צו האופנה הוא ג'יפונים. למשפחתיות הקלאסיות יש שתי
אפשרויות: להניף דגל לבן או להראות לצעירות מי הבוס
- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -
לו היו לה גלגלים, למשפחתית הקלאסית שעד לא מזמן היתה ברירת המחדל
בשוק הרכב הישראלי, היה עליה לקום ולהילחם על זכות הקיום שלה מול עדרי
הג'יפונים שכבר כבשו את רוב העיר. הסבתא היתה חייבת לשלוף את כל
הקלפים ולעשות שמיניות באוויר בניסיון לשכנע את הנהגים, שדווקא בה הם
צריכים לבחור, ולא בחבורת הצעירות עם העקבים המוגזמים.
סקודה אוקטביה ומאזדה 3 הן משפחתומטיות קלאסיות, אבל לא לגמרי; לא
רואים עליה, אבל לסקודה יש למעשה תצורת הצ'בק ולא סדאן וגם המאזדה
מבוקשת יותר דווקא בתצורת הצ'בק, שלדור הקודם שלה ערכנו מבחן כפול.
שתי המשפחתיות האלו נהנו כאן מפופולריות הרבה לפני שהשחקנים הגבוהים
עלו למגרש, אבל כדי לא להיבלע היום בצונאמי האופנתי, הדור החדש של
שתיהן צריך להיות לא פחות ממרהיב, מופת על גבי אספלט, שעיקר עיסוקו
פינוק הנהג והנוסעים - וגם לא לשכוח את התנועות הירוקות וצווי אופנה
עדכניים. האם יש להן את הניצוץ החיוני הזה?
היפנית והאירופאית נאבקות על אותה משבצת לקוחות ומחיר אך כל אחת פונה
לקהל די שונה; אוקטביה מבינה שמהות קודמת לצורה, לכן גודל תאי הנוסעים
והמטען מקבל חשיבות עליונה, הרבה מעל סעיף העיצוב והנחשקות. במאזדה
המצב בדיוק הפוך, העיצוב החיצוני והפנימי קיבלו עדיפות ברורה על איכות
החיים של הנוסעים וגודל המזוודות שלהם.
בפעם הראשונה שהצבנו סקודה אוקטביה מול מאזדה 3, במסגרת מבחן
קבוצתי גדול לחמש משפחתיות אי שם בתחילת העשור הקודם, התחרות של
הסקודה היתה קלה מדי; מכונית אירופאית חדשנית ומרווחת עם קומבו
מנוע/גיר פצצה מול אוטו יפני צפוף עם מנוע פרימיטיבי וגיר 4 הילוכים שהדבר
היחיד העומד לזכותו הוא שילדה שידעה להתנהג יותר יפה מהצ'כית סביב
העיקול. השנים חלפו, הפורמט הוחלף, אבל לא התוכן, כשכל אחת לקחה את
שק היתרונות שלה וניסתה למקסם אותם בצורה שרק היא יודעת. הסקודה
מנגנת בעיקר על המרחב ויחידות ההנעה; סטיישן חדש עדיין לא הגיע אלינו
אבל ארבעה מנועים כן; 1.0 ליטר 110 כ"ס, 1.5 ליטר 150 כ"ס, 2.0 ליטר
245 כ"ס ודיזל 150 כ"ס (לצי המוניות וניידות התנועה), כולם משודכים לגיר
רובוטי כפול מצמד 7 הילוכים.
 
הגירסה שנבחרה להתמודד עם המאזדה היא הבסיסית ביותר, 1.0 ליטר שלוש
בוכנות שמשתמש כסטנדרט בסוללות עזר 48 וולט כמו באופניים החשמליים
של שליחי וולט (מה שנקרא בטרנד הנוכחי היברידי-קל) ויחד הם מלמדים
אותנו סוג חדש של הדממה. אם מערכת עצור-וסע שגרתית יודעת לדומם את
המנוע רק במצב של עמידה במקום, המערכת ההיברידית-לייט באוקטביה
יודעת לכבות את הבעירה הפנימית בכל מצב של תאוטה, כלומר בהרפיית
המצערת, גם במהירות גבוהה, כך שאתם יכולים להתגלגל בכביש 6 במהירות
תלת-ספרתית מבלי להפליץ גרם פחמן מהאגזוז. בניגוד למערכת עצור-וסע
הרגילה, שאותה אפשר לנטרל בכל זמן, את מערכת הדממת התאוטה מנטרלת
רק נהיגה במצב "ספורט". עד כמה שזה נשמע מבאס, זה בעצם לא נורא בכלל
מכיוון שפעולתה רהוטה באופן גרמני; שלא כמו במערכות שגרתיות, ההתנעה
החוזרת נעשית כהרף עין וללא רעידות מיותרות והיא אפילו יודעת לזהות מתי
אתם רוצים מזגן חזק ולא מדוממת מנוע באופן עיוור. זה קצת תמוה, מכיוון
שאם קונצרן VW, אבי האוקטביה, היה באמת דואג שיהיה לנו קריר ונעים בקיץ
הם לא היו קוברים את פתחי המיזוג במרתף, מתחת למסך המולטימדיה. כן,
סקודה, אלופי הנדסת האנוש למעמד הביניים, החליטו שמיזוג אוויר פחות
חשוב ממסך המגע וכדי לקבל משב אוויר צונן לפרצוף המיוזע בחום הים תיכוני,
צריך לאסור על יד ימין לאחוז בהגה, פן תחסום את משב האוויר, ולהתרגל
לשבת בהטייה קלה ימינה. זו אולי תנוחת נהיגה טבעית לנהגי המוניות, אבל
מה איתנו?
