית כפולת מצמד 
(ולא, אין אופציה לידני). בניגוד לקליאו הקודמת, החדשה מגיעה אך ורק 
בתצורת חמש דלתות פרקטית יותר אך סקסית פחות. לקחו לנו את מורשת 
הקרב ובתמורה העניקו לנו את עיצוב הפנים הצעיר והמשודרג של קליאו 
החדשה, והוסיפו לנו בורר מצבי נהיגה (רגיל, ספורט ומירוץ). קיימת גם אופציה 
לתצוגת נתונים כגון כוח ג'י, זמני הקפה ועוד, אבל היא לא מוצעת בארץ.
הקליאו התייצבה למבחן בגירסת קאפ שלה, עם ג'נטים 18 במקום 17 אינץ' 
בספורט הרגילה, מיתלים מוקשחים ב-30 אחוז ומונמכים בשלושה מילימטרים 
שלמים (תוספת של עשרת-אלפים שקל). שתי הגירסאות מצויידות בדיפרנציאל 
מוגבל החלקה ממוחשב (שפועל בעזרת הבלמים ולא בעזרת נעילה מכנית כמו 
בקונספטים דומים). 

על פניו מדובר באוטו מושלם. מורשת ספורטיבית עשירה, מערכות בידור 
עדכניות, מרחב לנוסעים ומראה עתידני. אז מה כבר יכול למנוע ממנו להצליח 
הפעם? מספיקה שהות של דקותיים בתא הנוסעים של הקליאו כדי להבין 
שמשהו רע עובר על מחלקת בקרת האיכות ברנו. סביבת הנהג כמעט זהה לזו 
של קליאו הרגילה, והתוצאה היא איכות נמוכה. שלל פלסטיקים מכרכשים, 
טריקת דלת חלולה וכפתורים משוחררים גורמים לנהג להרגיש כמו פיל בחנות 
חרסינה. לוח המחוונים לא קל להבנה במבט חטוף והספידומטר מוצג בצורה 
דיגיטלית בלבד. 

כאילו כדי לזרוע מלח על הפצעים, לאחר שלקחו ממנה את הגיר הידני התקינו 
רנו בקליאו בורר הילוכים מגושם, זול ולא נעים לתפעול. חלון הנהג אגב, הוא 
היחיד שעובד בלחיצה אחת (עדות מוחשית לשת"פ עם ניסן?). במצב הנהיגה 
הרגיל שלה, קליאו RS די שקטה ומאופקת, הגיר קצת מפקשש בעיר (בייחוד 
ברברס) ומיתלי הקאפ אמנם נוחים יחסית אך גם הם לא חפים מרעשים 
בנסיעה על בורות ובליטות. בהיותה מבוססת על מכונית די מרווחת יחסית 
לקטגוריה, גם בגירסה הספורטיבית יש 5 דלתות ובניגוד לרוב המתחרות היא 
מאפשרת הסעה נוחה של אנשים בגודל אמיתי במושב האחורי. 

לאחר שחשה את האכזבה שלנו היתה הקליאו נואשת להוכיח את עצמה 
במגרש הביתי שלה - כביש נהיגה מפותל אשר יאפשר לשילדה לפרוח. קצת 
על בורר מצב הנהיגה: מצב ספורט מזרז את פעולת המנוע והגיר ומפחית את 
התערבות בקרת היציבות, מצב מירוץ מבטל לגמרי את אותה בקרה אך הוא 
מתאפשר רק במצב תפעול ידני של הגיר, ומוסיף צפצוץ מעצבן המתריע 
כשמתקרבים לסוף מד הסל"ד (כמו באימפרזה STI של פעם, אבל הרבה פחות 
נעים). קיימת גם בקרת שיגור לצורך זינוק מהיר, אבל היא דורשת מספר 
פעולות כאילו מדובר בהכנות לשיגור טילים ועד שהיא נכנסת לפעולה - הבחור 
שבאיביזה קופה השכנה ברמזור כבר המשיך הלאה בחיים. 

במצב מירוץ תוקפת RS את עיקולי הכביש המגוון, שיודע לסחוט את האמת 
מכל שילדה ומנוע. הקצב מהיר וההרגשה בסדר, אבל ממש לא עומדת בציפיות 
הגבוהות שיצר הדור הקודם. הגיר הרובוטי לא ממש זורם עם הנהג בשום מצב 
נהיגה ומנוע הטורבו קצת חסר זעם. האוטו עצמו משדר תחושה הרבה יותר 
שמנה ונדמה שהוא קצת מרחף על גבי האספלט ולא ממש מחובר אליו כמו 
שמותר לצפות. בין עיקול לעיקול המהירות גוברת ורעשי הרוח מעלים שוב את 
הארומה הזולה של הצרפתיה הפושרת. 

