טור העורך

נטקאר בפייסבוק
טור העורך
שמאלנים, נמאסתם (אבל לא על המשטרה)
מלחמתי בשודדי הנתיב המהיר וב'קורס לנהיגה מונעת' חוזרת לכנסת
נכון לתמיד
לה-מאן 24 שעות
היום הארוך ביותר
נו, אז מה קונים?
מי הכי נמכרת, למי יהיה שוק, מי תהיה אמינה ומי בטוחה
רצח באוריינט
המלחמה בתאונות: עם הנהגים, לא נגדם
מכונית המאה
התחרות הרשמית - והבחירה שלי
ראלי - קולין מקריי
PlayStation ושעון החול
מירוץ ירוק - חסכון בדלק
25 ק"מ לליטר? אכן
SAVE F1
התכנית המלאה להצלת פורמולה 1
פאריז-דקאר
ההרפתקה המוטורית האמיתית האחרונה
F1 - איירטון סנה
בן-תמותה
אינדי 500
ראש בקיר
בראנז'ה
מותו של 'אוטו מגזין'
עיתון כותב לקוראיו - פרסומון למפרסמיו
עיתונות או יחצנות
המדריך הבלתי מצונזר לקריאת 'מבחן דרכים' בעברית
ההשקה
בווידאו זה נשמע יותר טוב
לידיעת באי אוטומוטור
'עיתונות הרכב' משת"פית עם האמרגן הנוכל
השקות רכב בחו"ל
גם למכוניות עושים פרמיירה
תחקירים
סקר: עמדת היצרנים בנושא הגה חשמלי
ההסברים והתירוצים: קלות החניה גוברת על חדוות הנהיגה
NCAP - ניסוי הריסוק נכשל במבחן
הארגון מסרב לגלות איזה יצרנים משלמים לו עבור הניסוי
יקחו לך את הרשיון
אוננות והתנצלות בכנסת (אהרנוביץ VS חוטובלי)
נסיון לסכל חקיקת תעבורה דרקונית
אשמתם, בגדתם
מי מתנקש בחיינו, דוחף ידו לכיסנו, מתנכל לחופש שלנו
להעיף את מארבי המהירות מהשוליים
מלכודות הלייזר בשוליים לא חוקיות ומסכנות את חיינו
בג"ץ ועצומה
בעד העלאת המהירות, נגד מצלמות המהירות
מקומון
התנצלות
גם השנה אני לא מפרסם נתוני מכירות
טור אורח. עיר בלי כבישים
עיר לא צריכה כבישים
חישוקים וצמיגים, אלפא וחרטא, כתבתבים ויבואנים
מקבץ סצינות משוק הרכב המקומי
טור אורח. פ"ח וצבע
גם אני נפלתי בטרייד-אין
שודדי הנתיב המהיר
מכת מדינה מעצבנת ומסוכנת. והמשטרה? מתעלמת
אג'נדה
בחדר הלידה של המכונית האוטונומית
עדות ראיה מכנס היסוד לתכנית רצח המכונית, 1986
וישמן ישורון
מדור לדור הולכות המכוניות ומתנפחות
מסמך. הקשר שלי עם מימרן
התרומה של מימרן לא היתה כסף, אבל שווה יותר ממה שקיבל נתניהו
פצאל זה לא ישראל
עוד פעם משתמשים בחובבי המירוצים המורעבים למטרה פוליטית
הולך ופוחת הדור
10 מכוניות מקוריות, שהמחליפות שלהן ניתקו את השושלת
סליחות
הפאקים שמקלקלים לנו את המכונית המודרנית
בטיחות? הצחקתם אותם
דרושים: מכונית המנטרלת סלולארי וחגורות באוטובוס
ינואר 2005
NCAP - ניסוי הריסוק נכשל במבחן
הארגון האירופאי המבצע ניסויי ריסוק אינו מאמין בגילוי נאות – 
ומסרב לגלות איזה יצרנים משלמים לו עבור הניסוי