בנוסף לארבעת המנועים, לאוקטביה גם ארבע רמות אבזור, אבל הבחירה
ביניהן בעייתית (RS הספורטיבית לא רלוונטית כאן): Ambition הבסיסית,
מכונית המבחן, לא מצויידת בלוח מחוונים דיגיטלי. Dynamic (שנבחנה
בנפרד) מקבלת את הצעצוע המבורך הזה, אבל בהיותה "ספורטיבית" היא
מקשיחה מיתלים ומונמכת ב-1.5 ס"מ (באף גירסה אין בולמים אדפטיביים),
מה שעושה אותה לטיפ-טיפה פחות נוחה וקצת יותר מצועצעת ולכן פחות
אטרקטיבית; Style מגדילה חישוקים ומנמיכה צמיגים לחתך 45 מופרז (הפוגע
בנוחות הנסיעה), עם אותו לוח מחוונים דיגיטלי ותוספת של פנסי Full LED
ראשיים והיחידה שמגדילה את מסך המולטימדיה מ-"8.25 ל-"10.0. רק אתם
יודעים כמה זה חשוב או לא, זה עבורכם.
בנוסף לבעייתיות הקריטית של מיקום פתחי המיזוג – ברמת דיל-ברייקר - גם
העובדה שאוקטביה זנחה את המיתלה האחורי הנפרד ברוב גירסאותיה (למעט
RS) לא תורמת לה נקודות ונוחות הנסיעה לא בעייתית אך גם לא טובה, אפילו
בגירסה הבסיסית שאינה מצויידת במיתלים מוקשחים או צמיגים נמוכים.
הנדסת האנוש המבריקה של הדורות הקודמים התפספסה גם היא בדרך לדור
החדש ותוכלו לגלות שהשליטה על בקרת האקלים מסורבלת, ומחשב הדרך
עוד יותר. גם ידית ההילוכים עברה הסבה לאלקטרונית קטנטנה והשימוש בה
עדין ולא טבעי, כששילוב הגיר למצב חניה נותן תחושה לא יותר סקסית
מהדלקת מיקרוגל.
 
כמו בהיפוך מראה, המעלות של הסקודה הן נקודות התורפה של המאזדה,
ולהיפך. העיצוב, איכות החומרים, הנדסת האנוש ותשומת הלב לפרטים
הקטנים הם ברמה אחרת במאזדה, שמשדרת תחושה פרימיומית בהרבה מזו
של הסקודה. ואולם היא צפופה, הכניסה והיציאה ממנה מסורבלות לאנשים
שאינם במימדים אסייתיים, אפילו בגירסת הסדאן תא המטען קטן עם פתח
מצומצם ושדה הראיה מוגבל בהרבה. רמת גימור לא תוכלו לבחור מכיוון שיש
רק אחת, וגם מנוע לא, אבל כן ניתנת לכם הבחירה - סדאן או קופה, כלומר עם
בגאז' בינוני או קטן. בסיס הגלגלים זהה אז את עניין הצפיפות - סליחה,
חמימות - זה לא משנה.
 
ישנם מי שישייכו זאת לאווירה הספורטיבית יותר שלה, שהיא אכן כזו, ואנחנו
אוהבים מכוניות ספורטיביות אך במקרה זה יש מקום לחשש מכיוון שהמאזדה
הזו משודכת למנוע ייחודי לארצנו עם טכנולוגיה בגימלאות וגיר אוטומטי
קונבנציונלי, על גבול הפרימיטיביות. מאזדה 3 מקבלת באירופה מנוע חדש
חסכוני וגם מנוע חדשני, אבל בארץ היא נאלצת להסתפק במנוע של הדור
הקודם, שהספקו אכן גבוה יותר. ומהיכן נתוני הביצועים שמפרסם היבואן?
