טור העורך

הוקם על ידי רוני אהרנוביץ' 1951-2021 נטקאר בפייסבוק
טור העורך
היי הג'יפ
הגל הראשון באופנת הג'יפים לא התחיל עם ג'יפונים
נכון לתמיד
נו, אז מה קונים?
מי הכי נמכרת, למי יהיה שוק, מי תהיה אמינה ומי בטוחה
רצח באוריינט
המלחמה בתאונות: עם הנהגים, לא נגדם
מכונית המאה
התחרות הרשמית - והבחירה שלי
מירוץ ירוק - חסכון בדלק
25 ק"מ לליטר? אכן
בראנז'ה
מותו של 'אוטו מגזין'
עיתון כותב לקוראיו - פרסומון למפרסמיו
עיתונות או יחצנות
המדריך הבלתי מצונזר לקריאת 'מבחן דרכים' בעברית
ההשקה
בווידאו זה נשמע יותר טוב
לידיעת באי אוטומוטור
'עיתונות הרכב' משת"פית עם האמרגן הנוכל
השקות רכב בחו"ל
גם למכוניות עושים פרמיירה
תחקירים
סקר: עמדת היצרנים בנושא הגה חשמלי
ההסברים והתירוצים: קלות החניה גוברת על חדוות הנהיגה
NCAP - ניסוי הריסוק נכשל במבחן
הארגון מסרב לגלות איזה יצרנים משלמים לו עבור הניסוי
יקחו לך את הרשיון
שמאלנים, נמאסתם (אבל לא על המשטרה)
מלחמתי בשודדי הנתיב המהיר וב'קורס לנהיגה מונעת' חוזרת לכנסת
אוננות והתנצלות בכנסת (אהרנוביץ VS חוטובלי)
נסיון לסכל חקיקת תעבורה דרקונית
להעיף את מארבי המהירות מהשוליים
מלכודות הלייזר בשוליים לא חוקיות ומסכנות את חיינו
בג"ץ ועצומה
בעד העלאת המהירות, נגד מצלמות המהירות
מקומון
התנצלות
גם השנה אני לא מפרסם נתוני מכירות
טור אורח. עיר בלי כבישים
עיר לא צריכה כבישים
חישוקים וצמיגים, אלפא וחרטא, כתבתבים ויבואנים
מקבץ סצינות משוק הרכב המקומי
טור אורח. פ"ח וצבע
גם אני נפלתי בטרייד-אין
שודדי הנתיב המהיר
מכת מדינה מעצבנת ומסוכנת. והמשטרה? מתעלמת
אג'נדה
קורונה? מולטימדיה סלולרית מסוכנת יותר
סכנה ברורה ומיידית
תפחדו – ותבחרו: אריאל או ישראל
תובנות של ערב בחירות
עיר ללא חניה
תכנית תנועה וחניה חדשה לתל-אביב
תערוכות רכב ז"ל (ומי יורשת אותן)
הספד על התערוכות הגדולות, שעל במותיהן נפלתי חלל
בחדר הלידה של המכונית האוטונומית
עדות ראיה מכנס היסוד לתכנית רצח המכונית, 1986
וישמן ישורון
מדור לדור הולכות המכוניות ומתנפחות
מסמך. הקשר שלי עם מימרן
התרומה של מימרן לא היתה כסף, אבל שווה יותר ממה שקיבל נתניהו
הולך ופוחת הדור
10 מכוניות מקוריות, שהמחליפות שלהן ניתקו את השושלת
סליחות
הפאקים שמקלקלים לנו את המכונית המודרנית
בטיחות? הצחקתם אותם
דרושים: מכונית המנטרלת סלולארי וחגורות באוטובוס
דצמבר 2015

שוב מלחמה בנהגים במקום מלחמה בתאונות?
אוננות והתנצלות בכנסת (אהרנוביץ VS חוטובלי)
הכנסת נקראה לאשר הצעת חוק דרקונית של משרד התחבורע.
ירדתי לירושלים כדי למנוע את רוע הגזירות, השלילות והפסילות
(וגם לנסות להעיף סוף סוף את הזחלנים המעצבנים מהנתיב השמאלי)