"בטיחות אינה מוכרת מכוניות!" פסק לי יאקוקה – וברא את הפורד מוסטנג. 
הדבר האחרי-אחרון שעניין את הקליינטים של הסקסית מהסיקסטיז היה מה 
יעלה בגורלם אם הם ייכנסו בקיר או יכרכו את המכונית הסוררת סביב עמוד 
חשמל; אם זה לא קרה לסטיב מקווין, שהטיס במו ידיו את המוסטנג בחוצות 
סן-פרנציסקו בסרט בוליט, למה לעזאזל שזה יקרה להם. מה, הם נהגים 
פחות טובים? בימים אלה, בדיוק 40 שנה אחרי הולדת הדור הראשון של 
האלילה האמריקאית, משיקים פורד מוסטנג חדשה לגמרי. זו כבר לא מסתפקת 
במנוע V8 שרירי; בנוסף אליו היא משוויצה, קוקסינל שכמותה, גם ב"חבילת 
בטיחות אישית"...
     
היום, בטיחות כן מוכרת מכוניות – אפילו אם אלו ספורטיביות חורכות אספלט. 
ועוד איך מוכרת. חלק מהקרדיט על מהפך תודעתי זה ניתן לזקוף גם לזכות – 
או לחובת – הטכנולוגיה, שעושה את המכונית המודרנית בטוחה יותר אך גם 
הרבה פחות מרגשת לנהיגה. ואולם, עיקר הקרדיט על הטמעת הבטיחות 
בתודעת הציבור שייך לארגון הנושא את השם Euro NCAP (או בקיצור, 
ENCAP). פעמיים-שלוש בשנה נוטל הארגון קבוצת מכוניות חדשות, מרסק 
אותן ללא שמץ של סימפטיה מוטורית – ורץ לספר לחבר'ה. ניסוי הריסוק  
התקני כולל 4 עד 5 מבחנים נפרדים והתוצאה הכוללת מתורגמת לדירוג 
בשיטה הבהירה והפופולארית ביותר: כוכבים. בשנים האחרונות, הדירוג 
המירבי שמכונית יכולה לקבל בניסוי ENCAP הוא 5 כוכבים; מכונית 
שמסתפקת בארבעה "בלבד," כמו ב-מ-וו 5 החדשה, כבר צריכה להצטייד 
בתירוצים. ציון של 5 כוכבים מודגש היטב בפרסומות למכונית ובמקרה של 
המצטיינת הסדרתית בניסויים, רנו, אפילו מופגן לראווה בעזרת סטיקר ענק
על השמשה האחורית.


ארגון ENCAP נודע כגוף ציבורי שלא למטרות רווח, כזה ששאיפתו היחידה 
היא לדאוג לשלום הגזע האנושי בכלל והצרכן האירופאי בפרט. היוזמה 
להקמתו, בשנת 1997, היתה של האיחוד האירופאי וקרן הבטיחות מטעם 
הפדרציה העולמית של ארגוני הנהגים (FIA). צורפו והצטרפו 5 משרדי 
תחבורה אירופאיים, איגודי נהגים, ארגון-גג של חברות ביטוח בריטיות וארגון 
צרכנים ענק. עד לאחרונה עמד בראש הארגון נשיא FIA שהוא פיגורה 
גלובאלית. לכולם ברור, ש- ENCAP ממומן ומנוהל על-ידי 11 הגופים החברים 
בו, משרתי ציבור נאמנים אחד אחד. בקיצור, ENCAP הוא גוף העומד מעל 
לכל חשד
. היתה איזושהי אי-נוחות מסויימת כשנודע ברבים שלמכונית שפישלה 
בניסוי מוענק מקצה שיפורים, אבל ניתן היה להבין את ההגיון: השיפור בדגם 
יותקן בכל המכוניות הסדרתיות וכולנו נהנה ממנו. מה רע.
 
