פצאל זה לא ישראל מסלול הראליקרוס בבקעת הירדן אינו מסלול המירוצים הישראלי
המיוחל. הוא נמצא בשטחים הכבושים, הוא פסול - ואין לו עתיד (תצלומי ספורט: רונן טופלברג)
בראשית היתה עפולה.
פורמולה עפולה היתה הצלחה. מירוץ המכוניות הראשון בארץ יצר את המתווה
לפיו נערכו אליפויות ישראל באשקלון במשך שנים ארוכות ויפות. אשקלון נהרסה
על-ידי חולה נפש שהבריח ממנה את הטלוויזיה - ואיתה את הספונסרים החיוניים.
אחרי אשקלון הגיע קאובוי שהכניס עז לחדר - את משרד התחבורה, שהוליד את חוק נירנברג של הספורט המוטורי. החוק המיותר - שאין לו אח ורע בעולם -
תקע את המירוצים בארץ למשך שנות דור. המצב הבלתי נסבל הזה, בו הרעב
למירוצים חזק מכל הגיון, יצר כר נוח לפוליטיקאים ציניים, המשתמשים בנהגים
המורעבים למטרותיהם הפוליטיות.
ב-2013 ארגן ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מופע ראווה מוטורי, תחת
הכותרת האורוולית, Jerusalem Formula - The Peace Road Show.
החסידים המשוטים האמינו, שברקת מניח אבן פינה לספורט מוטורי מקומי.
הם סירבו לראות מה עומד מאחורי השימוש במילה "שלום". ניסיתי לפקוח את
עיניהם בדברים שכתבתי בדיון בפורום נטקאר: "איזה שלום ואיזה נעליים?
המסלול כמובן לא עובר בעיר המזרחית. הדבר היחיד שקורה בעיר
המזרחית זה השתלטות גופים כמו אלעד על בתי תושבים ערביים. בארץ
אמנם לא כותבים או מדברים על זה - או על הכיבוש בכלל - אבל ברקת
מודע היטב לביקורת הנמתחת בעולם על ייהוד העיר המזרחית. אירוע
כזה נועד להראות לכל העולם ואשתו, שירושלים היא עיר נורמלית ולא
העיר היחידה בעולם בה הכיבוש מנשל משפחות מבתיהן." 'פורמולה ירושלים' נועדה להכשיר את פשעי סילואן.
ברקת חזר על אותו תרגיל שנה אחרי, החובבים והתקשורת המשיכו להריע,
אבל הפעם האורחים מאיטליה כבר היו פחות מנומסים ולא היססו למתוח
ביקורת על ההצגה המחורבנת. אז לא, ירושלים לא הפכה למונטה-קרלו -
ואפילו לא לאשקלון 2. עכשיו מגיע תורו של פעיל ליכוד נוסף, ראש המועצה
האזורית בקעת הירדן, ומכריז שארגז האבק בחצר ההתנחלות פצאל, בו
נערך בשבוע שעבר מירוץ ראליקרוס, יהיה "מרכז הספורט המוטורי של ישראל".
כל מה שהוא צריך זה הרבה כסף - שעתיד לזרום ללא תחתית ממשרד התרבות
והספורט, משרד החקלאות, משרד השיכון, משרד הבטחון והמחלקה להתיישבות
- כל אותם גופים הנוהגים לשפוך בלי חשבון את כספי המיסים שלכם בהתנחלויות.
ושלא תהיה לכם טעות: פצאל היא התנחלות.
כמו במקרה של ראש העיר, גם המטרה של ראש המועצה שקופה: לייצר תודעה,
לפיה בקעת הירדן היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, בדיוק כמו הגליל והנגב.
התקשורת, אותה להקת מעודדות חסרת בינה, קנתה את הלוקש: כולה השתמשה
במונח מסלול ישראלי, איש לא הזכיר שהמסלול נמצא בשטחים. אל תדאגו, זה עוד
יקרה; אחרי שהכסף יגיע, יהיו כאלה אשר יסרבו להגיע לפצאל: נהגים, קבוצות
מירוצים ויצרני רכב מאירופה.
בסרט התעודי עתיר הפרסים של ענת זלצר ומודי בר און (המנחה מערוץ הספורט), כביש 90, מודה מתנחל מפצאל שהוא לא יכול למכור את התמרים שלו באירופה.
הסחורה שלו מסומנת ככזו שמקורה בשטח כבוש. אני מאוד ממליץ לכם לצפות בכל
חמשת הפרקים של הסרט על הכביש הארוך ביותר, אבל בעיקר בפרק השלישי שלו
העוסק בבקעת הירדן (הסרט הוקרן בערוץ 8 ואפשר לראותו חינם ב-VOD של הוט
או בקישורית הזאת).
פצאל (משמאל) והשכנים בג'יפטליק
הפרק מומלץ לא רק בגלל הקטע על פצאל אלא בעיקר הודות לחשיפת חיי השכנים
שלה, אותם פלסטינים המנסים לשרוד ולחיות בג'יפטליק השכנה. את רוב הישראלים
לא מעניין מה קורה בשטחים ואין להם מושג ירוק מה קורה מאחורי הקו באותו הצבע.
לא פעם אנחנו מתקשים להאמין, שהגרמנים אכן לא ידעו מה קורה במחנות הריכוז
בפולין השכנה (איך אני בכלל מעז להשוות? ישראל הרי לא משמידה את הפלסטינים,
היא בסך הכל מדכאת, כולאת, רומסת, שודדת, מייבשת וגוזלת אותם, שוללת מהם
זכויות אדם בסיסיות, אוניברסליות. מי שדווקא כן יודע להשתמש בהשוואה כזאת הוא
ראש מועצת בקעת הירדן, ששלח מסר ברור לגרמנים).
את אלה שבאים ויבואו להתחרות בפצאל או לצפות בהם, "לא מעניינת פוליטיקה".
הם בסך הכל אוהבים ספורט מוטורי. גם הם בטוחים שיום אחד הם יוכלו לטעון, שלא
ראו, לא שמעו ולא ידעו מה קורה כמה דקות נסיעה מהמסלול, על השטח של מי הוא
נכבש ובמים של מי הוא הושקה. הסרט כביש 90 נועד עבורם (ואם ירצו לדעת יותר,
הם מוזמנים גם לקרוא את הכתבה הזאת ודומות לה). לא, פצאל זה לא ישראל. ואם
אתם באמת רוצים לדעת מה היא כן, צפו בסרט של בר און. תיקון: לא רוצים, חייבים.
אחרת, גם אתם משת"פים.
נטקאר בפייסבוק
