טור העורך

הוקם על ידי רוני אהרנוביץ' 1951-2021 נטקאר בפייסבוק
טור העורך
היי הג'יפ
הגל הראשון באופנת הג'יפים לא התחיל עם ג'יפונים
נכון לתמיד
נו, אז מה קונים?
מי הכי נמכרת, למי יהיה שוק, מי תהיה אמינה ומי בטוחה
רצח באוריינט
המלחמה בתאונות: עם הנהגים, לא נגדם
מכונית המאה
התחרות הרשמית - והבחירה שלי
מירוץ ירוק - חסכון בדלק
25 ק"מ לליטר? אכן
בראנז'ה
מותו של 'אוטו מגזין'
עיתון כותב לקוראיו - פרסומון למפרסמיו
עיתונות או יחצנות
המדריך הבלתי מצונזר לקריאת 'מבחן דרכים' בעברית
ההשקה
בווידאו זה נשמע יותר טוב
לידיעת באי אוטומוטור
'עיתונות הרכב' משת"פית עם האמרגן הנוכל
השקות רכב בחו"ל
גם למכוניות עושים פרמיירה
תחקירים
סקר: עמדת היצרנים בנושא הגה חשמלי
ההסברים והתירוצים: קלות החניה גוברת על חדוות הנהיגה
NCAP - ניסוי הריסוק נכשל במבחן
הארגון מסרב לגלות איזה יצרנים משלמים לו עבור הניסוי
יקחו לך את הרשיון
שמאלנים, נמאסתם (אבל לא על המשטרה)
מלחמתי בשודדי הנתיב המהיר וב'קורס לנהיגה מונעת' חוזרת לכנסת
אוננות והתנצלות בכנסת (אהרנוביץ VS חוטובלי)
נסיון לסכל חקיקת תעבורה דרקונית
להעיף את מארבי המהירות מהשוליים
מלכודות הלייזר בשוליים לא חוקיות ומסכנות את חיינו
בג"ץ ועצומה
בעד העלאת המהירות, נגד מצלמות המהירות
מקומון
התנצלות
גם השנה אני לא מפרסם נתוני מכירות
טור אורח. עיר בלי כבישים
עיר לא צריכה כבישים
חישוקים וצמיגים, אלפא וחרטא, כתבתבים ויבואנים
מקבץ סצינות משוק הרכב המקומי
טור אורח. פ"ח וצבע
גם אני נפלתי בטרייד-אין
שודדי הנתיב המהיר
מכת מדינה מעצבנת ומסוכנת. והמשטרה? מתעלמת
אג'נדה
קורונה? מולטימדיה סלולרית מסוכנת יותר
סכנה ברורה ומיידית
תפחדו – ותבחרו: אריאל או ישראל
תובנות של ערב בחירות
עיר ללא חניה
תכנית תנועה וחניה חדשה לתל-אביב
תערוכות רכב ז"ל (ומי יורשת אותן)
הספד על התערוכות הגדולות, שעל במותיהן נפלתי חלל
בחדר הלידה של המכונית האוטונומית
עדות ראיה מכנס היסוד לתכנית רצח המכונית, 1986
וישמן ישורון
מדור לדור הולכות המכוניות ומתנפחות
מסמך. הקשר שלי עם מימרן
התרומה של מימרן לא היתה כסף, אבל שווה יותר ממה שקיבל נתניהו
הולך ופוחת הדור
10 מכוניות מקוריות, שהמחליפות שלהן ניתקו את השושלת
סליחות
הפאקים שמקלקלים לנו את המכונית המודרנית
בטיחות? הצחקתם אותם
דרושים: מכונית המנטרלת סלולארי וחגורות באוטובוס
דצמבר 2016
          
בחדר הלידה של המכונית האוטונומית
לפני 30 שנה, הרבה לפני הסלולורי או GPS, הייתי בכנס
היסוד לתכנית המכונית האוטונומית. ווייז? קראו לה ליזה.
רק אופטימיסט כמוני הצליח למצוא שם סיפור על חופש