"אני מרגיש כמו גננת, שמבשרת לילדים שלא חסידות מביאות תינוקות" (ר'א')
בוקר מופז אחד התעוררה ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד), סגנית שר התחבורה,
וקרה לה מה שקרה לח"כ אוריאל לין (ליכוד) בדיוק לפני 30 שנה: היא
בשליחות קדושה. היא מצאה את נוסחת הקסם איך למנוע תאונות – והיא
תעניק לעמישראל את המתנה הזאת. בשנת 1984 בישר ח"כ לין, יו"ר ועדת
הכנסת לבטיחות בדרכים, שרק הגברת האכיפה והחמרת הענישה – כולל עונש
מאסר בגין עבירת חנייה – יפחיתו תאונות. חוטובלי נטלה מסקנות דומות של
צוות משפטטנים מטעם משרדי התחבורע, המשטרע והמשפחים משנת 2011,
קידמה אותן בממשלה ויזמה הצעת חוק ל"תיקון" 112 של פקודת התעבורה.
ועדת הכלכלה של הכנסת התכנסה ביום 27 באוקטובר 2014 כדי להכין את
הצעת החוק, שנועדה להחמיר את הענישה של נהגים עבריינים, לקריאה שניה
ושלישית. הנה כמה פנינים מהצעת החוק:

- הפקדת סכום הקנס המקורי בבית-המשפט כתנאי לזכות כפירה באישום;
- הכפלת הקנס לנהג שלא יודה באשמה ויורשע במשפט;
- פסילת רשיון ל-90 יום גם אם השוטר לא היה עד לביצוע העבירה;
- שלילת מינימום ל-90 יום על שורת עבירות, כולל "מהירות מופרזת קיצונית";
- הרחבת אפשרויות החרמה מינהלית של רכב;
- צמצום שיקול הדעת של שופטי תעבורה בגזירת עונש;
- שלילה מינהלית לנהג שעישן סמים קלים מספר ימים לפני הבדיקה...

פלאש-בק. את תכניתו של אוריאל לין הצלחתי לסכל – ולהפוך אותה על פיה:
במקום החמרת עונשים – חיוב הממשלה להשקיע עשרות מונים בכבישים.
הנה העתק מכתבו של ח"כ לין אלי, כפי שפורסם במגזין אוטו (דצמבר 1986):

הדברים מדברים בעד עצמם (תצלום הצעת החוק של לין נמצא בסוף הכתבה).
האם אפשר לחזור על אותה הצלחה מ-1984 גם בכנסת ישראל נוסח 2014?
אם לא מנסים – לא מצליחים. הגשתי לוועדת הכלכלה נייר עמדה נגד הצעת
החוק הטרייה לתיקון פקודת התעבורה והוזמנתי לשאת את דבריי בישיבה.
להלן קטעים נבחרים מהפרוטוקול (בקיצורים ובתיקונים המתחייבים), אבל אני
בוחר להתחיל דווקא מהסוף; בינינו, ברור שהרבה יותר דחוף לכם לפנות את
הנתיב השמאלי מאשר לדאוג מה יקרה ביום בו יקחו לכם את הרשיון.

רוצים להילחם בבריונות כביש?
תעיפו את הזחלנים מהנתיב השמאלי

סגנית שר התחבורה, ח"כ ציפי חוטובלי: אני רוצה להגיד, שוועדת הכלכלה
באמת שותפה למאבק החשוב הזה למען היכולת שלנו להיאבק בבריונות
הכביש. אני בכוונה מתחילה מבריונות הכביש. הדבר שאנחנו צריכים להיאבק
בו זה באותם בריוני כביש.
רוני אהרנוביץ: סליחה, מדוע עבירת הבריונות מספר אחת לא נאכפת בכלל?
עבירת הבריונות השכיחה והמסוכנת ביותר היא נסיעה בנתיב השמאלי שלא
לצורך עקיפה. למה היא מסוכנת? כי היא מעצבנת נהגים אחרים והיא גורמת
לסטייה מנתיב של נהגים שרוצים לעקוף את אותו מזדחל בנתיב השמאלי. זאת
העבירה שגורמת להכי הרבה תאונות קטלניות.