בהבנה שהצרפתים קצת התבלבלו עם כל הקטע של ההנאה, יצאה מהפיטס 
ב-מ-וו קטנה עם בודי של מיני כדי להוכיח שהבליץ במונדיאל היה רק 
ההתחלה. מיני קופר החדשה מבוססת על פלטפורמה טריה לבית ב-מ-וו אשר 
תשמש את דגמי ההנעה הקדמית של המותג הבווארי (כן, בימר עם הנעה 
קדמית). הפעם יושב בפרונט מנוע גרמני אסלי במקום המנוע המשותף עם 
פיג'ו בדגם הקודם. השילדה החדשה ארוכה בעשרה ס"מ ורחבה בארבעה 
לעומת הקודמת והמיני כבר הרבה פחות מיני. הדבר היחיד שנשמר הוא 
העיצוב הייחודי. קופר החדשה יורדת לפרטים הקטנים באופן אובססיבי והנדסה 
מעוצבת למופת נמצאת בכל פינה, החל מגלגל ההגה ועד לפיית התדלוק.

נדוש ככל שיהיה, עיצוב המיני עדיין מצליח להעלות חיוך ומבט מרוצה על כל 
צופה, במיוחד בצבע צהוב-חלמון-ביצת-חופש עם נגיעות כרום מחמיאות 
שלבשה באלגנטיות מכונית המבחן. בניגוד לתא הנוסעים ברנו, סביבת הנהג 
במיני מיוחדת ומרשימה אך במבט ראשון עלולה מעט לאיים עם הקונסולה 
המרכזית המעוטרת בנורת לד עגולה, שניתנת לכיוונון לפי מצב רוח הנהג - 
החל בתאורת אווירה בשלל צבעי הקשת וכלה במד טורים שפועל בתיאום עם 
המנוע. גימיק מיותר לכאורה, אבל הוא מבליט מצויין את האופי הצעיר והשמח 
של המיני. אותו עיצוב חדשני לא מדלג על שום פריט בתא הנוסעים ובשילוב 
עם תצוגות ובקרות הלקוחות הישר מדגמי הדגל של ב-מ-וו, לא נופלת המיני 
באיכותה משום מכונית העולה כפליים. ההתרשמות מתעצמת כאשר משווים 
אותה, לקליאו שנראת כמו חיקוי סיני לקופר העמידה. 

בניגוד לקליאו, במיני לא תקבלו דלתות מאחור (דגם 5 דלתות של הקופר נולד 
בימים אלו ממש), אבל היא פחות צפופה מהדגם היוצא ואלא אם הנהג הולנדי, 
אפשר לדחוס בה ארבעה מבוגרים בנוחות סבירה. דגם הS  מצוייד במנוע
2.0 ליטר טורבו 192 כוחות-סוס וגיר אוטומטי קונבנציונלי (לפי מיני, הגיר יותר 
ספורטיבי מזה שבגירסת קופר הרגילה בעלת 136 כ"ס), עם מנופי שליטה 
מההגה. מכונית המבחן הגיעה עם חבילת PURE LED מיותרת לגמרי 
שהוסיפה לה - עבור 30 אלף שקל! - חישוקי 17 במקום 16 אינץ', גג שמש 
כפול ופנסי LED . 

בדומה לקליאו, גם מיני מציעה לנהג שלושה מצבי נהיגה: חסכוני, רגיל וספורט. 
בחירה במצב ספורט תעלה לוגו של המיני במסלול מירוצים על מסך 
המולטימדיה עם הכיתוב המבטיח maximum go-cart feel (הגיע המשיח!), 
פעולת המנוע והגיר מזורזת, ההגה נהיה ג'ינג'י עצבני וסאונד טוב מתחיל לצאת 
מהאגזוז בליווי בק-פיירים קטנים ומגרים. מיתלי המיני קשים (בחו"ל מוצעת 
אופציה של מיתלים אדפטיביים) ונוחות הנסיעה לא טובה במגרש המשחקים 
העירוני (אבל עדיין יותר סבירה מזו שבמכוניות כמו מיטו תלתן-ירוק ואופל 
קורסה OPC). למרות שהיא יותר קשיחה מהקליאו - כן, גם מגירסת קאפ 
המוקשחת - משדרת קופר S מוצקות ועמידות מרגיעה על פני מהמורות, בניגוד 
לרנו שמאיימת להתפרק וגורמת לנהג נקיפות מצפון.

