טור העורך

נטקאר בפייסבוק
טור העורך
שמאלנים, נמאסתם (אבל לא על המשטרה)
מלחמתי בשודדי הנתיב המהיר וב'קורס לנהיגה מונעת' חוזרת לכנסת
נכון לתמיד
לה-מאן 24 שעות
היום הארוך ביותר
נו, אז מה קונים?
מי הכי נמכרת, למי יהיה שוק, מי תהיה אמינה ומי בטוחה
רצח באוריינט
המלחמה בתאונות: עם הנהגים, לא נגדם
מכונית המאה
התחרות הרשמית - והבחירה שלי
ראלי - קולין מקריי
PlayStation ושעון החול
מירוץ ירוק - חסכון בדלק
25 ק"מ לליטר? אכן
SAVE F1
התכנית המלאה להצלת פורמולה 1
פאריז-דקאר
ההרפתקה המוטורית האמיתית האחרונה
F1 - איירטון סנה
בן-תמותה
אינדי 500
ראש בקיר
בראנז'ה
מותו של 'אוטו מגזין'
עיתון כותב לקוראיו - פרסומון למפרסמיו
עיתונות או יחצנות
המדריך הבלתי מצונזר לקריאת 'מבחן דרכים' בעברית
ההשקה
בווידאו זה נשמע יותר טוב
לידיעת באי אוטומוטור
'עיתונות הרכב' משת"פית עם האמרגן הנוכל
השקות רכב בחו"ל
גם למכוניות עושים פרמיירה
תחקירים
סקר: עמדת היצרנים בנושא הגה חשמלי
ההסברים והתירוצים: קלות החניה גוברת על חדוות הנהיגה
NCAP - ניסוי הריסוק נכשל במבחן
הארגון מסרב לגלות איזה יצרנים משלמים לו עבור הניסוי
יקחו לך את הרשיון
אוננות והתנצלות בכנסת (אהרנוביץ VS חוטובלי)
נסיון לסכל חקיקת תעבורה דרקונית
אשמתם, בגדתם
מי מתנקש בחיינו, דוחף ידו לכיסנו, מתנכל לחופש שלנו
להעיף את מארבי המהירות מהשוליים
מלכודות הלייזר בשוליים לא חוקיות ומסכנות את חיינו
בג"ץ ועצומה
בעד העלאת המהירות, נגד מצלמות המהירות
מקומון
התנצלות
גם השנה אני לא מפרסם נתוני מכירות
טור אורח. עיר בלי כבישים
עיר לא צריכה כבישים
חישוקים וצמיגים, אלפא וחרטא, כתבתבים ויבואנים
מקבץ סצינות משוק הרכב המקומי
טור אורח. פ"ח וצבע
גם אני נפלתי בטרייד-אין
שודדי הנתיב המהיר
מכת מדינה מעצבנת ומסוכנת. והמשטרה? מתעלמת
אג'נדה
בחדר הלידה של המכונית האוטונומית
עדות ראיה מכנס היסוד לתכנית רצח המכונית, 1986
וישמן ישורון
מדור לדור הולכות המכוניות ומתנפחות
מסמך. הקשר שלי עם מימרן
התרומה של מימרן לא היתה כסף, אבל שווה יותר ממה שקיבל נתניהו
פצאל זה לא ישראל
עוד פעם משתמשים בחובבי המירוצים המורעבים למטרה פוליטית
הולך ופוחת הדור
10 מכוניות מקוריות, שהמחליפות שלהן ניתקו את השושלת
סליחות
הפאקים שמקלקלים לנו את המכונית המודרנית
בטיחות? הצחקתם אותם
דרושים: מכונית המנטרלת סלולארי וחגורות באוטובוס
פברואר 2006
20 ק"מ לליטר? אפשר גם 25
רוצים לחסוך בדלק? אתם בטוחים? נהיגה חסכונית היא הכל
חוץ מכיף. סיפור התחרות הראשונהבנהיגה חסכונית + טיפים




תל-אביב, יולי 1977
חסכון בדלק הוא ספורט לעשירים. וכי מי עוד יכול להרשות לעצמו לנסוע 
שעתיים מתל-אביב לחיפה? מהירות הינה האוייב מס' 1 של חסכון בדלק. 
ואולם מהירות שווה זמן – וזמן זה כסף. מי שזמנו דוחק לו – צורך אנרגיה, 
והרבה. 