בבריטניה העבירה הזאת נחשבת לעבירה של "גזל כביש" ולשוטר מותר לעצור
על המקום נהג שנוסע בנתיב המהיר שלא לצורך עקיפה ולקנוס אותו בלי
משפט. משטרת ישראל לא רושמת בכלל דוחות בגין העבירה הזאת. תיסעו
בכביש ירושלים ותראו כמה נוסעים בנתיב המהיר שלא לצורך עקיפה. זאת
העבירה הכי שכיחה, אבל הרבה יותר קל להציב מצלמות מהירות אלקטרוניות.

דגל שחור של אי חוקיות
רוני אהרנוביץ: מעל הצעת החוק הזאת מתנוססים שלושה דגלים. הראשון הוא
דגל שחור של אי חוקיות. ברור ששלילת או הגבלת זכותו של נהג להתגונן בפני
כתב אישום זה סעיף לא חוקתי. ברור שלשלול לאדם רשיון על-ידי שוטר -
שאפילו לא ראה את העבירה - זה לא חוקתי. הרשימה ארוכה.
ציפי חוטובלי: אני חייבת להעיר הערה לגבי השוטר. השוטרים הם לא נביאים
שמסתובבים עם איזה חזון שפלוני אלמוני ביצע עבירה. לדוגמה, אם זאת
עבירת פגע וברח ואחר-כך איתרו את האדם והבינו שזה הוא על-פי כללי
הראיות של המשפט הפלילי, אז מה לעשות שעבירת פגע וברח מעצם טבעה
לא מתרחשת לעיני השוטר. אבל לא מדובר במציאות שבה עוברי אורח תמימים
נעצרים על-ידי השוטרים ובנבואה שניתנה לשוטרים הם נעצרים.
רוני אהרנוביץ: לא כך זה מנוסח.
ציפי חוטובלי: חשוב לי להבהיר את זה.
אתי בנדלר (יועצת משפטית לוועדה): גבירתי, הניסוח הוא רחב יותר.
רוני אהרנוביץ: הניסוח פותח פתח להתעמרות של המשטרה בנהגים.
ציפי חוטובלי: יש כאן רושם ציבורי שגוי, כאילו חלילה מדובר במצב שבו נתנו
לשוטרים לנהוג בשרירות לב ולעצור על עובר אורח שני כי בא להם. אם עלול
להשתמע דבר כזה מהניסוח הזה, אז כמובן שהניסוח יתוקן אבל זאת לא היתה
כוונת המחוקק.
רוני אהרנוביץ: אם תצמצמי את זה לעבירות פגע וברח או לעבירות שיש בהן
ממצא מעבדתי כזה או אחר, אין לי בעיה עם זה. היום את יכולה לעצור נהג
שפגע וברח בלי שיהיה לך את הסעיף הזה. את לא צריכה אותו, זה מיותר.

ישי שרון (הסנגוריה הציבורית): דיני התעבורה, גם אם הם ייחודיים, אנחנו
קודם כל צריכים לזכור שמדובר בדין פלילי לכל דבר ועניין. דין שבמסגרתו
שוללים חירות, בין אם במאסר ובין אם במעצר. דין שבמסגרתו שוללים את
חופש התנועה. למשל, באמצעות פסילת רשיון. לכן אנחנו צריכים לזכור שלכל
אורך הדרך אנחנו צריכים גם להתחשב וגם לעמוד באותן ערובות מינימליות
שחלות לכל אורך המשפט הפלילי, שנועדו למנוע הרשעת חפים מפשע,
במישור האשמה. במישור הענישה, צריך ערובות שנועדו להבטיח מדיניות
ענישה מידתית, שאדם לא ייענש בצורה חמורה יותר מזו שמגיעה לו.

דגל לבן של כניעת הממשלה
רוני אהרנוביץ: הדגל השני הוא דגל לבן. אני מרגיש פה כמו גננת, שצריכה
לבשר לילדים שלא חסידות מביאות תינוקות לעולם. אני מבשר עכשיו לחברי
הוועדה, שאין קשר בין אכיפה לתאונות. אני רוצה להקריא משפט אחד ממאמר
מערכת של ה"הארץ" מיום שישי האחרון: "התעלמות משורשי הבעיה
והתמקדות באכיפה ובענישה לא יפתרו את הבעיה והן עלולות אף להחמיר
אותה."
מדובר על המהומות בירושלים. ברגע שדמגוגיה כמו "ירושלים
מאוחדת" מתנפצת מול עיני הדמגוגים, לאיפה הם הולכים? לאכיפה וענישה,
זה הפתרון הראשון.