ז'נבה, 1986. פרומתיאוס היה האל היווני, שחופש התנועה נשלל ממנו כגמול על
שבירך את האנושות באש. כבלי פרומתיאוס נתנו את ההשראה לשמה של "תכנית
תנועה אירופאית בעלת יעילות גבוהה ביותר ובטיחות בלתי מותנית"
. אל תיבהלו:
זהו סיפור על חופש. מהי מכונית אם לא חופש? חופש להגיע להיכן שאתה רוצה,
מתי שאתה רוצה ובחברת מי שאתה בוחר. ואם יש לך את המכונית הנכונה, גם
החופש להחליט איך לנהוג בה. 

המכונית אינה רק אמצעי להשגת החופש שלך; היא גם סמל של חופש. במידה 
מסויימת, המכונית היא אחד ממעוזי הפרטיות האחרונים - כנראה הסיבה העיקרית 
לכך שממשלות רבות כופות הגבלות דרקוניות ונלעגות על מכוניות ונהגים. אולם 
היום, החופש הזה מאויים, ולא רק על ידי ממשלות. העובדה הפשוטה היא, 
שבאירופה ישנן היום יותר מדי מכוניות על פחות מדי כבישים. כבישי אירופה  
צפופים מדי (העובדה שכבישי ישראל צפופים פי שתיים לא ממש מנחמת אותם...). 
כל נהג - טורבו או מיצובארו - המבלה 75 דקות כדי לעבור מרחק שהיה צריך לקחת 
לו לא יותר מרבע-שעה, עלול לשקול ברצינות מעבר לאמצעי תחבורה אחר. אבל אף 
אמצעי כזה אינו יכול להעניק לו את אותה מידת חופש לה הוא זוכה במכונית - 
בתנאי שהוא יוכל לנסוע בה ולא להיתקע איתה בפקקים.

  

מכונית אוטונומית היתה פעם חלום מתחום המדע הבדיוני
 

השורות הבאות לא יביאו נחמה לך, מר נהג עברי, התקוע בפקקים והמאויים מכל 
עבר בתאונות. הן עלולות להביא אותך לידי קנאה, אבל למעט תקווה: אירופה 
נמצאת בתהליך של ארגון מחודש של כל מערכת התחבורה המוטורית שלה, מתוך 
הנחה טפשית ואווילית, שנהגיה זכאים לתנועה יעילה יותר, בטוחה יותר וכלכלית 
יותר. אירופה החליטה, שבמקום להטיף לנהגיה מוסר, עליה קודם כל להציע להם 
מערכת תנועה משופרת (משופרת? מהפכנית!) ורק אחר כך לבוא אליהם בטענות, 
אם הם עדיין ידחפו עצמם לפקקים או יביאו על עצמם תאונה.

"הפסימיסטים מתאוננים על שטף המכוניות, ההולך וגואה בכבישי אירופה ואינם 
רואים מוצא," אומר ד"ר כריסטיאן פוי, נציג פולקסווגן בוועדת ההיגוי של פרוייקט 
פרומתיאוס. "ואילו האופטימיסטים נענים לאתגר של יצירת תנועה עתידנית, אשר 
תהיה זורמת יותר, מהירה יותר, חסכונית יותר, מזהמת פחות ומסוכנת אך במעט."
בנוסף למניע הכלכלי, עמדה מול עיני ממשלות אירופה התפיסה הבסיסית האומרת, 
שתנועה עצמאית וחופשית של אדם מודרני היא מוצר שעל החברה (קרי, הממשלה) 
לספק לכלל חבריה. הממשלה רואה עצמה אחראית לאדם כ"הומו מוטוריקוס" ואינה 
מעלה כלל בדעתה שעליה להגבילו, להחניקו או לדוחפו לאמצעי תחבורה שהוא אינו 
רוצה בהם. משהו חייב היה להיעשות בעניין הכבישים הפקוקים של אירופה.