תחרות חסכון בדלק, כמו זו שנערכה כאן בחודש שעבר, היא אמנם סוג של 
מירוץ, אבל למרות שמעורבים בה מכוניות וביצועים וטכניקת נהיגה, היא 
רחוקה מלהיות ספורט מוטורי קלאסי. לפחות לא זה שעליו חלמתי תמיד, בו 
המטרה היא להקיף את המסלול בזמן המהיר ביותר – ולהגיע לפני כולם. 
בתחרות חסכון בדלק יש יתרון דווקא לזה שמגיע אחרון. אז זה מה שהשתדלתי 
לעשות.

מירוצי מכוניות אמיתיים עדיין אין בארץ וגם תחרות החסכון בדלק הראשונה 
(שנקראה "מסע מטרה") נערכה רק השנה. היא התקיימה על כביש ציבורי, 
שהיה פתוח באותו זמן גם לתנועה רגילה. המסלול: ת"א-חיפה-ת"א, 166 ק"מ
זמן מירבי: 4 שעות. מהירות ממוצעת מינימלית: 42 קמ"ש. המארגנים, חברת 
"פז" והעלון "ברכב", חילקו את המשתתפים ל-4 קבוצות, לפי נפח מנוע, 
כשהראשונה היא עד 1000 סמ"ק והאחרונה מעל 1600 סמ"ק. גם המסלול 
המישורי והחוזר על עצמו לא העיד על ארגון מקצועי או עתיר דמיון.


הנשק
בתחרות, כמו במלחמה, הבחירה הראשונית היא של נשק וטקטיקה. 
נשק טוב עוזר, טקטיקה נכונה מנצחת. 
למרבה הצער, את הנשק לא יכולתי לבחור; המכונית שלי בתחרות היתה חייבת 
להיות המכונית הפרטית שלי, שקשה לחשוב על פחות מתאימה ממנה 
למשימת חסכון בדלק: מנוע גדול ובזבזן (1.8 ליטר, שני קרבורטורים), מרכב 
כבד ונחות מבחינה אווירודינמית (רודסטר פתוחה). קוראים לה MGB (ויש לה 
גיר 4 מהירויות, ללא אוברדרייב). 

את המיגבלות ה"טבעיות" האלו של המכונית ניסיתי לאזן על-ידי הכנסת מספר 
שיפורים, בלי קשר לתחרות; ביצועים מיטביים של מכונית מקנים גם פוטנציאל 
חסכון גבוה. צמיגים משובחים (אז עוד לא היו צמיגים "ירוקים" – ר'א'), מערכת 
הצתה אלקטרונית במקום פלטינות, מצתים מקוריים ומסנן אוויר חצי-פתוח. 
התוספת היחידה שרכשתי במיוחד לכבוד התחרות היתה מד-ואקום, המתחבר 
לסעפת היניקה ומורה מתי אתה בתחום הירוק ומתי אתה עובר לאדום 
(מבחינת צריכת דלק, לא טורים). בגלל אוקטן הדלק המקומי, שמתאים יותר 
לריסוס נגד מזיקים מאשר למכונית ספורט גזעית, לא השתלם לבצע שינויים 
במנוע ובמאיידים, אבל כל הכיוונים והתיאומים נעשו בלי הנחות ועם הרבה 
אנחות (הבריטים לא הסתפקו בביטול המנדט, הם גם מיקמו את משאבת 
הדלק בגחון). שינוי נוסף מיוחד אך ורק עבור התחרות: ניפוח הצמיגים עד 
ללחץ המירבי שמתיר יצרן הצמיגים, שהוא הרבה מעל זה עליו ממליץ יצרן 
המכונית (חוסך בנזין אך צורך גומי). כללי התחרות לא הירשו להיפטר ממשקל 
עודף, כמו גלגל רזרבי או פגושים, ונאלצתי להסתפק בתלישת המגבים (לטובת 
האווירודינמיקה) ובריקון תא המטען מערכת החירום שבו (שמיכה, בקבוק יין 
אדום, חולץ פקקים וטרנזיסטור).