אני ישבתי עם ועדת הכלכלה של הכנסת ב-1984. חבר הכנסת אוריאל לין היה
יו"ר הוועדה והוא לקח על עצמו משימה להילחם בתאונות הדרכים. חברי
הוועדה היו כולם אנשי ימין, כמו רפול ועוזי לנדאו. לין יצא בהכרזה: "אני הולך
להטיל עונש מאסר על עבירת חנייה. כך נפתור את בעיית תאונות הדרכים."
זה קצת מזכיר לי את גברת חוטובלי, שפתאום היא התחילה לגלות עניין בנושא
הבטיחות בדרכים ואמרה: יאללה, בואו נדפוק את הנהגים, יהיה בסדר.
ציפי חוטובלי: אוי, אוי, אני לא מוכנה לזה. החקיקה הזאת היא פרי עמל של
ועדה ציבורית. אם אתה רוצה לתקוף מישהו, אז אולי תתקוף את כל חברי
הוועדה הציבורית שישבו על המדוכה. אני לא קמתי בוקר בהיר אחד ואמרתי
שבואו נדפוק את הנהגים. אני קמתי בוקר בהיר אחד וגיליתי שאני סגנית שר
התחבורה. לקחתי את תפקידי ברצינות ושמחתי מאוד שישבה ועדה ציבורית
רצינית במשך 5 שנות עבודה והפיקה תחת ידה את החוק הזה. זה לא חוק
שלי. זה חוק, שאני כנציגת הממשלה שמחה להעביר אותו בכנסת.
רוני אהרנוביץ: אני שמח על התיקון, לא הייתי מודע לו. אני מתנצל.
בתום שתי ישיבות עם האדונים לין, רפול ועוזי לנדאו, הם החליטו שהחמרת
ענישה זה לא הפתרון. איפה הפתרון? לקחת מיסוי על רכב ולייעד אותו באופן
בלעדי לתשתית הכבישים.

הדגל הלבן אומר: אנחנו הממשלה, השלטון, אין לנו פתרון לבעיית התאונות.
מה נעשה? נעשה מה שעשו כל הזמן. נגדיל את האכיפה, נחמיר את העונשים.
מה כולם שואלים אחרי תאונה גדולה? איפה היתה המשטרה. אין קשר בין
תאונות לעבירות. או שאנחנו רוצים למנוע תאונות דרכים או שאנחנו רוצים
להילחם בנהגים. אנחנו צריכים לבחור באיזו מלחמה אנחנו רוצים.

למה אין קשר, הרי לאנשים כאן זה נשמע לא הגיוני? יש לכך 3 סיבות.
ראשית, אין קשר בין העבירות המסוכנות לעבירות שאותן המשטרה אוכפת.
לדוגמה, עבירת מהירות, שזה 60 אחוז מהעבירות שהמשטרה רושמת
כעבירות נהיגה, גורמת ל-0.3 אחוז מהתאונות. אני מתכוון למהירות מעל החוק
ולא בנסיבות המקרה.
שנית, אם בודקים לאורך 30 שנה, אין שום קשר בין כמות הדוחות השנתית
למספר התאונות השנתי או מספר הנפגעים השנתי. אין שום קורלציה.
שלישית, אם לוקחים את התיקים של הנהגים שגרמו לעבירות קטלניות, הם לא
בהכרח אנשים עם עבירות תנועה.
כלומר, אין שום קשר בין שלושת הדברים. אנחנו גם יודעים שבקרוב לשישים
אחוז מהתאונות אין את המרכיב של עבירת תנועה.

אני אתן לכם דוגמה למלחמה יעילה בתאונות הדרכים שלא נעשית: המשטרה
לא חוקרת תאונת דרכים שאין בה נפגע. אם יש תאונה ואפשר לדעת מי הנהג
האשם, מי הנהג המסוכן, המשטרה אומרת: סליחה, זה לא מעניין אותי.
בארצות-הברית זה לא קיים; בכל תאונת נזק המשטרה מגיעה, בודקת, ממלאת
דוח. אם הנהג אשם הוא ילך להישפט. לא על זה שנסע 3 קמ"ש מעל המותר,
אלא כי גרמת תאונת דרכים ואתה נהג מסוכן. אם רוצים לבודד את הנהגים
המסוכנים, אל תרשמו עבירות טכניות, תתפסו את אלו שגרמו לתאונות.