  

מראות קשים משנות השמונים

ומשהו אכן נעשה. משהו גדול. פרוייקט התנועה הגדול והשאפתני בהיסטוריה. 
פרומתיאוס היא תכנית מחקר כל-אירופאית, אשר מטרתה לשפר את מערכות 
התנועה העתידיות; לעשותן לא רק בטוחות יותר אלא גם יעילות יותר, כלכליות יותר 
ופחות מכבידות על הנהג. הרעיון הבסיסי הוא לצייד את המכוניות ורשת הכבישים 
במערכות היי-טק אשר יספקו מידע ועזרי נהיגה כדי לאפשר תנועה זורמת ובטוחה 
התכנית נוסדה לפני עשר שנים בדיוק על-ידי 11 יצרני רכב מחמש מדינות. למעלה 
מ-50 מכוני מחקר ו-350 חברות אלקטרוניקה משתפים פעולה עם יצרני הרכב 
במסגרת פרוייקט פרומתיאוס, אשר לו שתי מטרות עיקריות בפיתוח תפיסות 
ומציאת פתרונות לטיפול בבעיות התנועה של אירופה:
א. הגברת הבטיחות באמצעות פיתוח מערכת למניעת תאונות:
    * צבירה אוטומטית של כל מידע הקשור בבטיחות;
    * עיבוד מידע מוקדם לצרכי הנהג;
    * סיוע פעיל לנהג במצבים קריטיים.
ב. יצירת תנועה יעילה יותר:
    * ניהול תנועה מתואם למניעת פקקים;
    * ייעול בחירת דרכים ויעדים;
    * שיפור ארגון התחבורה הציבורית.

שתי מטרות אלו ותוצאות חיוביות נלוות (חסכון בדלק, זיהום אויר מופחת, הגברת 
נוחות הנהג וכו') יושגו על-ידי שימוש באלקטרוניקה מתקדמת. הכוונה היא לעשות 
שימוש מירבי בפוטנציאל המצוי במיקרו-אלקטרוניקה, חיישנים, טלה-קומוניקציה, 
עיבוד מידע ובינה מלאכותית כדי לחסל את נקודות התורפה במערכת התנועה 
הנוכחית (הערה: ב-1986 עדיין לא היתה קיימת מערכת ניווט לווייני במכוניות, 
שהגיעה לראשונה לאירופה רק בשנת 1994 – ר'א'). טכנולוגיה מתקדמת במחיר 
נמוך היא אחת המטרות הבסיסיות של פרומתיאוס. היום שמור הציוד הזה בעיקר 
לשימוש במכוניות היקרות ביותר. ניתן להשיג היי-טק במחיר נמוך רק אם זו מיוצרת 
בכמויות גדולות. הפתרון טמון במבנה הבסיסי של התכנית, המאפשר שיתוף 
במחקר ובפיתוח. שיתוף פעולה זה הוליך לייצור מכללים אחידים, אשר יותקנו בכל 
מכונית בדרך ל"מכוניות חכמות" ו"תנועה חכמה".

מערכת ABS למניעת נעילת גלגלים בבלימה, היא הוכחה לכך שהושקע מאמץ 
בפיתוח מערכות אלקטרוניות חכמות, שמטרתן להעניק לנהג תמיכה חשובה 
במצבים בהם הוא זקוק לה באמת. אותו דבר ניתן לומר על מספר מערכות ניהול 
תנועה. אולם עד היום פותחה כל מערכת כזו בנפרד. "צעדים רבים ננקטו עד היום," 
אומר ד"ר פוי מפולקסווגן, "לשיפור רכב מסויים או תת-מערכות תחבורה. אך טרם 
נעשה כל נסיון ללכד את כל גורמי התנועה וכל הגורמים, שיש להם קשר משמעי 
לתנועה, לכדי מערכת משולבת אחת. זו אינה יכולה להקרא 'המילה האחרונה של 
התעבורה והנדסת הרכב', אם תאונה המתרחשת בערפל מובילה בהכרח להיווצרות 
תוהו ובוהו על הכביש ולהיפגעות של מאות אנשים. מצב זה ניתן למנוע בפשטות 
על-ידי מערכת מידע, אשר הרכב הנפגע יכול לשגר ממנה אוטומטית אותות אזהרה 
לכלי הרכב שאחריו, במטרה להזהירם ולמנוע מהם המשך נהירה אל אתר התאונה. 
מערכת זו מובילה, כמובן, להקמת מערכות תקשורת קבועות בין כל הפרטים 
הנוטלים חלק בתנועה, רק תחשבו," מוסיף ד"ר פוי, "על הפוטנציאל הטמון בשיתוף 
הפעולה שייווצר בהצטלבויות, מחלפים ועקיפות."