הודעה תמימה לעיתונות שנחתה לפני חודשיים-ומשהו באאוטלוק שלי לא כל 
כך השתלבה בתמונה הפאסטורלית הזאת. היא סיפרה על הצלחה מסחררת 
של רנו מודוס החדשה בניסוי ENCAP – בפעם הראשונה שמכונית קטנה זוכה 
בכוכב החמישי הנכסף. ההודעה נשאה כותרת יחצנית הולמת, כמקובל 
בתעשיית הרכב: "רנו מודוס מנתצת אמיתות – לא את נוסעיה!"  
כל הכבוד לרנו, שיחקו אותה שוב. ההצטיינות של רנו בתחום הבטיחות 
הפאסיבית, לא בדיוק הפתיעה אותי; עוד ב-1982, יובלות לפני שבטיחות 
נעשתה אינית, הזדמנתי למרכז הבטיחות של רנו בצרפת ויכולתי לעמוד על 
מחוייבות גבוהה ודי יוצאת דופן לנושא העלום והאפור, זה ש"אינו מוכר 
מכוניות." ואולם לפתע דקר אותי משהו בעין: על ההודעה לא היו חתום היחצן 
של רנו, כמתבקש מהטקסט והכותרת, אלא דווקא דובר ENCAP . אופס. 
ההודעה, שכללה גם שירי הלל למכונית מצד מזכ"ל ENCAP ומנהל הבטיחות 
ברנו, סיפרה, שהמודוס תגיע לראשונה לאולמות התצוגה ברחבי אירופה 
למחרת היום. ממש הצטרפות מקרים.

וזה עדיין לא הכל. ENCAP נוהגים לפרסם ריכוז של תוצאות, הכולל דירוג של 
כתריסר מכוניות או יותר. אז איך קורה שמודוס זוכה לכזה יחס אישי מיוחד – 
פרסום נפרד של ההישג שלה - ובדיוק ביום הולדתה? ואיך מצליח ENCAP, 
שרוכש מכוניות סדרתיות באולם התצוגה באופן אנונימי ומקרי, לבחון מכונית 
חודשים לפני שהיא מגיעה לשוק? משהו נעשה פתאום מאוד חשוד בארגון 
הנקי הזה. 


דובר ENCAP ניסה לצנן את חשדותי, ואת תשובתו אני מעדיף לצטט בשפת 
המקור: From time to time Euro NCAP makes individual results 
available - usually when the test has been sponsored by 
the manufacturer.


'ניסוי ממומן על-ידי היצרן'?! פעם ראשונה, אחרי 8 שנים על הכביש, מגלים 
לי ENCAP על קיום התופעה: יצרני רכב יכולים לממן את ניסוי הריסוק 
למכוניות שלהם. אפשרות סודית כזאת אינה כלולה באף פרסום רשמי של 
הארגון. באתר האינטרנט שלו, בפרק שאלות שכיחות, בשאלה מס' 18 
המתייחסת לקשר בין הארגון ליצרנים, כלל לא מוזכרת האפשרות הזאת. 
לסדרת השאלות החוזרות המתבקשת שלי כבר לא משיב הדובר; הכדור עובר 
לדרג מזכ"ל. זה מנסה להרגיע את סקרנותי המתעצמת ("אל תדאג, זו אף פעם 
לא היתה בעיה עם ארגוני הצרכנים המיוצגים בדירקטריון שלנו"
) או להתחמק 
בצורה מגושמת ("אין לי משאבים לבדוק מאות מבחנים כדי להשיב 
לשאלותיך"
). 

הלכתי לקראת האיש העסוק וצימצמתי את השאלה לשלוש השנים האחרונות: 
אילו מבין 95 המכוניות שנבחנו בתקופה זו מומנו על-ידי היצרן ואילו לא?
המזכ"ל, אדריאן הובס, סירב בתוקף להשיב: "גילוי כזה דורש החלטה של 
מועצת המנהלים שלנו. חוץ מזה, ברצוני לציין, שלא חל עלינו חוק חופש 
המידע".

     
ארגון צרכני שאינו מאמין בגילוי נאות, שמתכחש לחובת השקיפות ומתחבא 
מאחורי החוק היבש? את סוגיית הסרחון מחליפה עכשיו שאלת הכשרות. נסיון 
לטהר את האוויר נתקל בחומה עיקשת של שתיקה מצד המזכ"ל ודוברו. 
שתיקה רועמת. מקורות מימון? מכוניות ממומנות? זהות חברי הדירקטריון? 
תהליך בחירת המכוניות-שטרם-נמכרות לצורך הניסוי? לך חפש ת'חברים שלך. 
אז הלכתי.
     