עו"ד שי גלעד (לשכת עורכי הדין): ההצעה הזאת היא פרי יוזמה שהחלה
לפני כחמש שנים. אז סברו שהחמרה יתרה בענישה תביא לירידה משמעותית
במספר הנפגעים בתאונות דרכים. אבל חלפו להן השנים. המשטרה והרשות
הלאומית לבטיחות בדרכים מתגאים בהפחתה משמעותית במספר הרוגי
תאונות דרכים, וזאת בהפחתה של 50 אחוז במספר הדוחות שמגישה
המשטרה. והנה הפלא ופלא - פחות תאונות וגם פחות דוחות.

לצד זה חלה החמרה משמעותית בעונשים המוטלים על-ידי בתי המשפט
לתעבורה, בלי שיהיה איזה תיקון בחוק. אם בעבר היו צלילי נקישות מקלדת
הקלדנית בבתי המשפט הצליל הדומיננטי באולם, היום הצליל הדומיננטי
והמוגבר הוא צלילי שלשלות הנאשמים האזוקים ברגליים המובאים לבתי
המשפט, הן עצורים והן אסורים. אם בעבר עונש מאסר היה נדיר בבית המשפט
לתעבורה, הרי היום הוא ניתן לעיתים מזומנות יותר. מוטלים עונשים כבדים של
מאסר, אפילו לא בתיקים קטלניים. בזמנו היינו רגילים שבתיק של גרם מוות
ברשלנות העונש הסטנדרטי היה של 6 חודשים. אגב, פעם לא היה עונש מאסר
מינימלי. לאחר מכן הוא הועלה ל-3 חודשים והיום הוא כבר 6 חודשי מאסר.
פעם העונש הסטנדרטי היה 6 חודשי עבודות שירות. היום העונש הסטנדרטי
בגרם מוות ברשלנות, גם אם הרשלנות תהיה יחסית נמוכה, אם מדובר באדם
נורמטיבי שמעולם לא עבר עבירת תעבורה, הוא יכול למצוא עצמו מאחורי סורג
ובריח לתקופה של שנה או יותר.

בנושא הזה אני מצטרף למה שאמר מר אהרנוביץ; יש קונצנזוס בין כל
הגורמים, שהגברה או החמרה בענישה לא תביא בהכרח לתוצאה של הרתעה.
אגב, כך גם אמר כבוד השופט רובינשטיין בפסק דין מלפני 9 שנים בבית
המשפט העליון. הוא אמר: אנחנו קוראים להחמרה אבל אנחנו לא יודעים
באמת אם זה משפיע. כל עוד לא מצאנו פטנט יותר טוב, נמשיך לקרוא
להחמרה.

בעצם, המסר שהצעת החוק הזאת משדרת, מעבר להמון סעיפים שבהחלט יש
לתקנם, זה הרחבת הסמכויות של קציני המשטרה וצמצום הסמכויות של בתי
המשפט, דהיינו, העלאת רף ענישה מינימלית, צמצום שיקול הדעת השיפוטי.
אני חושב שכמעט אנחנו יכולים לקרוא לנושאים האלה "מדינת משטרה".

רוני אהרנוביץ: יש שלושה אמצעים בדוקים למניעת תאונות. השניים
הראשונים עולים כסף ולכן הם לא רלוונטיים: שיפור תשתית הכבישים והפחתת
המיסוי על מכוניות חדשות ובטוחות. שני הדברים האלה לא רלוונטיים כי זה
עולה כסף למדינה והיא לא תסכים. יש דבר אחד שלא עולה כסף: במקום
לשלוח את הנהגים לקורס נהיגה מונעת מגוחך של 3 ימים, תעבירו אותם
במשך שעתיים הדרכה מעשית על מסלול החלקה והימנעות ממצבי חירום, איך
לבלום ואיך לנהוג במכונית. היו כבר אינספור ועדות שהמליצו על זה - ושום
דבר לא קרה. זה לא עולה כסף וזה הרבה יעיל. חינוך יותר יעיל מענישה בכל
תחום, גם בתחום הזה של מניעת תאונות.
יו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן (העבודה): בזה אתה צודק.