האח הגדול מעליך, מלפניך ומאחוריך

המחקר התעשייתי, שהוא הבסיס הטכנולוגי לפרומתיאוס, עוסק בשלושה תחומים:
PRO-CAR - מערכות מחשב לסיוע לנהג הנמצאות בתוך המכונית. הדוגמה 
הטובה ביותר היא מערכת ABS (הערה: בקרת משיכה הושקה רק ב-1987 ובקרת 
יציבות רק ב-1992 – ר'א'). שליטה במכונית - או חסרונה - עדיין גורמת למרבית 
התאונות. האלקטרוניקה הכניסה מימד חדש ליחס בין הנהג למכונית. פרו-קאר
מתרכזת במערכות ממוחשבות, אשר יעניקו לנהג סיוע אקטיבי ופאסיבי. במצבים
קריטיים תוכלנה מערכות אלו להקל על הנהג - ואפילו לעשות את המלאכה 

במקומו.

כמובן שעדיף שמצבים קריטיים כאלה יימנעו מראש. מצבים קריטיים נגרמים בעיקר 
בגלל מידע לקוי או חוסר מידע. הנהג אינו מצליח להבחין ברכב אחר או בהולך-רגל, 
שוגה בהערכת תנועות עוברי הדרך וחסר מידע בדבר מה שקורה מחוץ לשדה 
הראיה שלו. מחקר שנערך על ידי חברת מרצדס העלה שכמחצית מכלל התאונות 
בצמתים או תאונות חרטום-זנב, כמו גם שליש מהתאונות החזיתיות, יכלו להימנע 
אם המצבים המסוכנים היו מתבררים חצי-שניה מוקדם יותר ואם פעולת המניעה 
היתה ננקטת אז. למעלה מתשעים אחוז מאותן תאונות היו נמנעות אילו היה אפשרי 
להתחיל בתמרון המניעה שניה אחת מוקדם יותר.

אחד התפקידים של תת-התכנית PRO-CAR  (יחד עם PRO-NET) הוא ליצור 
יכולת להבחין במצב הקריטי חצי-שניה מוקדם יותר. חיישנים אשר משפרים 
ומרחיבים את יכולת ההבחנה של הנהג הינם חלק מאותם אמצעי בטיחות.
תמרון ההימנעות יהיה הרבה יותר אפקטיבי אם יבוצע בסיועו של מחשב. נהג רגיל, 
המבחין לפתע במכשול לפניו, נתקף לרוב בפאניקה ותגובתו מוגבלת ללחיצה על 
דוושת הבלמים. במצב חירום דומה, נהג-משנה מלאכותי ייטול את הפיקוד מידי 
הנהג וייבצע את תמרון ההימנעות הטוב ביותר, בהתאם ליכולת ביצועי המכונית.

נו, איך זה מוצא חן בעיניכם? זה בכלל לא רע להיות מצוייד ביכולת הנהיגה של 
שומאכר, אבל האם באמת הייתם רוצים שאיזושהי יד ענק אלקטרונית תיקח ממך 
לפתע את ההגה? האם תהיו מוכנים להפקיד את השליטה המלאה במכוניתכם בידי 
איזשהו ג'וק אלקטרוני נסתר?