חזרתי מהם עם שפע עובדות חסויות, שלא תוכלו למצוא באתר ENCAP 
ובפרסומיו הרשמיים – וגם לא בשום מקום אחר:
א. יצרני רכב החלו לממן ניסויי ריסוק של ENCAP החל מהניסוי השלישי, 
בשנת 1998. לפי ENCAP , היום ממומנות בין רבע לשליש מהמכוניות. לפי 
מקורות שלי, בניסוי הקרוב בראשית 2005 ישתתפו 15 מכוניות – 9 מהן 
ממומנות (60 אחוז!). כל נושא המימון חסוי ואינו נזכר בפרסומי הארגון, 
הגופים החברים בו ויצרני הרכב.

ב. ENCAP מסרבים בתוקף לחשוף בפני הציבור אילו מכוניות מומנו ואילו לא
חוסר שקיפות זו אינו מנומק.
ג. הארגון, שאמור לבחון מכוניות פופולאריות, מעולם לא סירב לבקשת יצרן 
לבחון מכונית שהניסוי שלה ממומן על-ידו.
ד. עלות הניסוי ליצרן היא 130,000 יורו לכל דגם, בתוספת 2-3 מכוניות 
וחלפים המתבלים בניסוי.
ה. יצרן יכול להזמין ניסוי של דגם שטרם יצא לשוק ולהבטיח בכך מועד פרסום 
נוח של התוצאה. 
ו. בחירת מכונית שטרם נמכרת לצורך הניסוי נעשית בתוך המפעל, מתוך 
היצע של לפחות 20 מכוניות בייצור סדרתי (המקדים את השיווק). המכונית 
חייבת להיות של הגירסה הפופולארית ביותר ועם ציוד בטיחות סטנדרטי. נציג 
ENCAP בוחר את המכוניות ואלו נשלחות למעבדה תוך 24 שעות.
ז. 'מבחן עמוד החשמל' הינו אופציונלי ויכול להוסיף 2 נקודות בונוס בדירוג 
הכולל. מבחן זה נערך אך ורק ביוזמת ובמימון היצרן (עובדה שלא נזכרת 
בפרסומי הארגון ובתוצאות).
ח. הארגון אינו מוכן למסור את זהות חברי הדירקטוריון שלו, תקציבו השנתי, 
גובה המימון של כל חבר בארגון והמאזן שלו.
ט. גם ארגונים החברים ב-ENCAP שנשאלו בעניין לא סיפקו נתונים 
פיננסיים. איגוד חברות הביטוח הבריטי לא מוכן לנקוב בסכומים. משרד 
התחבורה ההולנדי, הגוף היחיד שלא התחמק, מעביר ל-ENCAP דמי-חבר 
שנתיים בסך של 600,000 יורו. ממשלת בריטניה "עדיין בודקת". והאיחוד 
האירופאי? שותק.
י. רק 4 יצרנים אישרו שמימנו את מלוא הניסוי, 4 יצרנים לא השיבו – ויצרן 
אחד, רנו(...), הכחיש מכל וכל שמימן ניסוי - למרות שידוע לי שמימן לפחות 
שניים, מודוס וסיניק. ראו פירוט של תגובות יצרני הרכב במסגרת נפרדת 
(המונח יצרן כולל כל מותג שלו באופן נפרד).


    
מה משמעות המימצאים? מעבר לסירוב הארגון לפרסם מידע אלמנטרי, 
ההכחשה התמוהה של רנו יכולה לככב בתפקיד 'האקדח המעשן', המעיד על 
הבעייתיות באמינות תוצאות ניסויי הריסוק של ENCAP . מודוס נבחנה בטרם 
הגיעה לשוק. מה היה כל כך דחוף לארגון לבצע את הניסוי? יכולה להיות אך 
ורק סיבה אחת: רנו מימנו את הניסוי והזמינו אותו במועד המתאים להם.
מדוע שארגון צרכני יסכים ליטול חלק במשחק היחצני של יצרן? שום נזק לא 
היה נגרם לציבור אילו היו ממתינים עם הניסוי לצאתה של המכונית לשוק.
בניסוי הריסוק הראשון של מודוס כשלה כרית האוויר. רנו קיבלו הזדמנות 
לשפר את מבנה הכרית ולהתייצב למועד ב' . ניסוי חוזר אינו אירוע חד-פעמי 
בארגון, ואולם כשהוא נעשה למכונית ממומנת שאינה בשוק, זה קצת בעייתי; 
האם גם ללא מימון היתה מודוס זוכה למקצה שיפורים? ייתכן שכן. ואולם, 
לאור ההתנהלות של הארגון – החל מחוסר גילוי נאות וכלה בסירוב לספק 
מידע – שום דבר ממה שהוא עושה כבר אינו מעל לכל חשד. גם לא תוצאות 
ניסויי הריסוק שהוא מפרסם. 