קאט דה בולשיט. בכביש הדורשני, המנוע וגיר 6 המהירויות של המיני עובדים 
בצורה נהדרת, כמעט טוב כמו הגיר 8 מהירויות המדהים של ב-מ-וו וקופר S 
מוכיחה שהיא ממש לא אוטו לקוסיות. במצב ספורט ההגה זריז בצורה 
שמתאימה לעיקולים איטיים או לכיכרות העיר אך במהירות גבוהה צריך 
להתרגל לנשיכה המפתיעה שלו. מזל שבקרת היציבות ניתנת גם לניתוק חלקי 
ולא רק מלא. לא לוקח למיני הרבה זמן לברוח מהקליאו והנהג מתוגמל בפידבק 
מהשילדה אך פחות מההגה, שנותן תחושה שהוא קצת מזוייף. במהירות 
גבוהה נהנים מחסרונו של רעש הרוח המטריד בקליאו אך הבידוד הטוב מעלים 
איתו כמעט לחלוטין את סאונד המנוע, ממנו נהנים במהירות נמוכה. 

על גבעה סמוכה, עומדת לה וצוחקת תיירת צנועה בשמלה לבנה. "לא צריך 
צבע צהוב בוהק של פורמולה 1 כדי ליהנות, ומה הקטע עם הגיר חבר'ה?" 
צועקת לעברנו פורד פיאסטה ST. לפי מקורות זרים זו מלכת הקטגוריה הבלתי 
מעורערת אך היא לא נמכרת בישראל, אחת מתוך שתיים בלבד שהגיעו בייבוא 
אישי הופיעה כאורחת המבחן, כדי שלא נחשוב לרגע שמצאנו תחליף לנוסחה 
הקלאסית הוותיקה, שלא מוותרת על גיר ידני.

בעזרת רגל שמאל שכמעט שכחה כבר מה תפקידה, מטפסת פיאסטה במעלה 
סולם ההילוכים תוך התרברבות בסאונד מנוע, שמתוגבר באמצעות צינורית 
השולחת את גלי הקול לתוך הקוקפיט הישר ממערכת הפליטה. אין מצבי נהיגה 
ואין מערכות שיגור, בקרת היציבות מתנתקת ו-ST נכנעת לנהג כמו גור כלבים 
השוכב על גבו. הרמוניה מושלמת בין הסרן האחורי לטוסיק, הגלגלים הקדמיים 
לידיים והמנוע לאוזניים מאפשרת לאדם להתאחד עם המכונה ולרקוד על 
האספלט בדיוק כמו בסיפורים אודות אותן מכוניות אייקוניות מהעבר. נכון, 
ההגה החשמלי לא מספק פידבק כמו הגה חסר תגבור בשנות השמונים או הגה 
הידראולי בשנות התשעים, אבל השילדה והגיר מפצים על הפער. מנוע הטורבו 
1.6 ליטר מעט חלש מזה שבצמד האוטומטיות ומפיק 182 כ"ס בלבד, מה 
שגורם לפיאסטה להשתרך מעט מאחור, אבל למי אכפת. המטרה  - שנוטה 
להישכח אצל יצרנים הנלחמים על שיאי מהירות דביליים בנורבורגרינג - היא 
הנאה ולא מהירות הקפה. ובתחום החושני הזה עושה פיאסטה למיני ולקליאו 
בדיוק מה שעשתה אחותה הגדולה פוקוס ST לגולף GTI. 

אבל רגע, חכו שניה לפני שאתם רצים להזמין אחת בייבוא אישי. פיאסטה 
אמנם מחליפה את קליאו הקודמת בתור מלכת הנהיגה אך תפסה את גם 
מקומה בחטא המקורי; סביבת נהג פרימיטיבית, אפרורית והנדסת אנוש 
כושלת. כאשר לא מרוכזים בכביש ונלחמים על אחיזה, פיאסטה ST היא מקום 
די מבאס לבלות בו, אפילו עם מושבי ריקארו נהדרים (אופציה). ואולם, פיאסטה 
הצליחה לחדור לליבנו ואין ספק שלאותן שעות ולאותם קילומטרים של נהיגה 
אמיתית היינו בוחרים בה מתוך השלוש (היא גם זולה ב-25 אלף שקל 
מהקליאו). חבל שבתור אוטו ליום יום היא לא מספיק מעודנת ומסבירת פנים, 
מה שמשאיר את מיני קופר S בעלת היופי והאופי לחטוף את הכתר ולטוס 
לעבר האופק. 

משפט אחרון על צריכת הדלק. גיר אוטומטי מיושן כמו במיני הוא שתיין גדול 
לעומת הרובוטי שבקליאו, לא? לא; המיני והפיאסטה שתו בדיוק אותה כמות 
דלק, בעוד שהקליאו צרכה כמעט 25 אחוזים יותר בנזין בכל שלבי המבחן. 
אפילו במשאבה מגיע למיני צל"ש.