  

בכבישים יטוסו "רכבות" של מכוניות צפופות, ללא מרחק בלימה מיותר

כישורים של נהג מירוצים, אינם כל מה שפרומתיאוס מתוכננת להעניק לנו (או יותר 
נכון, למכוניתנו). האוטובאנים והאוטוסטרדות עתידים להיראות כמו מסלול המירוצים 
באינדיאנפוליס ביום בו נערך מירוץ האינדי 500; המכוניות ייסעו בשורה עורפית 
צפופה, ללא כל רווח בין המכוניות - כפי שנוסעות מכוניות מירוץ בלהט הקרב, 
מנצלות את המשיכה האווירודינמית שמעניקה המכונית הצמודה מלפנים. אין צורך 
בשמירה על מרחק עצירה; מערכת תקשורת בין-רכבית תבטיח שכל המכוניות 
תיסענה בדיוק באותה מהירות, והמערכת שלך תדע מייד כשהמערכת במכונית 
שלפניך אמרה לנהגה לבלום (אם היא לא נטלה את המלאכה על עצמה, בלי 
שהאידיוט יתערב בביצוע המושלם שלה...). PRO-NET, מערכת התקשורת בין 
רכב לרכב, תהיה אחראית לכך. מטרתה לאפשר דו-שיח בין המחשבים המותקנים 
בתוך המכוניות. כך יוכלו להשתפר הפרספקטיבה, שדה הראיה ותגובת הנהג, 
שיובילו להגברת הבטיחות באמצעות אסטרטגיה של צפיה לרחוק.

קיצור זמן התגובה אינו יכול להיות מושג על-ידי בלמים משופרים או הגה חד יותר - 
התהליך כולו חייב להתחיל מוקדם יותר. המערכת צריכה להיות מסוגלת לקלוט את 
כל האירועים הקשורים לבטיחות מעבר לטווח הראיה של הנהג. רשת מידע בטיחותי 
תכסה לגמרי את אותו טווח קריטי של חצי-שניה עד שניה, כדי לשנות את הגישה 
לאיזור הקריטי כבר מן ההתחלה. מערכות פרו-נט תאפשרנה קבלת זרם רציף 
של מידע על התנועה, בכל תנאי מזג אוויר. המידע יעובד עבור הנהג כך שהוא יקבל 
תמיד את ההודעה הנכונה בזמן אמיתי, בלי שיופרע ממלאכת הנהיגה. היום, תאונה 
בערפל עלולה להוביל לתאונת שרשרת ענקית. ניתן למנוע מצב כזה באמצעות רשת 
מידע בין-רכבית. המכונית הראשונה שתהיה מעורבת בתאונה תשדר אוטומטית 
אות שיזהיר את הנהגים מאחור.

למעשה, העתיד כבר כאן. "ארתור" היא מערכת רדיו אלקטרונית לשעת חירום, 
שפותחה על-ידי מרצדס. ארתור משתמשת ברשת הטלפונים הקיימת (שעדיין לא 
היתה סלולרית כמובן – ר'א'), כדי ליידע אוטומטית את תחנת העזרה הראשונה 
הקרובה במקרה של תאונה או תקלה מכנית. ניתן להסב את ארתור למערכת 
אתראה למכוניות אחרות המתקרבות לזירת התאונה.


בקרת שיוט אדפטיבית היא שלב חשוב - ונוח - בדרך למכונית אוטונומית

שימוש אחר של רשת תקשורת בין-רכבית יאפשר תיאום של תנועת מכוניות. תיאום 
כזה יכול לכלול שליטה על שינויי כיוון ומהירות וייאפשר זרימת תנועה חלקה, בעיקר 
בעקיפה או כניסה למחלף. נסו לתאר לעצמכם קבוצת מכוניות הנעה בתיאום 
מוחלט, בסגנון להק ציפורים או דגים. שיתוף פעולה אפקטיבי כזה הוא אחת 
המטרות המבטיחות ביותר של פרומתיאוס.