 

'לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו'
את תגובת יצרני הרכב ביקשתי ישירות מהם, באמצעות קציני העיתונות 
באירופה, לא מהיבואנים המקומיים. התגובה הראשונה של רובם היתה זהה: 
על מה אתה מדבר?! ENCAP הוא גוף עצמאי ואין לנו שום אפשרות לממן את 
הניסויים שלו... 


Mitsubishi Motors does not sponsor crash tests by EURO NCAP, 
nor does any other manufacturer as EURO NCAP is an 
independant body.
- אולי אתה מוכן לבדוק שוב?
I did check it with someone who knows  and this is the one and 
only correct answer. I guess you have been misinformed by your 
other source.

I can confirm that BMW did not sponsor the Euro NCAP tests for 
any cars - Euro NCAP is a completely impartial organisation.

EuroNcap is an independant company, and Citroen is not paying 
or sponsoring any of their costs.

Nissan do not know anything about that kind of sponsoring you 
mentioned.

האמת היא, שאין תגובה הגיונית מזו; אפילו אנשים בלב-ליבה של תעשיית 
הרכב לא העלו בדעתם, שגוף ציבורי כה יוקרתי ייתן לגופים פרטיים 
אינטרסנטיים לממן את הפעילות שלו – ועוד באופן פרטני וחסוי. המציאות 
כמובן שונה. 

אחת מן השלוש: או שדוברי היצרנים לא ידעו על פעילות החברה שלהם, או 
שלא כל היצרנים מודעים לאפשרות המימון – או שהם משקרים במצח נחושה. 
המסקנה שלי היא, שברוב המקרים האפשרות הראשונה היא הנכונה; הדוברים 
לא ידעו והשתמשו בהגיון בריא וידע כללי כדי להשיב.
     
שני יצרנים, שניהם יפניים, הזדרזו להשיב שהם אכן מממנים – ואף נתנו פירוט 
מלא: הונדה מימנו ניסויים לשני דורות של אקורד, לסטרים ולג'אז (ועומדים 
לממן ניסוי למיקרוואן חדש בשם FRV בראשית 2005). 
טויוטה מימנו את ניסויי אוונסיס וקורולה ורסו.
רק שני יצרנים אירופאיים הודו במימון ניסוי מלא (וולוו ל-S40 ופיג'ו ל-807). 
מרצדס הבהירו כבר מן ההתחלה שהם נאלצים, מחוסר ברירה, לממן את 
מבחן העמוד: 
We do not directly sponsor vehicles or finance tests by Euro 
NCAP and try to avoid this where possible.

אחרים הודו במימון ניסוי הרשות רק לאחר שאלות חוזרות ונשנות. 
4 מותגים כלל לא השיבו או השיבו ש"הנושא בבדיקה" : שני המותגים 
האירופאיים של ג'נרל-מוטורס (אופל וסאאב), יונדאי וסיאט. יצויין שמותגים 
אחרים של יצרנית סיאט, VW ואודי, השיבו בשלילה מוחלטת. 
ואלה היצרנים שמכחישים מימון ניסויי ENCAP (לא כולל מבחן עמוד), לפי 
סדר אלף-בית: אודי, אלפא, ב-מ-וו, מאזדה, מיצובישי, מרצדס, ניסן, סיטרואן, 
סקודה, פולקסווגן, פורד ורנו
.
     
אה, כן, רנו. התגובה של רנו, שהתקבלה באיחור יחסי ורק לאחר תזכורת 
נוספת, כללה שני חלקים. בחלק הראשון נאמר: "כפי שאתה אמור לדעת, 
ENCAP הוא גוף עצמאי לגמרי ורנו, כמו כל יצרן רכב אחר, אינו מממן אף 
ניסוי ריסוק".