עד כאן, הכל לפי הספר. נותרה שאלת הגג המתקפל: סגור או פתוח? קרוב 
לוודאי שגג וחלונות סגורים היו יעילים יותר מבחינה אווירודינמית, אבל שיקול 
הנוחות הוא שהכריע בעד קיפול הגג: עצם הרעיון של 4 שעות קייציות בתוך 
סאונה לוהטת – כשהגג השחור משמש לה קולט חום יעיל – הספיק כדי 
להתחיל להזיע. זיעה חוסכת דם, אבל לא דלק; הטקטיקה בה בחרתי דרשה 
ריכוז מירבי. 


הטקטיקה
בעוד שהכנת הנשק לא דרשה תחכום מיוחד ולא הותירה מקום להתלבטויות 
ולאילתורים, הטקטיקה היתה בעייתית; ישנה יותר משיטה אחת לנהיגה 
חסכונית. בהתחשב באופי המסלול –בינעירוני מישורי – היו לי שתי 
אלטרנטיבות: השיטה הקלאסית ושיטת התזה-גלישה.

לפי השיטה הקלאסית, יש לנסוע במהירות הנמוכה ביותר שמרשה המנוע 
בהילוך הגבוה ביותר. הלחיצה על דוושת הדלק חייבת להיות עדינה וזהירה – 
כאילו בין כף הרגל לדוושה נמצאת ביצה חיה, כדברי ג'קי סטיוארט – תוך 
שימוש במד-ואקום. עדיף להאיץ בירידות ולהרפות ככל האפשר בעליות, שכן 
המכונית נזקקת לפחות כוח על-מנת להגיע למהירות גבוהה בירידה, דבר הנותן 
לה תנופה חשובה. האצה בעלייה חוסכת זמן אך צורכת כוח ללא יצירת תנופה. 
ואסור, פשוט אסור, לגעת בברקסים. כל בלימה פירושה האצה מחדש – והאצה 
היא שתיינית גדולה אפילו ממהירות. 

בשיטת הנהיגה השניה, שיטת התזה-גלישה, יש להביא את המכונית – 
באיטיות – למהירות החסכונית שלה בהילוך הגבוה, שהיא כ-60 אחוז 
ממהירותה המירבית (החישוב המדוייק שונה במעט ממכונית למכונית ותלוי 
בעקומת המומנט וביחסי ההעברה בגיר), כלומר 85-90 קמ"ש. במהירות זו, 
כשהמכונית בהילוך הגבוה שלה, הלחיצה על המצערת היא קלה, בערך 10 
אחוז ממהלך הדוושה. יש להרגיש את עוצמת הלחיצה הזאת, לאמץ אותה – 
ולהשאיר את רגל ימין על הדוושה באותו מצב בדיוק כל זמן הנסיעה. אסור 
לשנות את מצב הרגל אפילו במילימטר, אלא אם כן צריך לבלום.