הצעד הבא הוא לקחת בחשבון את מכלול מערכת התנועה באמצעות מערכת 
תקשורת מכונית-כביש. זוהי מטרת תכנית PRO-ROAD: מערכות מידע ותקשורת 
בין מחשב המכונית למרכז מידע שבצד הכביש. מערכת כזו תבטיח זרימה שוטפת 
של התנועה ותספק לנהג מידע, הדרוש לו כדי לתכנן את נתיב הנסיעה שלו בצורה 
היעילה ביותר. בהשוואה למערכת זו, המסוק המדווח של גלגל"צ נראה כמו יונת 
דואר.

הסביבה יוצרת בלי הרף מידע, שדרוש להתקדמות יעילה ובטוחה, והמחשב יקלוט 
מידע זה בזמן אמיתי וימסרו לנהג. מידע זה יכול להיות ערפל בקטע כביש, עבודות 
בדרך, חסימה זמנית של ציר התנועה, שינוי בסדרי התנועה, ריצת מרתון חוסמת 
רחובות או הפגנה של חרדים. על כל אלה תהיה מופקדת מערכת מחשבי סביבה, 
שתספק את המידע אל הרכב. המידע יגדיל את ניצולת הכביש ויחסוך הרחבת 
כבישים או בניית  נוספים.

מערכת המידע, הנקראת "ליזה", נותנת יותר מזה: היא ממליצה לנהג על מסלול 
הנסיעה הרצוי; זמן ומרחק לפני ניכרים הגיעו לקטע הכביש הקשה למעבר, תציג 
בפניו המערכת כיוון נסיעה מומלץ. ההמלצה באה בצורת תצוגה גראפית ברורה. 
בדרך כלל תבחר המערכת את הדרך הקצרה ביורת אל היעד, אך אם גם בה חלו 
שיבושים היא תאתר דרך עוקפת, שתהיה אף היא חסכונית בדלק ובזמן.

למעשה, נהג שבת-לווייתו היא ליזה אינו זקוק עוד לסיוע שלטי כיוון או תמרורים. 
המערכת אוצרת בתוכה את כל המידע הדרוש: איזה רחוב הוא חד-סטרי, באיזה 
הכניסה אסורה והיכן מהירות הנסיעה מוגבלת תמיד או זמנית. המידע המקוון 
מתקבל במערכת התוך-רכבית, כאשר נוגע הרכב בפס המתוח לרוחב הכביש 
והמחובר למסוף שבאותו פרק דרך. מדי קילומטרים אחדים יפגוש הרכב מסוף כזה 
ויתעדכן. המידע למערכת מוזרם מן הרשויות השונות כמשטרה, מגן דוד אדום, 
השירות המטאורולוגי ואחרים. כאשר נכנס הנהג אל רכבו, כל מה שעליו לעשות הוא 
ליידע את ליזה מהו יעדו ובאיזו שעה הוא רוצה להגיע אליו. את השאר היא כבר 
עושה עבורו.

המידע הנכון בזמן הנכון חיוני כדי שנהג יוכל לקבלו ולבטוח בו. אולם הפיכת המידע 
הזה לשימוש ויעיל הוא כבר עניין אחר. הצגה לנהג של נתיב נסיעה אפשרי היא 
דוגמה טובה. ניסויים הראו, שצג תלת-מימדי של האיזור בו נוסעת המכונית קל יותר 
לזיהוי על-ידי הנהג מאשר מפה דו-מימדית קונבנציונלית. מחשבים גראפיים 
הצמודים למאגר מידע דחוס מסוגלים להעניק היום את התמונה התלת-מימדית 
הרצויה.

  

הווה מול עתיד. האם איבדנו כבר את החופש לבחור?