דגל אדום – נהגי ישראל ימרדו
רוני אהרנוביץ: הדגל האדום הוא דגל שיניפו הנהגים. יש במדינה 3.5 מיליון
נהגים, שעד היום המדינה חודרת להם לכיס, בכל הצורות ובכל הכיוונים, בצורה
שאין לה תקדים ואין לה אח ורע. ברגע שהיא גם תגביל את חופש התנועה
שלהם בצורה שהצעת החוק הזאת מאיימת – עם פטיש על הראש היא הולכת
לשלוח אותם לבתי סוהר, להחרים להם את המכוניות, לשלול רשיון ל-90 יום
ללא משפט וכל מיני דברים כאלה - אז בשם ציבור הנהגים אני מודיע לכם דבר
מאוד פשוט: אנחנו ניסע בשלילה למרות האיום של עונשי מאסר. יצטרכו להקים
מחנה חולות ב' לנהגים שנוסעים בשלילה כי הם מרגישים שלקחו להם את
זכויות הפרט. כשזה יגיע לרבבות נהגים, לפי הצעת החוק הזאת, נראה מי

יישבר, הנהגים או הממשלה.

תיאטרון האבסורד של ציפי חוטובלי ומשרד התחבורע
ציפי חוטובלי: אני מסכימה, החמרת ענישה היא לא תמיד פתרון קסם לכל.
אבל המחשבה שאנחנו נרחיק פיזית מהכביש, על-ידי זה שלאדם לא יהיה רכב,
לא יהיה לו יותר את כלי הנשק הזה שדרכו הוא רוצה לגרום לתאונה, אני
חושבת שזה החידוש והבשורה של החוק. אם אנשים ידעו את זה, אני חושבת
שנהיה במקום חדש.
רוני אהרנוביץ: משפט אחד שלך צלצל לי באוזניים: הנהג שרוצה לעבור
תאונה
, ניקח לו את המכונית. תרשי לי להגיד לך, גברת חוטובלי: אף נהג לא
רוצה לעבור תאונה.
ציפי חוטובלי: יש נהגים שמסכנים את החיים שלנו.
רוני אהרנוביץ: יש עונש אחד שלא תוכלי להטיל חמור ממנו: עונש מוות. אף
נהג לא רוצה להיות מעורב בתאונה.

 

פעילות עיתונאית, משפטית וציבורית למען נהגי ישראל

1979 – עתירה לבג"ץ בעד התרת יבוא רכב משומש ו/או שאינו מיובא סדיר

1981 – הקמת ועריכת מגזין הרכב הראשון בישראל (טורבו)
1982 – ייזום וארגון מירוץ המכוניות הראשון בארץ (ראליקרוס עפולה)
1983 – הקמת ארגון נהגי ישראל (אנ"י)
1983 – חסימה ראשונה של כביש 1 לסחיטת פגישה עם שר התחבורה
1984 - יועץ לוועדת הכנסת לבטיחות בדרכים
1986 - מייסד ועורך מגזין הרכב אוטו (1986-1993)
1988 – עתירה לבג"ץ נגד שלילת רשיון מנהלית על-ידי שוטר
1991 - יוזם תכנית החניה של "העיר" (ביטול הסנדלים, חניה על מדרכה)
1994 – חשיפת הפיכתו של המגזין אוטו מעיתון לפרסומון
1996 - מייסד ועורך אתר הרכב הישראלי הראשון באינטרנט (נטקאר)
2000 – עתירה לבג"ץ נגד התכנית "אוטו בראש" עם פרסומת סמויה
2001 – עתירה לבג"ץ נגד הקורס לנהיגה מונעת
2002 – ייעוץ לוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא שינוי שיטת הניקוד
2003 – ייעוץ לוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא בטיחות בדרכים
2007 – ניהול מאבק משפטי נגד עיריית ת"א בעד חניה בתחנות אוטובוס
2008 – עתירה לצו מניעה נגד זליגת שידורי פורמולה 1 לערוץ בתשלום
2010 – עתירה לבג"ץ נגד מצלמות המהירות ובעד העלאת המהירות