ולאחר תשובה חד-משמעית זו מוסיפה הדוברת מין כסא מפלט: "ייתכן שלא 
הבנתי את שאלתך כראוי, אז אל תהסס לתת לי פרטים נוספים על שאלתך 
ואעשה כמיטב יכולתי לתת לך את התשובה הנכונה."

שאלתי המקורית היתה חדה וברורה, ואפילו הזכירה את תקדים המודוס. אבל 
כדי שלא להותיר מקום ל"אי-הבנה", שבתי והבהרתי את המושג "מימון" 
וביקשתי לדעת אילו ניסויים נוספים, פרט למודוס, מומנו על-ידי רנו. חלפו להם 
שלושה שבועות נוספים ותשובה מתקנת של רנו טרם התקבלה, כך 
שההכחשה המקורית נותרה בתוקף. האם השקר של רנו מעיד רק על רנו או 
גם על ENCAP? היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו...
האקדח המעשן של רנו


רנו מגאן 2 הצ'בק היא מכונית הנמכרת בזכות נכס אחד ויחיד: עיצוב (אלא אם 
הנכם רוכשים מכונית בכוונה לרסקה ולא לנהוג בה). זו מכונית מאוד בולטת על 
הכביש, כך שקשה שלא להבחין בה. ומה החלק המיייחד את המכונית? הזנב. 
יופי, רק שהישראלי לא מקבל סתם זנב במגאן שלו, כמו הצרפתי או האיטלקי; 
הוא מקבל אותו עם תוספת. על השמשה האחורית מודבק לו סטיקר ענק
המדווח לציבור הרחב, באותיות קידוש לבנה ובשתי שורות, שמדובר במכונית 
שקיבלה * * * * * בניסוי ריסוק של ENCAP . אני מת לדעת איך פאריזאי 
אחד, פאטריק לה-קוומאן שמו, המעצב היצירתי של רנו, היה מגיב למראה 
הפיגוע האסתטי הזה. 
אגב, סטיקר זה מודבק גם על המגאן סדאן, שהיא מכונית שונה מגירסת 
ההצ'בק ומעולם לא נבחנה על-ידי ENCAP . בלוף קטן, אבל אפילו לא 
מתקרב לדרך בה מרשה לעצמו היצרן הצרפתי לפלרטט עם האמת.

כדי למנוע "אי-הבנות" בעניין רגיש זה, להלן התמליל המלא של הדיאלוג עם 
רנו. ביום 14 בדצמבר 2004 נשלחה לרנו-צרפת השאלה הבאה:
As I understand, Renault sponsored a crash test by EURO NCAP 
for the Modus. 
Did Renault financed another NCAP tests and for which cars?
 
לאחר משלוח תזכורת נוספת, התקבלה תשובת רנו ביום 16 בדצמבר:
As you should know EuroNCAP is totally independant and 
Renault, as any other car makers, is not sponsoring any crash. 
Maybe I didn't understand well your question, so please don't 
hesitate to give me some more details about your question and I 
will do my best to give you the right answer. 

התשובה נשלחה ביום 16 בדצמבר על-ידי גב' אן פאף, קצינת עיתונות 
במחלקת בטיחות ועיצוב, ששלחה העתקים לשני אנשים נוספים בחברה, 
ביניהם ברונו הרננדז, מנהל מחלקת העיתונות ברנו.
מיד עם קבלת התשובה, נשלחה ההבהרה המבוקשת:
By sponsoring I mean financing the cost of a crash test  to a 
Renault car done by EuroNCAP(and supplying 3 cars for each 
test). 
Did you pay? 
If positive, for which cars?

עד היום, 12 בינואר 2005 , לא התקבלה תשובה נוספת מרנו.
תחקיר נטקאר מתפרסם הערב גם בערוץ 10 , בתכנית 'זה הזמן' של עמנואל 
רוזן. תחקירן התכנית ביקש את תגובת רנו צרפת. אתמול הגיעה אליו 
תשובתה של גב' פאף:
I answered M. Aronovich that "EuroNCAP is totally independent, 
and Renault like any other car maker is not sponsoring a crash", 
and I didn't write that Renault is not "financing"a crash. I asked 
him to explain what he meant by "sponsoring". Following his 
explanation, here is my final answer to his and yours questions:
Renault provided EuroNCAP three Modus models and financed 
the cost of the crash.