מאחר שהמנוע הזה אינו משווק באירופה, לא סביר שהוא עבר ניסוי לפי התקן
האירופאי (באחד הדגמים הקודמים של מאזדה עלינו על טעות גסה בנתוני
הביצועים; היצרן הודה ליבואן על שהעמיד אותו על טעותו...). ביקשנו לראות
את מסמך נתוני הבצועים של היצרן – והבקשה עדיין תלויה ועומדת בין שמיים
לארץ, בין תל-אביב להירושימה. טוב, זה בטח הקורונה. היבואן מפרסם נתון
תאוצה אפס-למאה ב-8.5 שניות, 2 שניות תמימות מהיר מהסקודה...
מדוע אנחנו מתעקשים לצרף את הכינוי "פרימיטיבי" למנועים אטמוספריים
ולתיבות הילוכים שאינן רובוטיות כפולות מצמד (או ZF-יות מבית ב-מ-וו)?
הנה דוגמה מושלמת: למאזדה פי שניים נפח מנוע וחמישים אחוז(!) יותר
כוחות-סוס מאשר לאוקטביה, אך בעולם האמיתי היא אינה יותר מהירה או
זריזה. אז מה כן יודע הנפח הכפול הזה לעשות? לשרוף דלק - והרבה ממנו.
 
אנו לא נוהגים לפרסם נתוני צריכת דלק במבחנים השוואתיים אלא רק הפרשים
באחוזים, מכיוון שכל נסיעה, כל יום וכל נהג הם שונים, אבל הפעם המספרים
כל-כך מרשימים מצד אחד - ומבאסים מצד שני – עד שהחלטנו להגיש לכם
אותם כמו שהם:
בנסיעה עירונית תתקדם הסקודה 14.5 קילומטר לכל ליטר בנזין, לעומת
המאזדה שתגמא רק 9 קילומטר לליטר. לא צריך להיות גאון מתמטי או רואה
חשבון כדי להבין שזה הבדל מטורף עבור צמד מכוניות באותה קבוצה ובאותו
משקל. הבדל טכנולוגי טהור. מחוץ לעיר ההפרש היה קטן יותר, אבל לא
בהרבה: 35 אחוז.
אם הבוס משלם לכם את הדלק, ולא מפריע לכם לבקר במשאבות בתכיפות
גבוהה בהרבה, אפשר להמשיך הלאה לחלק הרטוב של המבחן - נהיגה! כאן
המכוניות הנמוכות והקלות (יחסית) הולכות להמריא ולתת לנו פאן שבג'יפונים
מסורבלים אפשר רק לחלום עליו.
אז זהו, שלא ממש. מאזדה 3 תמיד היתה המשפחתית עם השילדה הטובה
יותר, הספרטנית, זו שידעה להוציא מאיתנו חיוכים למרות מנועים חלשים
וגירים ארכאיים. 3 החדשה אכן יותר חדה ותזזיתית מאוקטביה, ובמצב
"ספורט" היא אפילו תעניק לכם ניחוחות דינמיים, אבל עם מיתלה אחורי חסכוני
(ליצרן, לא לכם) וצמיגים יומרניים מדי, קשה לתקשר עם המאזדה בצורה
ששווה את המאמץ – והיא גם פחות נוחה מהסקודה, רק קצת יותר שקטה. אין
מענה בשלוחה המבוקשת. לראשונה נוטשת המאזדה את המיתלה האחורי
הרב-חיבורי שעזר לה להצליח להפוך למה שהיתה, ומשנמכת, כמו האוקטביה,
למיתלה אחוד זול ומתפשר. בוז.
אוקטביה בגירסתה החלשה ביותר מופנמת על גבול המנמנמת ולמרות
שהמאזדה לא מצליחה לברוח לה, האווירה השוררת במושב הנהג המרווח
רגועה וחלקה בהרבה, עם פחות חדות מפוברקת ורעשי מנוע של פעם. שתיהן
יסיימו את המסע בלי להעניש את הנהג או הנוסעים, אבל אף אחת מהן לא
תעשה את זה טוב יותר מג'יפון עממי נוסח פיג'ו 3008. מצטער צמד, לא
הצלחתן לשכנע אותנו שאתן עדיין רלוונטיות, אז או שתתמקצעו או שתפנו את
הכביש.
 |
נטקאר בפייסבוק