כשהמכונית מגיעה לשיוט במהירות הנ"ל, לוחצים על המצמד ומכבים את 
המנוע בו-זמנית
. מיד לאחר מכן משלבים לניוטראל ומרפים מהקלאץ' . 
(אזהרה כפולה: זה לא חוקי – וזה מסוכן, גם כי סיבוב המפתח עד הסוף נועל 
את ההגה.) עכשיו המכונית גולשת לה במנוע כבוי. השלב הבא שוב תלוי 
במכונית; את המהירות המינימלית בה יש לסיים את הגלישה ולהתניע שוב יש 
לחשב לפי אפשרות המכונית להאיץ ממנה בהילוך הגבוה, כאשר דוושת הדלק 
עדיין לחוצה קצת וללא שינוי – ומבלי שהמנוע יצלצל. MGB לא התקשתה 
לעשות זאת כבר מ-25 קמ"ש. במהירות זאת לוחצים על המצמד, משלבים 
להילוך הגבוה, פותחים סוויץ' – ומרפים מדוושת המצמד. המנוע נדלק
, בדיוק 
כפי שמתניעים בדחיפה כשאוזל המצבר. מאחר שהמצערת עדיין לחוצה 
במקצת, מטפסת המכונית די מהר ל-85 קמ"ש – ואז מתחילים מחדש את כל 
התהליך. יוצא שהמכונית צורכת דלק לאורך 750 מטר וגולשת במנוע כבוי 
למעלה משני קילומטר.


התחרות
הייתי המשתתף היחיד בתחרות שנהג בשיטה השניה – והתוצאות היו בהתאם: 
25.5 ק"מ/ליטר, לעומת 15.1 במקום השני (בין כל המכוניות בכל הקטגוריות, 
רק מכונית אחת, רליאנט קיטן גמדית מפייברגלס, 850 סמ"ק, צרכה פחות דלק 
מ"מגי" – 26.3 ק"מ/ליטר). אבל להצלחת השיטה אחראי גורם נוסף: אימונים
מעבר להסתגלות לצורת הנהיגה המשונה כשלעצמה, האימונים איפשרו לי 
להכיר את המסלול, אמצעי חשוב נוסף לחסכון בדלק: היכן בדיוק ממתינות 
העליות (תתפלאו, יש כאלו אפילו בכביש החוף), שינון תזמון הרמזורים (עדיף 
להאט מרחוק ובלבד שלא להגיע לאילוץ שבעצירה מוחלטת), שעות העומס
תכנון מסלול הנסיעה – הן מבחינת הכביש והן מבחינת התזמון – יכול לחסוך 
דלק יקר. 

================= מסגרת 1 ========================

4 תחרויות, 4 נצחונות
הנצחון בתחרות הראשונה איפשר לי להשיג מימון – ומכוניות – לתחרויות 
הבאות. בשנת 1978 לקחתי פיאט 132 מנוע 2.0 ליטר למקום הראשון, עם 
22.8 ק"מ/ליטר. שנה מאוחר יותר כבר הוטל איסור על כיבוי מנוע, אבל לא על 
נסיעה בהילוך סרק. התוצאה: 22.8 ק"מ/ל' באלפטא 1.8 ליטר. שנה אחרי כבר 
נאסר עלי להשתתף ("הוא כבר ניצח 3 פעמים"), ורק פנייה לערכאות התירה 
את האיסור המוזר. הפעם כבר נאסר גם שיוט בניוטרל והרנו פואגו 1.4 
נאלצה להסתפק ב-20.8 ק"מ/ליטר (ובמקום הראשון).
היתה זו תחרות החסכון בדלק האחרונה. בסוף אותה שנה נוסד המגזין 'טורבו'
– והוא כבר אירגן מירוץ מכוניות של ממש. דלק לא חסכו בו – וגם לא פח.
=============================================

============ מסגרת 2 =========================

10 טיפים לחסכון בדלק
המכונית
* המכונית חייבת להיות במצב תחזוקה אופטימלי
* יש להוציא מהמכונית (כולל מהבגאז'...) כל מטען מיותר
* גגון וחלונות פתוחים (מחוץ לעיר) פוגמים ביעילות האווירודינמית
* לחץ אוויר בצמיגים לפי המלצת יצרן הרכב 
* מומלץ להתקין מד-ואקום או מחשב עם מצב צריכה (במידה שאין)

הנהיגה
* רגל קלה, מתונה ורגישה על הדוושה 
* לתכנן נסיעות ולצפות רחוק כדי להימנע מבלימות והאצות
* להשתמש בהילוכים הגבוהים בהתחשב בתנאי הדרך והמכונית
* עדיף להאיץ בירידות מאשר בעליות
* לנסוע לאט