וכל המוסיף – גורע.

 

הכוכבים של ENCAP
כמו יצרני רכב, המחוייבים לכך על-פי תקן, ישנם עיתונים וארגוני צרכנים 
העורכים ניסויי ריסוק למכוניות (בחו"ל זה נעשה בכוונה). הבולט והנחשב 
שבהם הוא ENCAP האירופאי, בו חברים האיחוד האירופאי, חמש מדינות 
אירופאיות וארגוני נהגים וצרכנים. הבעיה: תוצאותיו של כל ניסוי ריסוק ישימות 
לתנאי הניסוי בלבד, ויהיה זה מרחיק לכת להסיק מהן מסקנות נחרצות לגבי 
רמת הבטיחות המוחלטת של המכונית. 
ניסוי ריסוק בוחן את רמת הבטיחות הפאסיבית, לא האקטיבית. ההבדל ביניהן 
הוא כהבדל בין חכם לפיקח: החכמה היא הבטיחות האקטיבית, המאפשרת 
לחמוק מתאונה; הפאסיבית היא זו הבודקת כיצד מגוננת המכונית על נוסעיה 
בעת תאונה.
ENCAP עורך למעשה 5 ניסויים נפרדים: 
*  התנגשות חזיתית ב- 64 קמ"ש, כשהפגיעה ב- 40 אחוז מרוחב חזית 
המכונית (להתנגשות חזיתית מלאה, כמו זו הנערכת על-ידי הארגון המקביל 
בארה"ב, NCAP של NHTSA , אין כל ערך).


*  פגיעת צד (90 מעלות) ב- 50 קמ"ש, כשהגוף הפוגע הוא ברוחב 1.5 מטר.



*  פגיעה בעמוד/עץ: המכונית מוטחת כלפיו במהירות של 29 קמ"ש ופוגעת בו 
בסמוך לנוסע שליד הנהג. ניסוי זה בוחן בעיקר את יעילות כריות הווילון, להגנת 
הראש מפגיעת צד. ניסוי זה הוא אופציונלי ויכול להוסיף 2 נקודות לדירוג 
הכולל. הוספת ניסוי העמוד בשנת 2000 הגדילה את הציון המירבי מ- 4 ל- 5 
כוכבים.



*  ניסוי מס-שפתיים של מידת הפגיעה בהולך-רגל ב- 40 קמ"ש.



*  בדיקת יעילות התקני ריסון מקוריים לילדים (תקן ISOFIX), נעשית במקביל 
לניסויי הריסוק. 

הדירוג הכולל משקלל את 2-3 ניסויי הריסוק; הדירוג להגנה על הולכי-רגל 
וילדים ניתן בנפרד. ניסויים מקבילים לזה של NCAP האירופאי נערכים 
באוסטרליה, יפן וארה"ב.
     
אזהרה: בארה"ב, הניסוי המקביל ל- ENCAP נערך על-ידי ארגון חברות 
הביטוח IIHS - ורק התוצאות שלו רלוונטיות. ניסוי NCAP האמריקאי נערך  
על-ידי רשות הכבישים המהירים, NHTSA , ואין לו כל משמעות. ישנם יבואנים 
המסתערים על בורות הציבור כמוצאי שלל רב ומפרסמים תוצאות ניסוי NCAP 
האמריקאי, חסר הערך. דוגמאות טריות: קאיה קרניבל (2 כוכבים אצל 
ENCAP , 5 כוכבים אצל NHTSA); שברולט אוואו (3 כוכבים אצל NCAP 
האוסטרלי, המקביל ל- ENCAP , 5 כוכבים אצל NHTSA).
הציון משקף את תוצאת הניסוי, לא את רמת הבטיחות הכוללת של המכונית. 
דבר אחד ברור: אם יש לכם תוכניות מגובשות להיכנס בעצם קשיח, עדיף 
שתצטיידו במכונית גדולה וחדישה מאשר בקומפקטית מרופטת.
האתלט של וולוו, החשש של ב-מ-וו
עד לפני מספר שנים נהנה היצרן השוודי ממוניטין ללא תחרות בתחום 
הבטיחות הפאסיבית. באו ניסויי ENCAP והותירו לא פעם את היצרן הצפוני 
מזדנב בבושת פנים מאחורי יצרנים דרומיים. וולוו לא אהבו זאת ויצאו בגילוי 
דעת מעניין:
"דירוג רמתן הבטיחותית של מכוניות מתפרסם היום על-ידי מספר רב של 
ארגונים ומכונים. דירוג זה מגביר את המודעות לנושא ויכול אמנם להנחות את 
ציבור הלקוחות, אבל חובה לזכור שמשמעותו מוגבלת. חשוב שהציבור יבין, 
שתוצאות אחידות ממספר מקורות, המשתמשים בשיטות דירוג שונות, אמינות 
יותר מאשר תוצאה אחת בודדת. מכונית אשר משיגה ציון טוב בכל סוגי 
הניסויים מציעה רמת בטיחות גבוהה יותר מזו אשר מקבלת ניקוד גבוה בניסוי 
בודד או אפילו שניים".