תאריך היעד להשלמת תכנית המחקר של פרומתיאוס הוא 1994 ואתם זקוקים 
להרבה דמיון כדי לראותה פועלת על הכבישים המוכרים לנו. מוכרים? בהחלט לא. 
תנועה היא דבר מופשט שקשה לראותו בצורה מוחשית. תארו לעצמכם צומת שאין 
בו אף תמרור, רמזור או קו-עצירה. כל אותם אמצעי הכוונת תנועה שאנחנו מצפים 
למצוא היום במקום מסוכן כזה הופכים למיותרים, בדיוק כמו מלכודת רדאר 
באוטובאן חסר הגבלת מהירות. סוללת המחשבים בתוך המכונית ומחוצה לה תדאג 
לכך שדו-השיח בין המכוניות יהיה מושלם ושכל נהג ידע בדיוק כיצד ומתי עליו 
להשתלב בתנועה.

נהגים לא יהיו הנשכרים היחידים. גם אמהות: ילדיהם יענדו שעון יד מיוחד, אשר 
ישדר אותות אזהרה לנהגים ולמכוניות. מרחקים בין מכוניות ייעלמו, זמנים ייחסכו - 
בדיוק כמו עצביהם של נהגים. סטיבן שפילברג לא היה יכול לצבוע זאת בצבעים 
ורודים יותר.

כמובן ששימוש בהיי-טק כדי להזרים את התנועה הינו פתרון יעיל וזול יותר מאשר 
הרחבת כל כביש, רחוב וסמטה. אבל האם זה פתרון מושלם? מה יקרה אם הילד 
הקטן ישכח את שעון הקסמים שלו בבית? האם הוא יידרס על ידי המכונית 
העיוורת? במילים אחרות, האם פרומתיאוס מסמלת את השתלטות המכונה על 
האדם?

אחרי שנתרגל לנהגי-המשנה הממוחשבים שלנו, שיכולים לגרום לנהגי פורמולה 1 
להצהיב מקנאה, האם עדיין נהיה מסוגלים לשלוט בעצמנו במכונית שלנו? 


המכונית החליפה את הסוס, אבל האם גם היא תוגבל לספורט במסלול סגור?

שאלה אחת חייבת להטריד את כולנו: האם פרומתיאוס תיטול את ההנאה 
מהנהיגה? "כלל וכלל לא!" טוען יו באנסן, מעצב רכב המשתתף בתכנית. "אנחנו 
חושבים שאסור שהנהג ינוהל על-ידי המערכות, אולם עליו לקבל בברכה מידע 
שיועבר אליו ביעילות - מידע אשר יתרום לבטיחות למרות הגידול בנפח התנועה. 
המוצר של פרומתיאוס הוא תנועה; הצרכן של פרומתיאוס הוא הנהג."

לפי מה שקורה בכבישים הפקוקים של אירופה, פרומתיאוס נראית הפתרון היחיד. 
או שהתכנית העצומה והשאפתנית הזאת תצליח - או שכולנו ניאלץ בעתיד הלא-
רחוק לתלות את ההגה הקיר, על תקן של מזכרת ממקור לאושר שנכחד - המכונית. 
הדור הבא ייאלץ  כנראה להסתפק במוט היגוי במקום גלגל הגה ובצג המוקרן על 
השמשה במקום בלוח מחוונים, אבל אם לא תיושם תכנית פרומתיאוס כבר בעשור 
הקרוב, יהיה עליו לאמץ את הדרך הניו-יורקית של תחבורה לא-אישית. פרומתיאוס 
היא תקוותה היחידה של המכונית.

ואולם, פרומתיאוס תצליח רק אם נהיגה תמשיך להיות מהנה. תפקידה של תעשיית 
הרכב המעורבת בתכנית הוא לשמור על אופיה של המכונית, כשהנהג הוא הגורם 
המרכזי. מכונית היא עדיין חופש. ייתכן שפרומתיאוס תאפשר לנו לזכות מחדש 
בחלק מהחופש שאיבדנו.