וולוו משתמשים בדוגמה מעולם הספורט. האתלט המושלם, הם אומרים, הוא 
זה המתחרה בקרב-עשר. הוא נדרש להפגין לא רק מהירות וקואורדינציה אלא 
גם כוח וסיבולת. הוא יכול אמנם להצטיין בתחרות אחת או שתיים, אבל אלוף 
אמיתי הוא זה שמגבש יכולת רב-תחומית ומסוגל להצליח בכל המבחנים. 
"חשוב שלקוחות ידעו מה רמת הבטיחות של מכונית, אבל למרבה הצער דירוג 
הבטיחות אינו קל או פשוט. רמה בטיחותית היא עניין מסובך, אבל שיטות 
הדירוג בניסויי הבטיחות מנסות לפשט אותו. ייתכן שלא נקבל בקביעות דירוג 
גבוה בניסויים שעורכים ENCAP או איגוד חברות הביטוח האמריקאי, IIHS , 
אבל אותם ניסויים רק מראים איך מכונית מתפקדת בשני מצבים ספיציפיים. 
חשוב יותר שמכונית תהיה בטוחה במצבים אמיתיים, בכל סוגי התאונות. אנחנו 
משתמשים במאגר מידע אמיתי, שנאסף מ- 30 אלף תאונות ו- 50 אלף 
נוסעים".



בניסוי האחרון של ENCAP קיבלה ב-מ-וו סדרה 5 ארבעה כוכבים בלבד – וגם 
זה אחרי מקצה שיפורים. צרכנים באירופה, שכבר רכשו את המכונית, פנו ליצרן 
וביקשו שהשיפורים יוכנסו גם במכוניות שלהם. "אין כל צורך", השיבו ב-מ-וו, 
"השינויים נעשו כדי לשפר את התוצאה בניסוי ENCAP ולא כדי לשפר את 
בטיחות המכונית"...
לבקשתי, הבהירו ב-מ-וו את עמדתם. הם חזרו על עמדת וולוו והדגישו, 
ש"הרצון להצטיין בניסוי מסוג מסויים עלול להפחית את בטיחותה הכוללת של 
המכונית... לב-מ-וו 5 יש מרכב קשיח במיוחד, וייתכן שזה השפיע על ניסוי 
ENCAP . ב-מ-וו לוקחת את הניסויים של ENCAP ברצינות, אבל היא 
מאשרת שהשינויים הספיציפיים במכונית נעשו אך ורק כדי לשפר את התוצאה 
בניסוי ולא את רמת הבטיחות הגבוהה של המכונית, כפי שהוכח בניסוי IIHS 
האמריקאי. בכל סוגי התאונות האמיתיות, ב-מ-וו 5 נהנית מרמת הבטיחות 
הפאסיבית הגבוהה ביותר".


אפילוג
בעקבות תחקיר נטקאר פוטרו דובר ומזכ"ל ENCAP - ובאתר המחודש של
הארגון צויינה האפשרות למימון הניסוי על-ידי היצרנים. ואולם, באתר הנוכחי
אפשרות מימון ניסוי על-ידי יצרנים כבר לא נזכרת.
זאת ועוד: עד היום אין בפרסומי ENCAP כל פירוט איזה יצרן שילם עבור
איזה ניסוי.